‏99.00 ₪

19 שקפים לרפרט+ גרפיקה

מצגת בנושא : ראיות מתכלות. הסוגיה נוגעת גם לראיות מדעיות, פרשת זדורוב, פרויקט החפות.

דוגמא לראיה מתכלה היא גופת אדם בתיק רצח. יש להחיש הגופה כמה שיותר מהר לנתיחה שלאחר המוות במכון לרפואה משפטית כדי לקבל ממצאים ודאיים על נסיבות המוות. לעתים מדובר בפעולה שהיא קריטית עבור הנאשם, שכן במצב בו גופתו של אדם מהווה ראיה במשפט, היא ראיה מתכלה שלא ניתן לבחון בשלב מאוחר יותר, כך שיש חשיבות רבה לנוכחות מטעם ההגנה בבדיקה בעלת השלכות כה קריטיות על ההליך.

ככל שהזמן חולף, והטכנולוגיה מתפתחת, כך על המשפט הפלילי להתאים את עצמו למצב. בהתאם, נעשה שימוש הולך וגובר בראיות מדעיות[1] בהליכים פליליים, שנאספות על ידי הגוף החוקר כחלק בלתי נפרד מחומר הראיות. אף מעבר לכך, לאור העובדה שמדובר בראיות שהן מדעיות, הן לרוב מהוות ראיות מרכזיות בתיק, כמו גם שיקול עיקרי בהכרעות שיפוטיות שיפוטיות.

 מעניין לראות ספר מ-2021 שדן גם בכך מאת המלומדים דורון מנשה ואיל גרונר התיאוריה של המשפט החוזר וניתוח פרשת זדורוב[2].

בית המשפט זיכה את רומן זדורוב מרצח הילדה תאיר ראדה בקצרין מחמת הספק: "הראיות החדשות הטו את הכף באופן משמעותי". זדורוב, הורשע בעבר במעשה וריצה מאז כ-15 שנות מאסר. אחר כך הורה בית המשפט העליון לקיים משפט חוזר לזדורוב. המשפט החוזר התמקד בראיות חדשות שהעלו ספק סביר באשמתו, כפי שקבע שופט העליון לשעבר חנן מלצר. השופטים נענו גם לבקשת סנגורו של זדורוב, ירום הלוי, ודנו בממצאים שנידונו במשפט הראשון. הראיה המרכזית שעליה התבססה הרשעתו של זדורוב במשפט הראשון היא הודאתו ברצח בפני מדובב שהושתל בתאו. בעדותו במשפט החוזר טען זדורוב כי שיקר למדובב כיוון שזה איים להרוג אותו אם לא יתוודה בפניו. 

פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971 קובעת, כי בית המשפט רשאי לקבל חוות דעת של מומחה כראיה, ״בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית״. הפקודה אינה מגדירה באופן מדויק מהי ראיה שהיא מדעית, ואינה מבחינה באופן ברור בין ״שאלה שבמדע״ לבין ראיה מדעית.

כך למשל, ברור שיש הבדל גדול בין ראיה מדעית מוצקה ומבוססת כמו ד.נ.א, לבין ראיה מדעית שניתן להטיל בה ספק, כמו לדוגמא טביעת נעל. קיימת בעייתיות העולה מכך, שכן העובדה שמדובר בראיה שהיא ״מדעית״, עלולה להטות את בית המשפט לקבוע כי מדובר בראיה קבילה בעלת מהימנות גבוהה, בעוד כאמור פעמים רבות מדובר בראיות שניתן להטיל בהן ספק.

בהקשר זה חשוב להכיר את סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע את זכותו של נאשם לעיין בחומרי החקירה נגדו. במסגרת כך, חל הסעיף גם על תיק החקירה של המומחה שערך את חוות הדעת, וגם על המוצגים עצמם. הדבר מאפשר לנאשם ולסנגורו לבחון את אפשרות סתירתה או פסילתה של הראיה המדעית, אולם כאמור מדובר בראיה בעלת מהימנות גבוהה, כאשר לא תמיד זכות העיון מאפשרת להתגונן בפני הבעייתיות הקיימת.

סוגיה נוספת היא אפשרות השתתפותו של מומחה מטעם ההגנה בנתיחה שלאחר המוות במכון לרפואה משפטית. לעתים מדובר בפעולה שהיא קריטית עבור הנאשם, שכן במצב בו גופתו של אדם מהווה ראיה במשפט, היא ראיה מתכלה שלא ניתן לבחון בשלב מאוחר יותר, כך שיש חשיבות רבה לנוכחות מטעם ההגנה בבדיקה בעלת השלכות כה קריטיות על ההליך.

 למעשה, ניתן לומר כי במקרים רבים האפשרות היחידה להתגונן בפני ראיה מדעית, היא באמצעות חוות דעת נגדית מטעם ההגנה. כך, בעבירות המתה, הופך הנושא לשברירי אף יותר, לאור העובדה שמדובר בראיה מתכלה.

 במשפט הפלילי קיים איסור על עדות סברה, שהיא כשמה עדות המתבססת על תחושתו הפנימית ונסיונו של הנותן אותה, כלומר מדובר בסברה שלו. עדות מומחה היא חריג לכלל האמור, שכן מדובר במומחה, שיש הצדקה לקבל את הערכותיו וסברותיו בנושאים מסוימים.