‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 

האחריות הפלילית. 

מהו סייג 

חקיקה שיפוטית של סייגים.. 

מודעות לקיום יסודות הסייג 

סייג הכורח. 

פסיקה. 

סייג הצורך. 

התיקון לחוק. 

הרציונל שעומד ביסוד הגנת הכורח כסייג לאחריות הפלילית. 

הגנת הכורח טרם תיקון 39 לחוק העונשין 

ניתוח מגדרי של הגנת הכורח כסייג לאחריות פלילית. 

השוואת פרשת פלוני ואלמונית לפסקי דין אחרים.. 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

סייג ה כורח משתייך לקבוצת האילוצים ומעניק הצדק לעושה, סייג הכורח נבדל מסייג ההגנה העצמית בכך שאינו משמש ל"הדוף תקיפה שלא כדין" אלא נובע ממצב דברים נתון שבו על העושה לבחור בין שתי רעות את הרעה הפחות מזיקה.

הגנת הכורח פוטרת אדם מאחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו, תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך (סעיף 34 י"ב לחוק העונשין).[1]

התנאים להגנת הכורח הם:

כפייה: המעשה שנצטווה הנאשם לעשותו תוך איום;

מיידיות: שנשקפה ממנו סכנה מוחשית;

האינטרס המוגן: של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו;

העדר ברירה: ושאנוס היה לעשותו עקב כך.

הגנה זו חלה על מבצע שעשה את המעשה הפלילי בתנאי כפיה, תוך שבירת כוח התנגדותו המנטלית, בכך שעמד – עובר למעשה ובשעתו – בדילמה קשה למלא אחרי הדרישה לעשותו או להסתכן במימוש האיום המוחשי עליו אם לא יענה לדרישה.

 בצימצום כה רב של חופש הבחירה, שאינו מאפשר אלא בחירה בין כניעה לדרישה לבין התמודדות עם המאיים והסתכנות במימוש האיום העשוי לפגוע באורח חמור במי שהאיום מופנה אליו – תחול ההגנה.

ההגנה מותנית בתנאים הבאים:

המעשה היה דרוש באופן מידי שכן הייתה סכנה מוחשית של פגיעה חמורה.

הנאשם לא העמיד את עצמו מראש במצב שבו יצטרך לפעול על פי הגנה עצמית.

הנאשם לא חרג מתחום הסבירות.

בפרשת פלוני ואלמונית החיל בית המשפט המחוזי על הנאשמת את הגנת הכורח הקבועה בסעיף 34יב לחוק העונשין, וזיכה אותה מהעבירות שיוחסו לה, לאחר שנקבע כי גם היא הייתה קורבן של הנאשם. שופט המיעוט המשיך בגישה שבאה לידי ביטוי בפרשת בשיר ובפרשת חסוס, ופירש את

הגנת הכורח בלי להבחין בין המינים ותוך התעלמות מקיומו של השוני. על כן מסקנתו הייתה שהנאשמת איננה נכנסת בגדר הסייג לאחריות הפלילית. שופטי הרוב אימצו את ההסתכלות המגדרית, שיושמה בפרשת אמברק, והכירו בתחולת הגנת הכורח בנסיבות המקרה, תוך רגישות לצרכים הנשיים שעלו מהן.

בעוד שופט המיעוט קרוב יותר בגישתו לגישת בתי המשפט בפסקי הדין שהזכרנו לעיל, קרי גישה אל-מגדרית אשר בוחנת באופן שוויוני ואחיד את נושא האחריות הפלילית על בסיס סטנדרט אחיד המבוסס על ״האדם הסביר״ או הגבר הסביר; בפסיקת שופטי הרוב ניתן לראות הפנמה מסוימת של טענת השונות מבית המדרש הרדיקלי. דעת הרוב של השופטים נאמן וסעב הביאה בחשבון את השוני בין נשים ובין גברים, ויישמה את הגנת הכורח באופן שמנסה ואף מצליח במידה רבה להתעלות מעל ההסתכלות הגברית הנפוצה. לנו, בדומה לשופטי הרוב, ברור כי מכלול נסיבות חייה של הנאשמת פלונית לא העמיד אותה במקום שבו הייתה לה באמת בחירה חופשית או ברירה אחרת מלבד להיענות לגחמותיו החולניות של בעלה. ייתכן שבאמת לא התקיימה באותה סיטואציה סכנה מיידית לחייה, אך הסתכלות מגדרית, כזו שמבינה את המשמעות של ׳טרור מבית׳ המופעל כלפי האישה על ידי בן זוגה, אינה מאפשרת לגישתנו לבית המשפט להגיע לכל תוצאה משפטית סבירה אחרת. עם זאת, יש לסייג את הדברים ולומר שלא ברור אם בית המשפט היה מגיע לתוצאה שאליה הגיע, אם היה מדובר בעבירת רצח או הריגה ולא בעבירת אונס, במיוחד לאור פרשת בשיר שבה לא זכתה הנאשמת בהגנה המשפטית .

ייתכן שגישת הרוב מהווה סנונית המבשרת, אולי, שינוי בגישת המשפט. לגישתנו, יש לברך על ההבחנה שעשו שופטי הרוב ועל הזיהוי של הצורך הנשי, השונה, בהגנות המשפט הפלילי כפי שהתעורר במקרה זה. לדעתנו, חשוב לשים לב לטענות הפמיניזם הרדיקלי, גם אם אין מסכימים להן, ואין להתעלם מהקריאה לבחינה מחודשת של מוסכמות הנתפסות כמובנות מאליהן.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

גיל עשת הטמעת תיקון 39 לחוק העונשין בפסיקה בישראל, הוצאת נבו

גבריאל הלוי תורת דיני הראיות כרך א'-ד' (הוצאת הקריה האקדמית אונו).

אהרון אנקר הכרח וצורך בדיני עונשין ( בר אילן )

מרים בן פורת "על הגנת הצורך והכורח" עיוני משפט יד(2) ,211.