‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי פרשת החייל היורה, , כמשפט ציבורי פוליטי?

תוכן עניינים

מבוא

שאלת המחקר:

פרשת הירי במחבל בחברון

מעצר אזריה וחקירת האירוע

המשפט

הכרעת הדין

דיון ציבורי באירוע

תגובת הרמטכ"ל ושר הביטחון

תגובת המערכת הפוליטית

משפחת אזריה

תגובות בציבור

תגובות בינלאומיות

דילמות של צבא ומשפט

עבירות הריגה

המתה בקלות דעת

ביבליוגרפיה

ב4 בינואר 2017 הורשע החייל אזריה פה אחד על ידי הרכב של שלושה שופטים בעבירת הריגה של מחבל מנוטרל. 

בין השאר נכתב בהכרעת הדין כי "לא הייתה הצדקה לירי", "העובדה שהיה מחבל על הקרקע שביקש לקטול חיי חיילים אין בה להצדיק פעולה לא מידתית", "הירי של אזריה לא עולה בקנה אחד עם הוראות הפתיחה באש". השופטים קבעו כי הירי של אזריה הוא שגרם למות המחבל, בניגוד לטיעונים אחרים מצד צוות ההגנה של אזריה.

האירוע עורר דיון ציבורי נרחב, שנע בין שני קצוות: הצגת אזריה כגיבור לעומת הצגתו כרוצח. היו גם שקראו שלא להרשיע את אזריה בטרם הסתיימה חקירת האירוע.

פרשת הירי במחבל בחברון החלה בפורים 24 במרץ 2016 בתל רומיידה בחברון, לאחר ששני מחבלים תושבי חברון הגיעו לעמדת צה"ל במקום ודקרו בה את אחד החיילים. השניים נורו על ידי החיילים. אחד מהם נורה למוות, והאחר, עבד אלפתאח אשריף נפצע קשה. כעבור מספר דקות, נורה אשריף שוב, בראשו, בעודו שוכב על הקרקע, על ידי חייל צה"ל, סמל אלאור אזריה, שהגיע למקום לאחר האירוע. לאחר תחקיר מבצעי נפתחה חקירת מצ"ח נגד אזריה, הוא נעצר והוגש נגדו כתב אישום באשמת הריגה והתנהגות שאינה הולמת.

מעשהו של אזריה והתגובות של צה"ל והמערכת הפוליטית לאירוע עוררו פולמוס ציבורי נרחב בישראל, בהמשך לדיון שהחל עוד קודם לכן ביחס להוראות פתיחה באש במהלך גל הטרור הפלסטיני.

אזריה הועמד לדין באשמת הריגה בבית הדין הצבאי ביפו. משפטו זכה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת, ובכלל זה כותרות ראשיות בעיתונים ודיווח בראש מהדורות החדשות בטלוויזיה וברדיו.

בראשית המשפט המליצו שופטי בית הדין הצבאי לתביעה הצבאית ולהגנה לעבור להליך גישור, אך בעוד ההגנה הסכימה להליך זה התביעה הצבאית התנגדה לו. אי לכך נפתח המשפט בהקראת כתב האישום וכפירת אזריה בהאשמות. [1]

טענת התביעה הצבאית הייתה שהירי כלפי המחבל לא היה מוצדק שכן מבחינה אובייקטיבית לא ניתן להתרשם כי נשקפה סכנת חיים לאזריה זאת בין היתר בהתבסס על סרטון הווידאו של ארגון "בצלם" וסרטונים אחרים. מסיבה זו, טענה התביעה, כי אזריה פעל שלא בהתאם להוראות הפתיחה באש ובכך גרם למותו של המחבל. התביעה טענה גם שמצילומי הווידאו של האירוע לא נראה שהחיילים בזירת האירוע הרגישו סכנת חיים ושלא היה חשש שהמחבל נושא מטען חבלה. מטעם התביעה העידו המג"ד והמח"ט, שסברו שאזריה שיקר ופעל בניגוד להוראת הפתיחה באש.

מנגד טענה ההגנה כי מעדויות החיילים והאזרחים אשר נכחו בזירת האירוע ניתן להתרשם כי התחושה בקרב כלל הנוכחים באירוע החבלני הייתה שעדיין נשקפת סכנת חיים ולכן הירי היה מוצדק בנסיבות העניין. כמו כן טענה ההגנה כי לא ניתן לבחון זירת אירוע חבלני ללא התחשבות בכלל הנסיבות אשר אופפות את האירוע ולבחון בתנאי מעבדה אירוע זה. [2]

במהלך שלב ההגנה העיד אזריה ואמר שביצע את הירי כיוון שחש סכנה וחשש שמא המחבל נושא על עצמו חגורת נפץ. מטעם ההגנה העידו האלופים מיל' דן ביטון ועוזי דיין, שהצדיקו את הירי. מטעם ההגנה העידו גם מפקד המחלקה שהיה בזירה וקצין ההנדסה החטיבתי, שאמרו שהייתה התרעה על פיגוע משולב בגזרה שכולל מטען חבלה ושהיה חשש למטען בזירת הפיגוע, שכן המחבל לא "זוכה" כלומר: נבדק שאינו נושא מטען על ידי חבלן כנדרש. גם הלוחם שנפצע במהלך פיגוע הדקירה העיד לטובת אזריה ואמר כי חש סכנה גם לאחר שירה בשני המחבלים שתקפו אותו ונמנע מלירות במחבל פעם נוספת רק בגלל מעצור בנשק. במהלך פרשת ההגנה ביקשו הסנגורים לקבל את התחקיר המבצעי בעניין חיסול מחבל על ידי אל"מ ישראל שומר וכן להעיד אותו לצורך ביסוס טענה של "הגנה מהצדק" על בסיס אכיפה בררנית. בית הדין קיבל חלקית את דרישת ההגנה והורה לתביעה להעביר חלקים מהתחקיר המבצעי בעניינו של אל"מ ישראל שומר, אך דחה את בקשתם להעיד אותו.

תגובת הרמטכ"ל ושר הביטחון : הרמטכ"ל גדי איזנקוט, בתיאום עם שר הביטחון יעלון, פרסם הודעת גינוי לאירוע הירי עוד ביום שבו התרחש על בסיס התחקיר המבצעי הראשוני שנערך,הורה למצות את החקירה וציין: "זה לא צה"ל, אלו לא ערכי צה"ל וזו לא תרבות צה"ל". על פי עמוס הראל ההודעה הוצאה בעקבות חשש מהשלכות הפרשה על התנהגות חיילי צה"ל מחד, וחשש מהסלמה ופיגועי נקמה מהצד הפלסטיני מאידך. מאידך, ב6 באפריל אמר הרמטכ"ל כי "לחייל יש חזקת חפות".[3]

ביום האירוע התייחס אליו שר הביטחון, משה יעלון ואמר: "האירוע בו מתועד חייל צה"ל מגיע לשטח הפיגוע בחברון, יורה במחבל דקות לאחר שכבר נוטרל ושוכב על הקרקע, הוא חמור ביותר ומנוגד באופן מוחלט לערכי צה"ל ולמוסר הלחימה שלו. אסור לנו לאפשר, גם בשעה שהדם רותח, אבדן עשתונות שכזה ואבדן שליטה שכזה. האירוע הזה יטופל במלוא החומרה".[4]

ימים אחדים לאחר האירוע אמר יעלון במליאת הכנסת: "המפקדים בשטח הבינו שיש פה אירוע חריג של חייל שסרח ולא של גיבור. ... אני גאה שהמ"פ הצביע על זה שזה אירוע חריג, ושמיד המג"ד והמח"ט דרשו חקירת מצ"ח". תגובתו של יעלון לאירוע ספגה ביקורת ציבורית ותרמה לערעור מעמדו בליכוד.

ב30 במרץ פרסם הרמטכ"ל איגרת לחיילי צה"ל על רקע גל הטרור, ובה כתב, בין השאר, "מיום הקמתו חרט צה"ל על דגלו את ערך הדבקות במשימה והחתירה לניצחון וקידש ערכים חשובים ובהם כבוד האדם וטוהר הנשק. [...] המפקדים, ואני בראשם, נוסיף לתת גיבוי לכל חייל שישגה בלהט הקרב, מול אויב המסכן חיי אזרחים וחיילים. עם זאת, לא נהסס למצות את הדין עם חיילים ומפקדים שיחרגו מאמות המידה המבצעיות והמוסריות שעל פיהן אנו פועלים".

מצגת אלאור אזריה, החייל היורה

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-30 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

עמוס הראל, הנוהל המבצעי שפורסם לפני הירי בחברון: אין צורך באישור חבלן כדי לטפל במחבל

גבריאל הלוי‎ ‎תורת דיני העונשין‎ ‎כרך א (הוצאת הקריה האקדמית אונו)‏

Daniel Kahneman, Amos Tversky. Choice, Values, Frames. The Cambridge University Press.