‏290.00 ₪

 מבוא

נשים ביפן

התפקיד התובעני שיש לאשה היפנית כאם וכרעיה

נשים ביפן של היום

האישה ודת העבודה היפנית

הצפיפות הבלתי נסבלת וגודל המשפחה: ילד אחד או שניים מקסימום

נשואין בחברה היפנית

יפן של פעם מוסד השידוכים

נשים רווקות ביפן

רווקות יפניות מבחירה או מאילוץ

סיפור אישי של רווקה יפנית מיואשת בת 37

תופעת רווקים יפנים שאין להם שום עניין בנישואים או במציאת בת זוג

האדישות של צעירים לנישואין

חוסר שיוויון מגדרי ביפן

מוסד יפני נשי מיוחד: הגיישה

עלית הגיישה

הכשרה

מעמד האישה בקהילת הגיישות

יחס לגברים

חברה מטריארכלית

חדשנות

אמנות

זנות

יחסים אישיים עם לקוחות

Geisha Girls

מיזואגה

הופעה

איפור

לבוש

שיער

דמוגרפיה יפנית

דת

תרבות פטריארכלית

ילדות ביפן

חינוך ביפן

סיכום

ביבליוגרפיה

נשים יפניות שסיימו בהצלחה אוניברסיטה יוקרתית מתקשות למצוא עבודה בחברות יפניות. עולם העסקים השמרני ביפן אינו מוכן עדיין לקלוט אישה בתפקידי מפתח. החברה היפנית רואה גם כיום את מקומה של האישה בבית, מאווררת את הפוטונים ומכינה לילד את תיק האוכל המסורתי.

"הבעל האידיאלי הוא גבר בריא, הנמצא רוב הזמן מחוץ לבית" - זוהי הנוסחה לחיי נישואין מאושרים, כפי ששמעתי אותה פעמים רבות מנשים יפניות.
הגבר היפני אכן נמצא רוב הזמן מחוץ לבית. הוא מקדיש לעבודתו את רוב שעות היום, ומקיים קשרים הדוקים עם חבריו לעבודה. הוא מבלה עימם בפאב, או בקבוצת הספורט של מקום העבודה, ומחויבותו להם אינה פחותה ממחויבותו למשפחתו. האשה ממלאת את תפקידה כעקרת בית. השכנות, או אימהות לילדי הגן או בית הספר שבו מבקרים ילדיה, מספקות לה את המסגרת החברתית.

בילויים משותפים של שני בני הזוג נדירים. באחת משיחותי עם חברותי היפאניות הזכרתי את סרטו האחרון של קוראסווה, והן הודו במבוכה שמאז שנישאו, לפני יותר מ-10 שנים, לא ראו יחד עם בני זוגן אפילו סרט אחד. הבילויים בסופי שבוע, כקניות, יציאה לפיקניק או טיול, הם תמיד משפחתיים ומלווים בילדים.
יש הפרדה מוחלטת בין עולמו של הגבר, והמסגרת החברתית שלו, לעולמה של האשה. גם חלוקת התפקידים ברורה: הגבר הוא המפרנס והאשה מטפלת בו, בילדים, בענייני הבית ובתקציב המשפחתי. היא מקבלת לידיה את משכורתו של הבעל, והיא המחליטה מה לקנות, כמה לחסוך ולאיזו מטרה. הבעל שותף רק להחלטות כבדות משקל במיוחד. התפקידים המוגדרים והציפיות הידועות מראש תורמים למבנה משפחתי מלוכד ויציב, ואכן, אחוז הגירושין ביפן נמוך יחסית למקובל במדינות המערב המפותחות: כשני מקרי גירושין מבין כל עשרה זוגות נשואים, בהשוואה ל-5 מתוך 10 בארצות הברית וכ-4 מתוך 10 באנגליה ובשוודיה.
בניגוד למה שציפיתי, הנשים היפניות אינן סובלות מתחושות קיפוח או דיכוי. הרצון לביטוי ומימוש עצמי, שמניע את תנועות הנשים במערב, אינו מדבר אליהן. אורח החיים היפאני מחנך כל איש, אשה וילד להעמיד את צרכי הקבוצה מעל האינטרסים האישיים שלו. הפרט רואה בקידומה ובהצלחתה של הקבוצה (או המשפחה) הגשמה של שאיפותיו.
הנשים היפניות מתקשות להבין מערכת יחסים שבנויה על שיתוף ושוויון. לא מזמן סיפרה לי חברתי יוריקו, אם לשתי בנות בגיל הגן, על בעלה, השב הביתה מעבודתו כל יום בחצות. "לא קשה לך?" שאלתי, והתכוונתי, כמובן, לבדידותה ולניתוקה מהבעל. "לא", היא השיבה, "כשבעלי חוזר אני כבר ישנה". למראה חוסר ההבנה על פני, הסבירה יוריקו: "בעלה של אחת השכנות שלי מסיים את עבודתו ב-10 בלילה. היא צריכה לחכות לו, להגיש לו את ארוחת הערב, להציע לו סאקה ובירה, ולהכין לו את האמבטיה. אני, לעומת זאת, יכולה להתפנות לעיסוקי לאחר שהילדים נרדמים[3]".
למי שרגיל לחשוב במונחים מערביים קשה להבין את השלמתה של האשה עם ניתוקה מחיי הבעל. הדבר בולט במיוחד בהקשר למחויבותו למקום העבודה. בחברות יפניות גדולות, למשל, מקובל מאוד להעביר עובדים לסניפי החברה השונים ברחבי יפן. ההתראה ניתנת זמן קצר מראש, ואף אחד לא יעלה על דעתו להזכיר כי ההעברה אינה עולה בקנה אחד עם תוכניות המשפחה. במקרים שבהם עלול המעבר לפגוע בלימודי הילדים, או אם יש לעזוב בית שנרכש בעמל רב, עובר הבעל לבדו לעיר האחרת ומבלה עם משפחתו רק בסופי השבוע. אם המרחק גדול במיוחד, יתכן שיבוא פעם בחודש ואפילו פחות. עובד שנשלח לעבוד תקופה של שנה או שנתיים מחוץ ליפן, לא מצרף אליו, בדרך כלל, את משפחתו. החברה מעוניינת לצמצם את הוצאותיו, ולאפשר לו להשקיע את כל מרצו וזמנו בעבודה. תופעה זו נפוצה מאוד, ובמהלך שהותי ביפן פגשתי לא מעט נשים, שבילו לפחות שנה אחת בנפרד מבעליהן. העדרותו של הבעל וקשריו הרופפים עם אשתו מביאים את האשה היפנית למקד את כל האנרגיה הרגשית שלה בילדים. לא במקרה היא מכונה בעיתונות המערבית "האם היהודיה הטובה ביותר". ילדות ביפן היא בדרך כלל תקופה של אושר רב, שבה מוקף הילד באהבתה המגוננת של האם, ונהנה מחופש ללא הגבלה. בביקורי הראשון בביתו של אחד מחבריה לגן של ביתי בת ה-4 נדהמתי לראות את השתוללותם חסרת הרסן של הילדים, השתוללות שעמדה בניגוד מוחלט לדימוי שהיה לי על החינוך היפני הנוקשה. מרצפות הקש ומחיצות הנייר שבחדרים היו קרועות ומוכתמות, והעידו יותר מכל על סדר העדיפויות של האם: הבית אינו מיועד לאירוח, אלא משמש כמגרש המשחקים של הילדים, הדמויות החשובות ביותר בבית.
הילדים נהנים מקשר רגשי חם ומקרבה פיסית רבה לאם, במידה שאינה מקובלת במערב. רוב האימהות מניקות את התינוק לפחות עד הגיעו לגיל שנה. במהלך שנה זו הן נושאות אותו על גבן במשך רוב שעות היום, ויש כאלה שטוענים שזיכרון הילדות הזה הוא ההסבר ליכולתם המופלאה של היפנים להירדם ברכבות מיד כשהן מתחילות לנוע. אימהות רבות נוהגות להתרחץ עם התינוק מדי יום באמבטיה משותפת ולחלוק איתו בלילה את הפוטון שלהן. הילדים ישנים עם הוריהם בחדר אחד בערך עד גיל בית הספר, מנהג שמקובל במסורת היפנית, אך הפך כיום גם לכורח המציאות עקב שטח המגורים המצומצם. גם בבתים מרווחים יותר, בהם קיימים חדרי שינה נפרדים, מקומה של האם בלילה הוא לצד הילדים. אמה של איאנו-צ'ן בת ה-4 סיפרה לי שהיא ואיאנו-צ'ן ישנות כשהן אוחזות יד ביד במשך כל הלילה. האב ישן בחדר נפרד.
האם היפנית, בניגוד לאם היהודיה, אינה אם חרדה. מיד לאחר הלידה, מצטרף אליה התינוק לנסיעות היומיות שלה באופניים, כשהוא נישא על גבה. מחזה נפוץ מאוד ביפן, הוא משפחה שלמה רכובה על זוג אופניים: תינוק על גבה של האם, ילד אחד מלפנים וילד נוסף מאחור. תינוקות רבים משחקים בנדנדה ללא מעקה בגינה הציבורית, ומטפסים לכל מקום מבלי שאימם תנסה להזהיר אותם או להחזיק בהם.
תופעה מפתיעה עוד יותר היא הלגיטימציה שיש לילד היפני להכות את אימו ואפילו לבעוט בה כאשר הוא כועס או מתוסכל. האם פשוט מקבלת את ההשתוללות בהסכמה ובהבנה וממתינה עד שירגע. כשנכחתי בהתפרצות כעס כזו הסבירה לי יוריקו, שהילד אינו מסוגל להביע את תסכולו במילים ולכן מוטב לאפשר לו לבטא זאת בדרכו. שום ילד לא יעלה כמובן על דעתו להתנהג כך כלפי אביו, אליו הוא חש יראת כבוד, ודי בשינוי קל של גוון קולו כדי להביאו לידי ציות.
גידול הילדים ביפן כרוך במעורבות מלאה בתהליך החינוך הפורמלי שלהם. כיוון שהיפנים מייחסים ללימודים חשיבות רבה, היום הראשון ללימודים בבית הספר, ואפילו בגן הילדים, הוא אירוע חגיגי ביותר. הפעוטים לובשים חליפות המורכבות משלושה חלקים ועניבות. הילדות ואימהותיהן מופיעות לאירועים אלה כשהן לבושות בשמלות חגיגיות ורשמיות.
מעורבותה של האם בחינוך מתחילה כבר בגן הילדים. הגננת של בתי בת הארבע נהגה להעביר מדי חודש, ביומן מיוחד המיועד לכך, דיווח על פעילותה והתקדמותה של הילדה בחודש שחלף. אחת לחודש מתקיים מפגש אימהות ובו הן מתעדכנות בנעשה בגן, בתוכנית לחודש הבא, ולומדות את השירים החדשים שהילדים ילמדו בעתיד הקרוב. כל האימהות מצטרפות לכל הפעילויות המיוחדות כטיול, פיקניק או ביקור בגן חיות. הן משקיעות זמן רב בפרויקטים כהכנת תוכנית אמנותית למסיבות הגן. כך מצאתי עצמי במסיבת חג המולד, שרה עם מקהלת האימהות "KIYOSHI KONO YORU" שהוא התרגום היפני לשיר חג המולד הידוע "SILENT NIGHT".
כאשר הילד מגיע לגיל בית הספר מקדישה לו האם זמן רב עוד יותר, שכן יש לעקוב אחר התקדמותו, לעזור לו בשיעורי הבית ולתמוך בו בתקופות לחץ. ההצלחה בלימודים, כבר מגיל צעיר מאוד, חורצת את גורל עתידו. אם יצליח לעבור את בחינות הכניסה יתקבל לבית ספר תיכון. אחר כך יהיה עליו לעמוד בבחינות הכניסה לאוניברסיטה ואז, להתקבל לעבודה באחת החברות הגדולות. בחינות הכניסה למיניהן קשות מאוד, ותוכנית הלימודים הרגילה אינה מכינה כראוי את התלמידים. רוב תלמידי בית הספר היסודי והתיכון מבלים לכן את שעות אחר הצהריים ואת סופי השבוע ב"ג'וקו", בית ספר מיוחד, המכין אותם לבחינות הכניסה.
את אהבתה ותמיכתה לילד, המבלה שעות ארוכות בלימודים, מביעה האם יום יום באמצעות ה"אוֹבֶּנטוֹ", קופסת האוכל שמכילה את ארוחת הצהריים. ה"אובנטו" הוא חגיגה צבעונית שהוכנה בקפידה: אורז לבן מהודק למשולשים וארוז באצת נורי ירוקה, גזר חתוך לפרחים, בשר או דג חתוכים לפיסות קטנות. קופסת האוכל עטופה במפית ומונחת בתוך תיק מיוחד שהאם תפרה ורקמה. ה"אובנטו" והחשיבות הרבה שמיוחסת לו תרמו לפיתוח תעשייה שלמה. בחנויות הכל-בו מוקדש מדור מיוחד לאביזריו. ספרים וחוברות הדרכה מציעים רעיונות וגיוון ל"אובנטו", ולקראת שנת הלימודים מדריכות תוכניות טלוויזיה מיוחדות את האימהות הצעירות, שאינן מכירות עדיין את הנושא.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

דריה מעוז, פרופ' עמירם רביב, פרופ' עמי שקד, אמנות הזוגיות, זב"מ (2019)

אורית קמיר, סקס בעבודה, מאבק סמכויות, אוטונומיה מינית, פוריטניות, רגולציה, והפרת אמונים, 2018

זורלט איריס, יפן- לא רק סושי, תל אביב, ניר פרינט מדיה.

 Steger, A. Koch (Eds.), Cool Japanese men: Studying new masculinities at

Cambridge.. Reihe: Japanologie / Japanese Studies. pp. 29-83 (Reissue 2020

Japan". CIA World Factbook. 2020

MacKinnon, Catharine A. Gender in Constitutional Law. Edward Elgar Academic Publication 2018