‏290.00 ₪

תוכן עניינים

א.   מבוא

ב.    צו עיכוב מן הארץ –רקע היסטורי

ג.     עיקרון יסוד חופש החירות-רקע הסטורי

ד.    השינויים שחלו לאחר חקיקת חוק היסוד

ה.   הזכות לצאת מן הארץ מול חובת הנאשם להיות נוכח בהליכים הפליליים נגדו

ו.      הזכות לעכב יציאה מהארץ ע"י רשם הוצל"פ

ז.      המתח בין כבוד-האדם וחירותו לבין חוק ההוצאה לפועל

ח.   התנגשות בין זכות הקנין לזכות החירות

ט.     כבוד האדם בחובת תשלום מזונות ילדים

י.        זכותו של הילד, לסיפוק צרכיו הגופניים והחומריים

יא.  ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

יב.   השוני בין חוב כספי גרידא לבין חוב של מזונות לקטינים

יג.    האם יש להוכיח לרשם ההוצל"פ יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק הדין

יד.   שיקולים שאינם רלוונטיים בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ

טו.  בקשה להמצאת ערבים או בטוחות עבור יציאת חייב מהארץ

טז.  בקשה לעיכוב יציאה מהארץ כנגד חייב שהוכח שהוא עומד באופן קבוע בתשלומי המזונות

יז.  משפט משווה

בריטניה

קנדה

ארצות הברית

אוסטרליה

יח.  סיכום

בית המשפט ובית הדין הרבני מוסמכים לאסור על נתבע לצאת מן הארץ "כאשר יציאתו של נתבע עלולה להכביד על המשפט או על ביצוע פסק דין". מנהל רשות האכיפה והגבייה (ההוצאה לפועל) אף הוא מוסמך לעכב יציאת חייב מן הארץ אם קיים חשש שיציאתו מן הארץ עלולה לסכל גביית חובו. בעבר נחשבה עיכוב יציאה מן הארץ כאמצעי כפייה הבא לסייע במימוש הדין המהותי, גרידא. גישה זו השתנתה במהלך השנים במשפט הישראלי בעיקר עקב חקיקת חוקי היסוד. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [1] (להלן: חוק-היסוד). הקובע כי כל אדם חופשי לצאת מישראל.

השאלה הניצבת בפני שופטים דיינים ורשמי הוצל"פ בבואם להכריע בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ כנגד אב שנקבע בפסק דין שהינו חייב בתשלום מזונות ילידו,  היא כיצד להתמודד מול שתי הזכויות, כאשר מחד גיסא, יש להעמיד את זכותו החוקתית של כל אדם לצאת מישראל. זכות זו הוכרה כאחת מזכויות היסוד של האדם בישראל. 'חרות התנועה של האזרח מן הארץ אל מחוצה לה היא זכות טבעית, מוכרת, כדבר המובן מאליו, בכל מדינה בעלת משטר דימוקרטי - וארצנו היא אחת מהן... ומאידך גיסא, זכות הילדים למזונות, מכוח פסק דין חלוט, הן תשלום חודשי והן - ובקל וחומר - גביית חוב מזונות שהצטבר - משקפת אף היא זכויות יסוד, שאף הן חוקתיות, ואת בסיסן ושורשן, ניתן למצוא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה, בחוק היסוד ישנן שתי זכויות יסוד, אשר תחת כנפיהן ניתן לסווג את זכות הילדים לקבל מזונות מאביהם: האחת, זכות הקניין; השניה, הזכות לכבוד האדם. זאת ועוד, זכות הקניין, מוגנת אף היא באותו חוק יסוד, בסעיף 3, שזה לשונו: " אין פוגעים בקניינו של אדם". זכות זו לקניין, כוללת גם את הזכות לגבות מזונות מכוח פסק-דין. כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מהמדינה עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. יציאתו של בעל דין מהארץ עשויה להשפיע על ההליך השיפוטי ועל אפשרויות הביצוע של פסק הדין. קיומם של הליכי משפט סדירים להבטחת הזכויות המהותיות הוא אינטרס לגיטימי ראוי להגנה של כל צד במשפט. יתירה מזו, ישנו אף אינטרס ציבורי שהליכי השיפוט יהיו יעילים, שתביעות לא תשובשנה, ושפסקי-דין יקוימו. העמדת צד למשפט בפני 'שוקת שבורה' בשל יציאתו של הצד האחר מהארץ פוגעת הן באינטרס האישי של הצד הנפגע והן באינטרס הציבורי בקיומם של הליכים שיפוטיים ראויים. 

כאמור, בעבודה זו נתמקד בעיקר בעיכוב יציאה מהארץ כאשר יש לאדם יש חוב מזונות כלפי ילדיו הקטינים.

עיכוב יציאה מהארץ עבור חוב מזונות שונה משאר הצווי עיכוב יציאה בסדרי הדין, כך למשל, שכן בעוד בקשה לעיכוב יציאה מהארץ נגד חייב בחוב רגיל, מתקבלת רק לאחר שהוכח שהחייב לא שילם את חובו הפסוק, בחוב מזונות לעומת זאת, "העובדה שהמערער משלם את המזונות כסדרם, אין בה כדי למנוע פתיחת תיק הוצל"פ ומתן סעד של עיכוב יציאה מן הארץ כנגדו בגין חיובי מזונות הנושאים פני עתיד".[2]

זאת ועוד, בשונה משאר חובות שבהם מתקבלת בקשה לעיכוב יציאה מהארץ רק כאשר, יוכח, כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק הדין. בחוב מזונות לעומת זאת, אין צורך להוכיח, כי יציאתו של החייב מן הארץ עלולה לסכל או להכביד על ביצוע פסק הדין. והדבר אומר דרשני, הרי כל בקשה לעיכוב יציאה מהארץ מתנגדת לזכות חוקתית של חופש התנועה. בהכרח שקיימים לפנינו, איפוא, התנגשות בין שתי זכויות, ועלינו לנתח, תחילה, את המהות של כל זכות, ואת מיקומה במידרג הנורמטיבי של מדינת ישראל. לאחר מכן, נערוך את האיזון בין הזכויות ובדיקת המידתיות, וזאת על פי הכללים של סעיף 8 לחוק-היסוד, הוא פיסקת ההגבלה.

על פניו, פועלו העיקרי של מאמר זה הוא תאורטי, שכן חוק-היסוד משמר את הדין שהיה קיים ערב חקיקתו[3], אולם קיים גם פן מעשי, אשר פועלו הינו בעיקר במישור שיקול-הדעת בהפעלת או אי-הפעלת אותן הוראות דיוניות המתנגשות עם עקרונות היסוד כאמור. למותר לציין, שסוגיה זו תתעורר במלוא היקפה כאשר יבקש מחוקק המשנה להתקין תקנות חדשות או להוסיף הוראות דיוניות חדשות לתקנות הקיימות[4].

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

בר"ע (ים) 3284/07 פלמן נ. פלמן – פורסם בנבו 

א' רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (הוצאת שוקן)

אהרן ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית (ירושלים, תשנ"ד)

בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות