‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הזהות העצמית של מוסלמים?

תוכן עניינים

1. מבוא
2. סקירת ספרות:

2.1 זהות

2.2 זהות אתנית

2.3 האיסלאם

3. שיטת המחקר

4. ממצאים

5. דיון בממצאים

סיכום

ביבליוגרפיה

במרוצת השנים חל שינוי חשוב בזהות הערבית. עד מלחמת ששת הימים הייתה הזהות הפלסטינית חלשה ולא-מגובשת, הן בישראל והן מחוץ לה; בני המיעוט הערבי ראו את עצמם כערבים ישראלים, כערבים או כישראלים, וכך ראו אותם גם השלטונות בישראל ובעולם הערבי. לאחר המלחמה הם נעשו לפלסטינים יותר ויותר, כמו שאר חלקי העם הפלסטיני. תהליך הפלסטיניזציה של הזהות משתקף בסקרים. ממחקריו החלוציים של פרס עולה, כי היסוד הפלסטיני בזהותם של ערביי ישראל היה רדום למדי לפני מלחמת ששת הימים ובתקופה המיידית שלאחריה (פרס ודייויס ). באמצע שנות ה- 80 נעצר הגידול בבחירה בזהות הפלסטינית, ולאחר הסכם אוסלו  ניכרה בו ירידה חדה. ניתן להסביר מגמה זו דווקא בב1לטות ההולכת וגדלה של השאלה הפלסטינית. פריצתה הדרמתית לסדר היום במזרח התיכון ובעולם כולו בתקופת האנתפאדה, בימי מלחמת המפרץ, בהסכמי אוסלו ובעת הקמת הרשות הפלסטינית הבליטה את הבדלי הגורל בין הערבים משני צדי הקו הירוק, וחיזקה באופן פרדוקסלי את המרכיב הישראלי בזהותם של הערבים אזרחי המדינה .

רוב הערבים אינם יכולים לחשוב על זהותם הלאומית במנותק מזיקתם האזרחית והתרבותית לישראל. מבחינת זהותם הם מתחלקים לשלוש קבוצות: ערבים בעלי זהות ישראלית-ערבית לא- פלסטינית (אלה הרואים את עצמם בתור ערבים, ישראלים, או ערבים ישראלים); ערבים בעלי זהות פלסטינית-ישראלית (אלה הרואים את עצמם בתור פלסטינים-ישראלים, או פלסטינים המתגוררים בישראל), וערבים בעלי זהות פלסטינית לא-ישראלית (אלה הרואים את עצמם כפלסטינים, או כערבים פלסטינים). בסקר 1995 סיווגו את עצמם 53.6 אחוזים מהערבים בקטגוריה של ישראלים לא-פלסטינים, 36.1 אחוזים ראו את עצמם כפלסטינים בישראל, ו-10.3 אחוזים - כפלסטינים לא-ישראלים. במילים אחרות, בזהות הלאומית של רוב ערביי ישראל יש מרכיב ערבי (פאן-ערבי, תרבותי, לשוני, אתני, ובמידה רבה גם מוסלמי) או פלסטיני, ורק כעשירית מהם שוללים את זהותם הישראלית.

בקרב ערביי ישראל יש הבדלי זהות מובהקים. הזהות הישראלית הלא-פלסטינית חזקה יותר בקרב קבוצות המיעוט הלא-מוסלמיות : לפי סקר 1995 מחזיקים בה 90.2 אחוזים מבני המיעוט הדרוזי, 60.1 אחוזים מבני המיעוט הנוצרי ו-48.0 אחוזים מבני הרוב המוסלמי. בעלי השכלה אקדמית נמשכים ביותר לזהות הפלסטינית הישראלית - 61.9 אחוזים מהאקדמאים לעומת 33.1 אחוזים מבעלי השכלה יסודית או פחות (סמוחה, 2001).

קיימות שלוש גישות שונות הוצעו להסברת זהותם של ערביי ישראל. הגישה הרווחת ביותר, שניתן לכנותה בשם ״גישת הקונפליקט״ הגורסת, כי בשל הסכסוך הישראלי-ערבי קיימת סתירה בין הזהות האזרחית לזהות הלאומית של ערביי ישראל, ואלה נאלצים לבחור באחת משתי הזהויות או ליישב את הניגוד ביניהן. עד 1967 יושבה הסתירה באמצעות מנגנוני תיחום בין הזהויות: במישור הרגשי החזיק הערבי בלאומיות ערבית, ואילו במישור ההתנהגות היומיומית הוא נהג לפי חובותיו כאזרח ישראלי שומר חוק. אך האיזון הזה הופר לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר מרכיב הפלסטיניות בזהות הלך וגבר, וכתוצאה מכך נעשו הערבים עוינים יותר ויותר למדינה.

גישה אחרת, הידועה כגישת ״הזהות הפלסטינית המודגשת״, מהערבים בישראל נשללת הזהות הישראלית בגלל אופיה היהודי-ציוני של המדינה, המתבטא בסמליה, בחוקיה, ובמוסדותיה, וכיוון שהמדינה מפלה את הערבים, מרחיקה אותם, ואינה מאפשרת להם להזדהות עמה ולהשתתף בגיבוש מטרותיה ותרבותה. לכן לא נותר להם אלא לדבוק בזהות הלאומית החלופית, שבאמצעותה הם יכולים להגיע להזדהות מלאה ולספק את הצורך הפסיכולוגי הבסיסי בזהות שלמה. הזהות הלאומית הפלסטינית של ערביי ישראל היא זהות מודגשת, או מוגזמת, משום שאיננה מאוזנת - ואיננה יכולה להיות מאוזנת - באמצעות זהות אזרחית ישראלית. מצב זה יעמוד בעינו כול עוד תמשיך ישראל להגדיר את עצמה כמדינה יהודית-ציונית וכול עוד לא תכלול את הערבים בזהות הלאומית הקולקטיבית.

שתי הגישות הללו ממעיטות ממשקלה של הזהות האזרחית (הישראלית), ומדגישות את המתח הקיים בכוח או בפועל בינה ובין הזהות הלאומית (הערבית-פלסטינית) - ובכך נעוצה טעותן. שתיהן אינן יכולות להסביר את הירידה החדה בשנים 1988-1995 בזהות הפלסטינית, שלה הן נותנות את הבכורה.

גישה שלישית, ״גישת אי-התלות בין הזהויות״, מניחה ששתי הזהויות נמצאות על רצפים נפרדים ולכן ניתן לשלבן זו בזו בדרכים שונות, למשל, חברי התנועה הרדיקלית ״בני הכפר״ מקבלים עליהם זהות פלסטינית בלבד ודוחים את זהותם הישראלית, ואילו הדרוזים ברובם המכריע מקבלים את עמדת המדינה המחייבת אותם להתנער מזהותם הערבית-פלסטינית ולאמץ זהות אזרחית-ישראלית בלבד. אך רוב הערבים משתדלים לשלב את שתי הזהויות בצורה זו או אחרת. קבוצות האליטה והמנהיגות מעדיפות במפורש זהות פלסטינית ישראלית , והן חותרות לגבש זהות מורכבת חדשה כאופציה לגיטימית ופרגמטית כאחת לכלל ערביי ישראל. תהליך זה, הכרוך בגיבוש זהות סינתטית, תואם את המגמה במדינות אחרות, שבהן המיעוטים מפתחים זהות מורכבת, ״ממוקפת״, המשלבת מרכיב חדש ומרכיב ישן. בארצות הברית, למשל, מתגבשות זהויות ממוקפות כמו אפריקאיות- אמריקאיות, איטלקיות-אמריקאיות ויהודיות-אמריקאיות.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

סמוחה, ס'. יחסי ערבים ויהודים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מגמות בחברה הישראלית. האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 231-363.

Fox, Jonathan: “Is Islam More Conflict Prone than Other Religions? A Cross-Sectional Study of Ethnoreligious Conflict”, National and Ethnic Politics, V. 6, No. 2, pp. 1-24