עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

מוענק על כל האתר 7 אחוז הנחה בעת "חרבות ברזל". קוד קופון: "מלחמה"

ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח.  סרטון על מאגר העבודות האקדמיות

اللغة العربية Русский

français              አማርኛ

לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!

פרסמו את עבודותיכם הישנות אצלינו וקבלו הכנסה פסיבית נהדרת!

חוות דעת על מרצים

הוצאת ויזה לדובאי תשלום מאובטח בעברית

אמריקן אקספרס – ויקיפדיה    (לא דיינרס)    

תוצאת תמונה עבור פייבוקס 5% הנחה ב-פייבוקס  

bit ביט on the App Store   ×ª×©×œ×•× בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7העברה בנקאית

 

עבודה אקדמית תקשורת ערבית,אל ג'זירה,אתר פאנט,א-סנארה, א-נהאר, אל-אהראם, אל-איתיחאד,אל-מוניטור,אל-קודס אל-ערבי (עבודה אקדמית מס. 10178)

‏290.00 ₪

 50 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 10178
עבודה אקדמית תקשורת ערבית,אל ג

תוכן עניינים

מבוא. 3

התפתחות העיתונות הכתובה בעולם הערבי 3

הרדיו הערבי 8

תחנות רדיו זרות. 11

הטלוויזיה כמקור שליטה. 12

ראשית שנות ה-60' – טלוויזיה בעולם הערבי 12

שחקנים מפורסמים.. 13

כיצד המהפכה השתמשה בקולנוע המצרי?. 14

העיתונות האירופאית הכלל ערבית. 16

שירה וספרות בעיתונים:. 18

העידן הרב ערוצי 19

אלג'זירה. 21

אלג'זירה וישראל. 22

אלג'זירה ומצרים.. 23

התמודדות השלטונות עם התופעה החדשה:. 24

התנהלות השלטון מול הערוצים:. 24

העולם הערבי ומהפכת המידע, האינטרנט, הטכנולוגיה החדשה, הדמוקרטיה והגלובליזציה: הולדת התקשורת האלטרנטיבית  26

כניסת האינטרנט לעולם הערבי 26

אתר החדשות הערבי ישראלי הגדול פאנט. 27

הביקורת העצמית. 30

התקשורת והמשפט בעולם הערבי: חוקי העיתונות, הצנזורה וחופש הפרסום.. 33

פיקוח על התקשורת. 34

מעמד האישה העיתונאית בעולם הערבי 35

העיתונות הערבית בישראל וברשות הפלסטינית. 38

העיתונות הפלסטינית. 40

א-סנארה. 41

א-נהאר. 42

אל-אהראם.. 43

אל-איתיחאד. 43

אל-מוניטור. 44

אל-קודס אל-ערבי 45

סיכום.. 47

ביבליוגרפיה. 48

 

התקשורת בעולם הערבי היא תופעה ייחודית ומדהימה בקרב הצרכנים שלה. העולם הערבי הוגדר תמיד על ידי העיתונות שלו והם הזינו זה את זה.

העיתונות הכתובה בעולם הערבי מושפעת מאירופה. השפעה זו מגיעה לאזור המזרח התיכון בחלקה השני של המאה ה-19.

ראשיתה של העיתונות הערבית הכתובה הוא בלבנון, שם נטבע לראשונה המונח "עיתון". בתי הדפוס היו בראשית דרכם ואלו הדפיסו בהתחלה עיתונות נוצרית ברובה בהשפעת יוצריה – נוצרים אינטלקטואלים בעלי קשר לאירופה.

בתקופה זו הייתה התקשורת במזרח התיכון בראשית דרכה ומשכה אליה אנשים רבים שהתעניינו בקונספט החדש. בהמשך הזמן התחילו העיתונים לפתח שירותי ידיעות ממקורות לבנונים והדבר קיצר את מרחק הגעת הידיעות[1].

העיתונות הערבית כיום מפותחת מאוד בתרבות הערבית בארצות ערב ואף בעולם המערבי.

ראשיתה של העיתונות הערבית במצרים לקראת סוף המאה ה-19 כאשר יצא לאור העיתון הראשון "אל-אהראם" "הפירמידות" ועסק בתחומים שונים הנוגעים להתפתחות המודרניזציה במצרים והווה כלי התבטאות עבור שכבת המשכילים שהתפתחה.

באמצע המאה התשע-עשרה, שלט איברהים פאשא, בנו של מוחמד עלי, על אזור לבנון, סוריה וישראל של היום. פעולותיו בתחום החינוך, בעיקר בלבנון, הציתו את ההתעוררות הערבית ובמקביל את העיתונות, שלא הייתה ארגון רשמי של הממשלה או של משקיעים מן החוץ בצורה טהורה. העיתונות בבירות התפתחה בעיקר בעקבות ההשפעה האירופאית ורפורמות התנט'ימאת. הבאת העיתונות אל המזרח התיכון הייתה תוצאה ישירה ומיידית של המהפכה הצרפתית. בתקופת שלטונו ובעידודו של ראשיד פאשא, עיתונים וכתבי עת החלו להופיע, בעיקר בבירות אבל גם בדמשק.

העיתונים הראשונים שהופיעו לא היו פרטיים אלא פרסומים ממשלתיים-רשמיים במטרה להציג לפקידי הממשלה ולאנשים מה הממשלה רוצה שהם ישמעו. העיתונים המוקדמים נטו להיות תחת סמכותם של השלטונות הערביים, וגם במנהל המדינות הקולוניאליסטיות חיפשו לעשות זאת, מסיבות פוליטיות. לדוגמה, עיתונו של נפוליאון שהודפס במצריים ב-1798, תוכנן ליידע ולהנחות את משלחת הצבא הצרפתי ולהעלות את המורל שלהם. [2]

העיתונות הערבית יוסדה על בסיס כלכלי חלש. העיתונים התפתחו בתקופה בה מצבם הכלכלי של התושבים כמו גם אחוז יודעי הקרוא וכתוב היו נמוכים. לכן, גם פרסום בעיתונים, וגם מחזורי מכירות גדולים, שני מקורות ההכנסה העיקריים של עיתונים, היו מועטים. הבסיס הכלכלי החלש של העיתונים הביא רבים מבעליהם לחפש מקורות מימון במגוון השלטונות והאנשים הפרטיים. ההכרה בכוחה הפוליטי של העיתונות עודדה את תופעת הפטרונות.

החל מ-1858, עם פרסומו של העיתון הפרטי הראשון בבירות, חדיקאת אל-אח'בר, וכחלק מהנהד'ה, התפתחה עיתונות מקומית בבירות. על פי פיליפ דה טראזי, אחד החוקרים המוערכים בחקר העיתונות הערבית, יכולה בירת לבנון להיחשב כמקום לידתה האמיתי של העיתונות הערבית. זאת למרות שבמצרים הופיעו יותר עיתונים מבכל מדינה ערבית אחרת.

לפי דה טראזי, קיימות לכך שתי סיבות הקשורות אחת בשנייה: מסורת של יצירתיות ותושייה רבה, מוגברת על ידי הגיוון הרב של האוכלוסייה הלבנונית, והתמריץ שסופק על ידי המיסיונרים הנוצרים משנות העשרים המוקדמות של המאה התשע-עשרה. הגעת המיסיונרים האמריקאים, המריצה את התחרות בין מגוון מיסיונים שם, שנהפכו לכלי עצמתי לשינוי. התחרות לניצחון העבירה את המיקוד לאיכות החינוך, ועודדה את קהילות הנוצרים הילידים להצטרף למסע שמא יאבדו חברי קהילה למיסיונרים. התוצאה הייתה התקדמות מואצת במערכת החינוך, תהליך שהופיע בלבנון הרבה לפני שהופיע בכל מקום אחר באזור. השפעת גידולה של העיתונות הייתה גדולה. בזכות האספקה הסדירה של חדשות מן הארץ ומחוצה לה, הכיר האדם הפשוט שידע לקרוא, או שהאזין לאדם היודע לקרוא, את העולם בו הוא חי.

העיתון הפרטי הראשון בבירות היה "חדיקאת אל-אח'בר". עיתון זה נוסד ב-1 בינואר 1858 על ידי ח'ליל ח'ורי. העיתון היה כה פטריוטי עד כי הפך לעיתון חצי-רשמי של הוילאיה.

העיתון היומי הראשון פורסם בשנת 1873 על ידי בוטרוס אל-בסתאני, שפרסם גם שבועון וירחון, שהיו נפרדים מהיומון "אל-ג'ונינה". היו עיתונים שפורסמו באימפריה לפני 1858, אבל אף אחד מהם לא יצג את האתגר האינטלקטואלי שהעיתונות בבירות יצגה. החל מ-1860, עיתונים עות'מאנים החלו להופיע. הפרסומים הגיעו מלמעלה, דהיינו מהממשלה. בניגוד אליהם, העיתונים בבירות צמחו מתוך האליטה האינטקלטואלית הערבית-נוצרית בבירות, ובהרבה מקרים אף משכבת הביניים של תושבי בירות.

ייסוד עיתונות ערבית בניב המקומי היה פועלם של שני שליטים ורפורמאטורים, שחיו באותה עת והיו יריבים: מוחמד עלי במצרים והסולטאן מהמוט השני בטורקיה. מוחמד עלי פתח עיתון רשמי, תחילה בצרפתית ואחר-כך גם בערבית; מהמוט השני פתח עיתון בצרפתית וטורקית.

נקודת המפנה המכרעת בתולדות העיתונות המודפסת כולה במזרח התיכון הייתה מלחמת קרים. המלחמה הביאה שני דברים חיוניים להתפתחות העיתונות: רעב הציבור לחדשות והטלגרף, שקוויו הונחו על ידי הבריטים בפעם הראשונה. שלא כמו במצרים, בה הונחו קווי הטלגרף ב-1866, העיתונאים הסורים נותרו ללא מקורות מידע עד סוף המאה, ונאלצו להסתמך על דיווחים שנשלחו דרך סוכנים, מידע שהגיע דרך הדואר ועיתוני חדשות זרים. הידיעות הזרות של העיתונים המהירים ביותר היו בנות ארבעה שבועות. מלבד עיתונות, מלחמת קרים הביאה דברים אחרים וגם אלה דווחו בעיתונות – הקמת עיריות בסגנון מערבי, הנהגת מערכת פיננסית ממלכתית בסגנון מערבי ובעיקר מִלווה ציבורי.

רוב עיתוני התקופה פורסמו בידי נוצרים, שהובילו את ההתעוררות התרבותית. המוסלמים לא היו מעורבים בשלב המוקדם של המאמץ. רובם התייחסו לכך בחשדנות. מצב זה לא יכל להמשך זמן רב, ותגובת המוסלמים הגיעה, בסופו של דבר, ב-1873 כאשר קבוצה של מוסלמים מלומדים כינסו בבירות את ארגון האמנים, ששם לעצמו שתי מטרות: הפצת ידע וסיוע לעניים. ב-1875, כנראה משש לעליית קרנם של עיתוני הנוצרים, החלה האגודה לפרסם שבועון פרו-עות'מאני ומסורתי בטעמו הספרותי והתרבותי, בשם "פירות הידע" הוא התקיים עד 1908, הרבה בעקבות תמיכה של מוסלמים עשירים. הוא היה פחות אטרקטיבי ממתחריו הנוצריים, ושיקף את הדיסוננס בין החידוש של המדיה והשמרנות של המסר שלו.

 


ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 


רוני שקד, על הגדר: הפלשתינים בישראל - רדיקליזם לאומי, הוצאת כרמל

איילון, עמי, תולדות העיתונות הערבית, ירושלים: האוניברסיטה המשודרת

Fattah, Hassan, M., "Spreading the Word: Who's Who in the Arab Media"

Rugh, W. A. The Arab Press: News Media and Political Process in the Arab World, New York: Syracuse University Press

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת


שדה אימייל הינו חובה