‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי ?

תוכן עניינים

"סיפור פשוט"

"תהילה"

תוכן עניינים

מבוא

מאפייני הסיפור הקצר

סוגי דמויות ודרכי עציבון

סוגי מספרים

הדיאלוג

פרנהיים / ש"י עגנון

תקציר העלילה

מבנה הסיפור

מבנה הסיפור "פרנהיים" תואם את מאפייני הסיפור הקצר:

הדמויות

אפיון הדמויות

וורנר פרנהיים

אינגה

סמלים ומוטיבים בסיפור

השמות בסיפור:

מוטיב "השיבה המאוחרת"

מוטיב הדלת

סיכום פרנהיים

הסיפור "סיפור פשוט"

הסיפור "תהילה"

האדם מול החברה ומול האלוהים ב"סיפור פשוט" וב"תהילה"

"סיפור פשוט"

"תהילה"

הקונפליקטים הבין-דוריים ב"סיפור פשוט" וב"תהילה" ותוצאותיהם

"סיפור פשוט"

תקציר הרומן:

דמותו של הירשל- תסביכים הרגשיים אליהם הוא נקלע ביחסיו עם נשים.

אצל בלומה מוחצנות תכונות "אימהיות" מנוגדות לצירל.

דמויות המשנה:

מוטיבים חברתיים בעלילה

סיכום ביניים

הסיפור בסיכום מקצר

"תהילה"

סיכום

סמינריון זה יעסוק בסיפור הקצר אצל עגנון [1]. 

הסיפור הקצר מתאפיין בהיקף מצומצם של עמודים. לסיפור הקצר הקלאסי יש מבנה קבוע: עלייה, נקודת שיא וירידה. היקף הסיפור הקצר משפיע על עיצוב העלילה, עיצוב הדמויות, הרקע והלשון. יוצרי הסיפור הקצר חייבים ליצור דמויות מעניית – "מקסימום חיים במינימום היקף". הסיפור הקצר מוגבלים בשלושת האחדויות של אריסטו: במקום, בזמן ובהיקף. הסיפור הקצר הוא בעל מעט מאוד מסר גלוי והרבה מאוד מסר סמוי.[2]

עלילת שיבתו של פרנהיים לביתו בנויה מעיקרה על תהפוכת ציפיות. הציפייה המרכזית של הגיבור – שיבה לביתו ותיקונו של בית זה – נסתרת על-ידי המציאות המוטחת בעוצמה על פניו של האדם התמים המאמין באפשרות מימוש ציפייה זאת. כבר במשפט הפתיחה מתעצבת תהפוכת הגורל, שתוביל אל האכזבה המרה בסוף הסיפור. המבנה המעגלי הזה מעצב את התפישה שגורלו של פרנהיים נגזר מראש וציפיותיו נידונו מלכתחילה שלא להתגשם. פרנהיים ניצב בפני שורת מכשולים, עליהם הוא לכאורה מתגבר. התגברותו היא זמנית בלבד. הוא מתגבר על האכזבה שאיש לא בא לקבל את פניו בתחנת הרכבת, הוא מתגבר על מציאת ביתו נעול ויחסה הפוגע של השוערת במקום. הוא מתגבר על מכשול האטימות של בני משפחת שטיינר גרטרוד משקרת, היינץ מעליב, זיגי עוין. לאחר כל אלו הוא ניצב מול המכשול שיכריעו. הוא מצליח להיפגש עם אינגה, אך מבין במהרה שזו להם הפגישה האחרונה. מכאן ילך פרנהיים מדחי אל דחי עד לנקודת האין-אונים שלו אל מול המציאות, עליה אין לו כלל שליטה.

המסקנה העולה מן הסיפור היא שמאמציו של האדם להגשים את כמיהת-נפשו נתפשים כמאמצי שווא, ועצם ניסיונו של האדם להגיע אל מה שבעיניו מעניק משמעות לחייו, מאופס כליל נוכח כוחות החזקים ממנו. [1]

מכאן שהסיפור "פרנהיים" מציב עלילה שסופה נעוץ בתחילתה: גורלו של פרנהיים הוא בלתי-נמנע, וכל דרכו מרגע שובו לעירו צפויה היתה מראש לכישלון. אולם, אמת אכזרית זו מתגלה לגיבור במלוא משמעותה רק בסיום. כך משרת מבנה הסיפור את הרעיון של תפישת האדם כיצור שהגורל מתעתע בו. אל מול אותו גורל, שדרכיו נסתרות, יכול האדם להציב רק ניצחון אפשרי אחד: הניצחון שבשמירה על עצמיותו, על שלמותה של כמיהת-הנפש שלו, גם אם שמירה זו כרוכה באובדנו. פרנהיים הוא דמות ספרותית, אשר האהדה שמורה לה משום היותה גיבור שהצלחתו היא בכישלונו.

הנובלה "תהילה" היא סיפור מסע המתאר חוויה של חיפוש דרך. הסיפור מתחיל במצב משברי. המְסַפֵּר מתאר את ראשית מסעו והיא השיבה לירושלים לאחר שהות ממושכת בחו"ל. הוא מטייל בירושלים ובמהלך שיטוטו הוא פוגש את תהילה, הישישה החכמה המסכינה ומשלימה עם מר גורלה ומקשרת אותו במישרין לחטא הקדמון שעשתה בראשיתה שלה עת זנחה את זיווגה הראשון לשרגא. ברם, דבריה מתפרשים כדו-משמעיים ואין ל הבין אם מדובר מצידה בתפיסה דטרמיניסטית של איש המאמינה באופן טוטאלי בקב"ה ובמעשיו או במחשבה של מי שנוטרת לו, מפקפקת בו ואף מאשימה אותו: "כל מעשיו של אדם קצובין לו משעת לידתו ועד למיתתו, ואפילו כמה פעמים יאמר אדם תהילים. אבל הבחירה היא בידו, כמה מזמורים יאמר בכל יום. יחד עם זה צריך האדם להודות לה' על כל מעשיו... - תפיסה זו מבטאת כניעה גמורה כלפי דין שמים. "ואם חפץ השם להמיתני מה אני שאתעצב... ברוך הוא וברוך שמו" והמספר מגיב "מהיכן באים לידי הכנעה שכזו. תהילה מפרשת כל אירוע בחייה וכל פעולה, הכול נגזר מידי הקדוש ברוך הוא, והכול נובע ממנו אף לעניין דיבורו של אדם[1].

בהכנעה רבה מפרשת תהילה כל מעשה בעולם לטובה, אם לגבי גורלה האישי - "הקדוש ברוך הוא נותן לכל בריותיו לפי מידת הצורך ואף אני בכלל בריותיו. ואם זה לגבי טבעו של עולם - ולעניין רוחות וגשמים, עליהם אנו מודים ואומרים משיב הרוח ומוריד הגשם".

הסיפור "תהילה" הינו סיפור מלא תעתועים ומעורר תהיות רבות באשר לשאלות הקשורות ליחסים שבינו לבינה אך גם תהיות באשר ליחסים שבין אדם לבוראו. בתחום זה מעלה הסיפור שאלות נוקבות כמו גם ספקות באשר לסוגיות חשובות מתחום הדת וביניהן סוגיית השכר והעונש המעוררת פולמוסים נרחבים על בסיס פילוסופי.

ש"י עגנון נחשב לסופר העברי הנחקר ביותר בעת החדשה - הרבה יותר מביאליק, למשל. מאז 1970 נכתבו על עגנון עשרות ספרים, ואת חלקם הגדול כתבו חוקרי ספרות ומבקרים מן השורה הראשונה, לרבות גרשון שקד, הלל ברזל, שמואל ורסס ודן מירון, ולצדם תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם[2].

הסיפורים "תהילה" ו"סיפור פשוט" נחשבים לשניים מהסיפורים היותר נחקרים של עגנון על שום השאלות הקרדינאליות בתחומים פילוסופיים ועיוניים השאובים מחיי הרוח של כל אחד ואחת מאיתנו.

גם עמוס עוז בולט בציבוריות הישראלית כבעל זיקה לעגנון - גם כמורה בבית ספר תיכון וגם כמרצה באוניברסיטה הרבה להתייחס ליצירותיו של עגנון, ולימים פרסם את הספר "שתיקת השמים: עגנון משתומם על אלוהים"[3], שנכתב בעקבות הרצאות שנשא באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא זה. אברהם ב' יהושע כתב לא אחת על "עגנון ואני" הרצה על יצירתו של עגנון ואף חיבר עליו מאמרים - ובכללם מאמר נודע על הרומן "סיפור פשוט".

ואולם, הסיפור תהילה לא נועד לשקף את קורותיה של אישה אחת והוא משמש כמעין אספקלריה ממנה ניתן להקיש על גורל העם היהודי כולו וגורל ירושלים בפרט.

שכן, העיר ירושלים היא מטאפורה למצבו הרוחני של העולם היהודי. ירושלים העתיקה, הנתונה בין החומות, 'מקודשת בקדושה מעולה'. זוהי ירושלים של העבר. אולם ירושלים זו עוברת תהליך של ירידת הקדושה כאשר בתי הכנסת ובתי התמחוי נמכרים לערביים ומתחללים ע"י בהמות הרובצות שם. כך הוא עולם העבר של העם היהודי, שיורד מקדושתו ומתומתו, והופך לעולם דיס הרמוני המלא ספקות ותהיות.

יכולת להניח לה. המכתב שיכתוב לשרגא הוא מכתב שבו מתקיים תיקון כפול – תיקונה של תהילה ותיקונו-שלו.

כך גם בסיפור פשוט המשמש אף הוא מטאפורה למצבו של עם ישראל בגולה. שכן, האהבה[4] הזו של הירשל היא אנלוגיה עצובה לאהבתו של עם ישראל לשכינה שלפנים קבעה את משכנה בבית המקדש שחרב. [5]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

אבידב ליפסקר, מחשבות על עגנון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2015.

זיוה שמיר, שירה חדשה: מה זאת אהבה על פי הרומן שירה מאת ש"י עגנון, הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד, 2016.

יאיר קורן-מיימון, יחסי מטפלים-מטופלים ביצירותיו של ש"י עגנון, רסלינג, 2015.

 Goyet, Florence (2014). The Classic Short Story, Theory of a Genre. Cambridge U.K.: Open Book Publishers.