‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הטקסטואליות של הזיכרון בספרות הנכתבת מנקודת תצפית ארצישראלית בכתבי הדור השני לשואה?

ראשי פרקים:

פתיחה: 

עמודים 5- 3: הסבר כללי משנות ה-60' עד שנות ה-80' בארץ, סקירת כללית של האירועים המכוננים, התקבלות מושג השואה למוטיבים הישראליים האירועים הדרמטיים בארץ כגון: משפט דמיאניוק, התחלת המסעות לפולין. האירועים הספרותיים הדרמטיים בארץ כגון: ספרו המעורר מחלוקת של גרוסמן "עיין ערך אהבה". הכנסת השיח השואתי לתרבות הארצישראליות וניכוסה לכולם כגון: דור שני ושלישי, מי שאין לו שורשים גולתיים וכו'.

פרק ראשון:

עמודים 11- 6: הייצוג הספרותי של השואה בטקסט של פרי אמיתי (המטאפורות המרכזיות בטקסט ופיענוחן), ערך האמת לעדות מול הבדיון בספרות, אלמנט ה"סוד" וגילויו המטאפורי (והאלים) בטקסט, כמו כן ההוויה הארצישראלית המנסה להשכיח את עברה הגלותי מול המוטיב של "היהודי החדש" החזק, החייל הלוחם, המודל הגברי "הראוי". בחומה זו שנבנית יחד עם המדינה הצעירה נוצרים סדקים כמו חזרתו של המודחק.

 וכמובן האם מישהי שאין לה שורשים גלותיים כמו פרי אמיתי יכולה לכתוב ספר אודות השואה? האם היא יכולה להבין ולתפוס את התחושות הייחודיות לניצולי שואה ולדור שני? כמו תסמונת ניצולים שעוברת מההורים לילדים. האם מישהו שאיננו ניצול שואה יכול באמת לתפוס דבר כה בלתי נתפס להבינו ולכתוב יצירה ספרותית בדיונית אודות השואה? האם "ראוי" לכתוב יצירה אומנותית וייצוג שיקרי בקונטקסט שכזה?

פרק שני:

עמודים 12-16: העברה בין דורית של חרדה העוברת מהניצולים לילדיהם והקונפליקטים הייחודים לניצולים בתוך המשפחה (שפה משובשת, לניצולים קשה להסתגל למציאות הארצישראלית, הקושי בקבלת התרבות הזרה, כינון האופי הגלותי והנחלתו לילדיהם).

המפגש בין הגלותי לארצישראלי- מפגש קשה של שתי תרבויות שהתנגשו ובלית ברירה מנסות לחיות בדו-קיום אחת עם השניה, זוהי דרך רצופת מכשולים שלעיתים נראית כדרך ללא מוצא. הניצולים מנסים למצוא את זהותם במקום ה"אחר" וכינון מחדש של ה"אני" דרך ילדי הדור השני.

 סיכום :

עמודים 17-18: מוטיב הטקסטואלי המשרת את ספרות הדור השני הינו קשה לתפיסה אך בד בבד מכונן זהות ישראלית קולקטיבית שנוגעת בכל אחד מאיתנו- אם אנו דור שני או שלישי לשואה, או אם אין לנו קשר דם ישיר לניצולים. אנו תרבות אחת המנסה להכיל בחובה מגוון רב של תרבויות השונות במהותן אך מטרתן זהה- מציאת אחדות מלכדת במדינה צעירה ושסועה.

בביליוגרפיה:

עמוד 19-20

שנות ה-80' בארץ ישראל היוו מקרו קוסמוס לחברה הארצישראלית על כל פניה וצדדיה, מבחינה חברתית, ממסדית וספרותית.

התהליכים בארץ אפשרו את התקבלות מושג ה"שואה" אל הציבור הארצישראלי כמו כן הזדהות עם הניצול שלא הייתה מתאפשרת לולא מדינת ישראל בכלל ואזרחיה כפרט היו חווים את האירועים שכיננו את ההיסטוריה של המדינה ואפשרו אמפטיה ותחושת הזדהות עם הניצול שעד אותם ימים נכלל עם המוטו הארצישראלי של "שלילת הגולה" ואי לכך גם התעלמות,קשר של שתיקה ואי רגישות לניצולים שחוו על בשרם את מאורעות אירופה בשנים 1939-1945.

בשנים שלפני משפט אייכמן ישראל הגדירה עצמה כאנטי-תזה לחיים בגולה, ניצולי השואה נתפסו כחלשים לא לוחמניים כ"הולכים כצאן לטווח", התרבות הארצישראלית התגאתה בצבא הגנה לישראל, בחיילים המחזיקים רובים ומגנים בחירוף נפש על מדינתם, כמו כן העלו על נס את האיכר החקלאי החלוצי שמייבש ביצות ובונה את הארץ.

לכן קורבנות השואה זכו ליחס של בוז והשפלה מצד הצברים, אי לכך חשו הניצולים שאיש לא רוצה לשמוע את סיפורם וכך החל קשר של שתיקה שיותר בחלקו במשפט אייכמן.

רק במשפט אייכמן עלו קולות חדשים של ניצולים שלחמו וסיפרו סיפורי גבורה של פרטיזנים שלחמו בגרמנים המרצחים ואף ניצחו וזכו להגיע ליום הזה ולספר את סיפורם שהושתק עד לאותו זמן.

מספר קטן של אירועים שקדמו וכללו את שנות ה-80' בארץ, וסללו את השטח לקראת ההתקבלות הגורפת של ניצולי השואה אל התרבות הצברית.

הדגשת הגורל המשותף לכל אזרח יהודי בארץ ישראל- ללא קשר לקווים חילוניים, דתיים או עדתיים לכולנו יש קשר משותף שהינו השואה כמין "דבק" המאגד ומאחד חברה וזהות לאומית.

כפי שבנדיקט אנדרסון טען בספרו "קהיליות מדומיינות" (תרגום של דן דאור , עמוד 36-38)-

"...זוהי קהילייה מדומיינת, משום שאפילו באומה הקטנה ביותר אין החברים בה מכירים את רוב החברים האחרים, אינם פוגשים אותם או אינם יודעים עליהם משהו ועם זאת בתודעתו של כל חבר באומה יש דימוי של שייכותם לאותה קהילייה...אחווה זו היה היא שאפשרה במאתיים השנים האחרונות, למיליוני בני אדם להיות מוכנים- לאו דווקא להרוג, כי אם- למות מרצונם למען דמיונים מוגבלים כאלה."

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

לוי פרימו,"השוקעים והניצולים", תל אביב תשנ"א .

מילנר איריס, "קרעי עבר:ביוגרפיה,זהות וזיכרון בספרות הדור השני", תל אביב תשס"ד .

מכמן דן, "השואה וחקרה: המשגה, מינוח וסוגיות יסוד", תל אביב תשנ"ח .