‏290.00 ₪

. שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת לימודת רגליה היא בעיה מורכבת וקשה הדורשת הרבה מאוד שיקולים, תהיות וחששות בעיקר מצד הורי הילד אשר רוצים להבטיח לילד שלהם עתיד טוב ובטוח, ושלא יגדל בהרגשה שהוא שונה מאחרים.
השלב הראשון שעל ההורה לנקוט הוא לבדוק קודם כל לאיזה מוסד לשלוח את ילדיו,
ליידע את צוות ההנהלה והמורים על הבעייתיות של הילד ולדאוג לכך שהעניין הזה יוסבר גם לתלמידים בכדי למנוע חששות ועלבונות, בנוסף יש לדאוג לכך שתמיד יהיה ציוד עזרה ראשונה היכול לסייע לילד הלוקה במחלה בעת הצורך ובמידה ומצבו הבריאותי מחמיר.
בשנת 1998 המתייחס ל חששות של צוות המורים בבתי ספר רגילים לגבי נושא שילוב הילדים בעלי הצרכים המיוחדים בכיתתם ציינו המורים כי הם מקווים שהילד המוגבל יוכל למצוא את מקומו במסגרת החינוכית, ויתקבל על ידי שאר התלמידים בכיתה.

הפחדים שציינו המורים היו תפיסתם את הצוות כבעל יכולת התמודדות עם בעיות, בשל תחושה כי אין בידיהם מספיק כלים מקצועיים. כמו כן, המורים ציינו כי חוששים שלא יקבלו תמיכה מספקת מצד הורי התלמידים המוגבלים ומצד גורמים מקצועיים נוספים העוסקים בטיפול בילד.

מטרת המחקר שעמדה בעניין הבנת תפיסותיה והרגשותיה של האם כלפי בנה החולה בסוכרת נעורים בגן, בלט הקושי של האם עם מצב זה בהליך קליטתו לגן, חוסר אונים מבחינת אי קבלת סיוע לילדה בגן, וההתמודדות היום יומית המורכבת שלה במסגרת הבית והמשפחה.

לפי ההיכרות עם האם, לפי הראיון והתצפיות, הבנו שלא קל לעבור את תהליך הזה יום יום. הילד עדיין לא יכול לקבל סייעת צמודה אליו, לכן האם נדרשת להגיע מספר פעמים ביום לגן ולבצע באופן עצמאי את הזריקות הנדרשות. כמו כן עקבנו אחר ההתנהגות של הילד, וגילינו שמאחר והוא מאוד קשור לאם והיא רוב הזמן צמודה אליו, הילד מרגיש חוסר ביטחון כאשר האם עוזבת ומתפרץ כל פעם מחדש בבכי. בעקבות המחלה וחוסר העזרה הילד הפך להיות תלותי, הוא תמיד רוצה את האם לידו.

כמו כן, בדקנו את שאלות המחקר שלנו וקיבלנו את התשובות לשאלותינו. עם כל הקשיים של האם היא ממשיכה להתמודד כל יום עם אותן בעיות, של חוסר שקט, חוסר זמן, דיאטה מיוחדת בבית, עקביות אחר כל מזון שנכנס לפיו של הילד, הימצאות בסביבה קרובה על נמת להגיע בזמן הנכון. האם מאוד חזקה ולא מוותר, אומנם היא וויתרה על דברים אחרים בגלל בנה ולמענו, כמו עבודה, שהיא לא יכולה לעבוד בכל מקום ובעיר מסוימת, כיוון שצריכה להגיע לגן מספר פעמים ביום. האם רצתה להכניס את הילד למסגרת הרגילה שלא ירגיש שונה, אחר, לא רגיל. ולמרות שהכנסה לגן זה ושילוב בו מאוד מקשים על האם, היא מקבלת יחס חם מהגננות וסייעות, היא יכולה להגיע ולבצע לבד את הזריקות ולעקוב אחר רמת הסוכר בדמו של הבן. לפי התצפיות, גם הילדים מקבלים את הילד בגן יפה, מכירים את כל התהליך של ההגעה של האם במהלך היום ואפילו יודעים לשם מה נועדו הזריקות. כפי שכתוב במאמר שקראנו, גם כאן האם והבן מאוד קשורים זה לזה ונוצרת ביניהם תלות מסוימת, הילד לא רוצה לעזוב את אם וכל פעם בוכה מחדש.

הורות לילד חולה כרוני היא אתגר מורכב להורים. עליהם להתמודד עם השפעת המחלה על עצמם, עם צורכי הילד החולה, עם השפעת מחלת הילד על הקשר הזוגי ועל ההורות לילדים הבריאים. התמודדות מיטבית היא זו שלא מכחישה את המחלה ואת הקושי שהיא מעמידה בפני הילד ומשפחתו, אך חוזרת לחיים נורמליים עד כמה שהמגבלות האובייקטיביות מאפשרות. לאחר ההלם הראשון, כדאי לשוב למציאות משפחתית שבה הילד החולה לא יקבל זכויות חריגות למעט התחשבות במגבלות ובצרכים שהם תוצאה מהמחלה, להימנע מפינוק יתר ולשים לילד גבולות שיכינו אותו לחיים. 

ביבליוגרפיה לדוגמא...

אבישר, ג׳ (2002). מורים משוחחים על שילוב: תמונת מצב, תשנ״ח-תש״ס. סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, 17 (1), 24-15.

מרגלית, מ׳ (יו״ר הוועדה) (יולי, 2000). דו״ח הוועדה לבדיקת יישום חוק החינוך המיוחד. ירושלים.

משרד המשפטים (1988). חוק חינוך מיוחד - 1988, ס״ח מס׳ 1256 מיום 21 ליולי 1988. ספר החוקים.

שלסקי, שמחה ואלפרט, ברכה (2007). דרכים בכתיבת מחקר איכותני: מפירוק המציאות להבנייתה כטקסט. הוצאת מכון מופ"ת

Cole, P.G. (1999). The structure of arguments used to support or oppose inclusion policies for students with disabilities. Journal of Intellectual & Development Disability, 24, 215-225.

Vaughn, S., Schumm, J., Jallad, B., Slusher, J., & Samuel, L. (1996). Teacher's views of inclusion. Learning Disabilities Research and Practice, 11 (2), 96-106.

Stainback, S., Stainback. W. & Jackson, H. J. (1992). Toward inclusive classrooms. In S. Stainback & W. Stainback (Eds.), Curriculum considerations in inclusive classrooms. Baltimore: Paul Brooks.