‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי שפה הודו־אירופית, שפה רומאנית?

תוכן עניינים

מבוא

השפות ההודו-אירופיות

היסטוריה

היפותזה קורגנית

היפותזה מתחרה

השפות הרומאניות

חלוקת השפות הרומאניות לתת-קבוצות

שפות גאלו-רומאניות

אוקסיטנית וקטלאנית

שפות איברו-רומאניות

שפות איטלו-רומאניות

שפות רטו-רומאניות

שפות דלמטיות

שפות בלקנו-רומאניות

ספרדית

קסטז׳אנו (castellano)

הגיית השפה וכתיבתה

עיצורים

תנועות

הדקדוק הספרדי

מערכת הפועל הספרדי

נטיות שמות העצם

נטיות התארים

צרפתית

דיאלקטים והבדלים אזוריים

ארצות הברית

ההשפעה ההיסטורית של הצרפתית על השפה האנגלית

הגיית השפה וכתיבתה

עיצורים

תנועות

קישור מילים

דקדוק צרפתי

מערכת הפועל הצרפתי

נטיות שמות עצם

נטיות שמות תואר

מספרים

הוועד העליון של השפה הצרפתית

פורטוגזית

פורטוגזית

ביבליוגרפיה

השפות ההודו-אירופיות

השפות ההודו-אירופיות היא משפחת-על של שפות הכוללת כ-150 שפות המדוברות על ידי כשלושה מיליארד אנשים ברחבי העולם. שפות אלו מתחלקות למשפחות, אשר רובן נוצרו באירופה ובמערב אסיה.

קבוצת שפות זו כוללת שפות כגון בנגלית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, פורטוגזית, רוסית, פרסית והינדי (שלכל אחת מהן מעל 100 מיליון דוברים) וכן שפות שמספר דובריהן מועט מאוד כגון אוסטית, אירית וארמנית. השפות ההודו-אירופיות הן משפחת שפות גדולה, אשר מחקרה הוליד את ענף הבלשנות המודרנית, ועל כן רבים מהמושגים אשר הבלשנות חוקרת ומנסה למצוא לקוחים ממבנים כלליים המצויים בשפות אלו[1].

• שפות איטליות
• שפות רומאניות - מקור השפות הרומאניות הוא בשפה הלטינית.
• שפות גרמאניות
• שפות בלטו-סלאביות
• שפות סלאביות
• שפות בלטיות
• שפות קלטיות
• יוונית
• אלבנית
• שפות אנטוליות
• ארמנית
• שפות הודו-איראניות
• שפות איראניות
• שפות הודו-אריות
• שפות איליריות
• שפות טוכאריות
• פריגית
• שפות פאיויות
• מספית
• מקדונית עתיקה
• שפות ונטיות
• תראקית
• דאקית[2]

האפשרות כי קיים מקור משותף לחלק מהשפות ההודו-אירופיות הועלתה לראשונה ב-1647 על ידי מרקוס זוריוס ואן בוקסהורן, ששיער כי הגיעו מה"סקיתית", אך רעיונו לא נקלט ולא נחקר. ההיפותזה הוצעה שוב על ידי סר ויליאם ג'ונס, כאשר הוא שם לב לאוצר המילים ולמבנה התחבירי המשותף של הסנסקריט, הלטינית, היוונית והפרסית. השוואה מערכתית של השפות האלו ושל שפות עתיקות אחרות שנערכה בידי פראנץ בופ תמכה בתאוריה, וה"דקדוק ההשוואתי" של בופ, שהופיע בין 1833 ל-1852, נחשב כנקודת ההתחלה למחקר ההודו-אירופי כתחום אקדמי.[3]

מתוך מציאת מילים דומות בשפות הודו-אירופיות שוחזרה שפה-אם משוערת, פרוטו-הודו-אירופית (PIE). ידועות למעלה מ-4,0000 מילים בפרוטו-הודו-אירופית כמו גם חוקי דקדוק. לדוגמה, בפרסית המילה "בנאי" היא באלדחצ'ן, והסיומת חצ'אן היא הסיומת לבעל-מקצוע; באנגלית - בילדר. מכאן שוחזר השורש המשותף הזהה בשני המקרים: בלד.

השאלה המרכזית היא כיצד התפשטה משפחת שפות גדולה כל כך, מה היה האזור המקורי של הפרוטו-הודו-אירופית, והאם השפה הזו התפשטה כאשר האנשים שדיברו אותה היגרו ממקום למקום, או שמא השפה עצמה היא שעברה בשילוב עם ההגירה. השפה-האם האפשרית קרויה "פרוטו-הודו-אירופית". ישנה מחלוקת באשר למיקום הגאוגרפי של מקורה. ישנם שני מועמדים מרכזיים כיום:

• המישורים צפונית לים השחור ולים הכספי (קירגן),
• אנטוליה.

התומכים באפשרות הקירגיזית מתארכים את השפה-האם ל-4000 לפנה"ס, ואילו אלה התומכים בהצעה האנטלית מתארכים אותה לכמה אלפי שנים לפני כן, כשהם קושרים בין ההתפשטות של שפות הודו-אירופיות להתפשטות הנאוליתית של החקלאות.

ספרדית (בספרדית: Español אספניול) הנקראת גם קסטז׳אנו (Castellano) בהגייתה הדרום-אמריקאית, היא שפה איברו-רומאנית מתוך קבוצת השפות הרומאניות במשפחת השפות ההודו־אירופיות וקרובה במיוחד לפורטוגזית וגליסית.

הספרדית היא השפה הרומאנית המדוברת ביותר. עם 417 מיליון איש דובריה ברחבי העולם, ספרדית היא שפת הדיבור השלישית בתפוצתה בעולם (מבחינת מספר הדוברים הכולל, כשפת אם וכשפה זרה), לאחר מנדרינית ואנגלית. ספרדית משמשת כשפת אם בפי 332 מיליון דוברים ובפי השאר כשפה זרה. כשפת אם היא השנייה המדוברת ביותר בעולם.1 ספרדית מדוברת בפי 40 מיליון איש בספרד ומלבדה היא מדוברת ב-43 מדינות נוספות בחמש יבשות. היא גם אחת השפות הרשמיות של האומות המאוחדות.

המסמכים המוקדמים ביותר בהם הספרדית הופיעה בכתב מתוארכים למאה ה־11 לספירה. אוצר המילים הספרדי מכיל בעיקר אוצר מילים לטיני אך גם אוצר מילים ערבי רב. הספרדית התפתחה מהלטינית הוולגארית שדוברה במושבות של האימפריה הרומית. בימי הביניים המוקדמים הושפעה מהערבית וגם מהבסקית. היא התפשטה בכל רחבי חצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה ובכל רחבי אמריקה הלטינית בתקופת האימפריה הספרדית. מאוחר יותר התפתחו הבדלים בהגיה בין הספרדית האירופית לספרדית הדרום־אמריקאית. ההגייה הדרום-אמריקאית נקראת קסטז׳אנו castellano. [1]

צרפתית היא אחת השפות הרומאניותהחשובות ביותר בעולם, שמהן מדוברת יותר רק הספרדית. הצרפתית התפתחה מן הלטינית הוולגארית שהייתה מדוברת בימי הביניים המוקדמים בשטחים שבהם שלטה בעבר האימפריה הרומית. בימי הביניים המאוחרים, עם העלייה בחשיבותה הפוליטית והתרבותית של פריז, הפך ניב פריז לצרפתית התקנית.[1]

עם התפשטות הקולוניאליזם הצרפתי, התפשטה הצרפתית אל חבלי עולם נוספים מחוץ לאירופה וכיום היא משמשת כשפת אם בפי כ-800 מיליון בני אדם, וסך הכל דוברים את השפה כ-2200 מיליון בני אדם. השפה הצרפתית היא השפה הרשמית או השפה המשמשת לעניינים אדמיניסטרטיביים במבחר קהילות וארגונים (כמו האיחוד האירופי, הוועד האולימפי הבינלאומי, האו"םואיגוד הדואר העולמי). בעבר, היא הייתה אחת השפות הנלמדות כשפה שנייה במדינות רבות בעולם אך החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 היא הלכה ונדחקה על ידי השפה האנגלית.

 תחילת של השפה הצרפתית עם כיבושה של גאליה על ידי הרומאים תחת שלטונו של יוליוס קיסר בשנת 59 לפני הספירה. בעת ההיא אכלסו את גאליה שבטים קלטים רבים שדיברו שפות שונות, רבות מהן שפות קלטיות. לאחר שגאליה נכבשה כולה (בשנת51 לפנה"ס) ובמהלך מאות השנים שלאחר מכן, תפסה שפת הרומאים (הלטינית) לאט לאט את מקומה כשפה המדוברת ביותר. [2]

פורטוגזית (על-פי האקדמיה ללשון העברית: פורטוגלית) היא לשון העם בפורטוגל ובחלק ממושבות העבר שלה, ברזיל, אנגולה, מוזמביק, גינאה ביסאו, מזרח טימור, איי כף ורדה וסאו טומה ופרינסיפה. הפורטוגזית מדוברת כיום בפי כמאתיים מיליון בני אדם ברחבי העולם. רוב דוברי הפורטוגזית חיים בברזיל. קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית היא קהילה פוליטית לשיתוף פעולה בין מדינות ששפתן ותרבותן מבוססות על השפה הפורטוגזית, המכונות "מדינות לוזופוניות" על שם הפרובינקיה הרומאית לוזיטניה ששטחה חפף בקירוב את שטח פורטוגל. הקהילה, המכונה בראשי תיבות CPLP, הוקמה בשנת 1996.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

 Nadeau, Jen-Benoît, and Julie Barlow . The Story of French. First U.S. ed. New York: St. Martin's Press

 Harris, Martin; Vincent, Nigel. The Romance Languages. London: Routledge..

Posner, Rebecca . The Romance Languages. Cambridge: Cambridge University Press.

Gerhard Ernst et al., eds. Romanische Sprachgeschichte: Ein internationales Handbuch zur Geschichte der romanischen Sprachen. 3 vols. Berlin: Mouton de Gruyter, (vol. 1), vol. 2.

Alkire, Ti; Rosen, Carol. Romance Languages: A Historical Introduction. Cambridge: Cambridge University Press.

Gerhard Ernst et al., eds. Romanische Sprachgeschichte: Ein internationales Handbuch zur Geschichte der romanischen Sprachen. 3 vols. Berlin: Mouton de Gruyter(vol. 1), 

Alkire, Ti; Rosen, Carol. Romance Languages: A Historical Introduction. Cambridge: Cambridge University Press.