מבוא

תקציר הסיפור

מוטיבים בסיפור

ירושלים

תהילה כמטפורה לירושלים

הרעיונות העיקריים

סוג היצירה

נקודת שיא:

. מבנה היצירה

הדמויות

תולדות חיים: עבר

הווה

עתיד

הקבלה לדמויות משניות:

הגשמים

תיאורי סביבה

הסגנון

פסקת הפתיחה

פסקת הסיום

עמדת המספר

סיכום

ביבליוגרפיה:

לפני שנים רבות היתה בירושלים זקנה צדקת וחכמה. באחד הימים פגש בה המספר באקראי כאשר הלך לבקר בבית רבנית אחת, שהיתה גם היא בירושלים. הרבנית היתה כעוסה ורגזנית, בניגוד לזקנה, שהיתה שלווה ונעימה בהליכותיה.

פעם נוספת פגש המספר בזקנה באחד מערבי ראש חודש, ליד הכותל המערבי. באותה פגישה סיפרה הזקנה למספר כי הרבנית שביקר בביתה חולה, וביקשה ממנו כי ילך לבקרה. כבקשת הזקנה ביקר המספר בבית הרבנית, והיא סיפרה לו כי הזקנה שפגש אשר שמה תהלה גילה מופלג, כי היא עברה בחייה צרות וייסורים רבים, וכי בתה, שהיתה אמורה להינשא לאביה של הרבנית, ברחה בשעה שהובלה לחופה והשתמדה. [1]

בביקור נוסף של המספר בירושלים, בביתו של ה"חכם", מסר ה"חכם" למספר כי תהלה מבקשת לראותו. החכם סיפר כי תהלה בת מאה וארבע שנים, וכי היתה בעבר עשירה מאוד. לירושלים היא הגיעה לאחר שמתו בניה ובעלה.

כאשר הגיע המספר לביתה של תהלה, היא סיפרה לו את תולדות חייה:

לפני תשעים ושלוש שנים, כאשר היתה בת אחת-עשרה, הודיעו לה הוריה על אירוסיה לנער שנקרא בשם שרגא. באותו לילה נקבע כי כאשר יגיע החתן לגיל הנחת תפילין כלומר כשיהיה בן שלוש-עשרה תתקיים החתונה.

בשבת, כארבעה שבועות לפני יום החופה, לא בא שרגא לביתה של תהלה, והתברר כי נסע עם אביו לרבם של חסידים. מכיוון שאביה של תהלה היה מרודפי החסידים, קרע את התנאים וביטל את האירוסין. שרגא נשבע שלא ימחל על העלבון, ואביה של תהלה לא ביקש ממנו מחילה, אף שידע שאם מבטלים שידוך צריך לבקש מחילה מן הנעלב. [2]

מכיוון שצורכי החתונה היו מוכנים, מצאו חתן, ותהלה נישאה לו. שרגא ואביו עברו לגור בעיר אחרת, ותהלה ילדה לבעלה שני בנים ובת. הפרנסה היתה טובה, והיא ובעלה לקחו מלמדים לבניהם ומורה נוכרית לבת. הסתבר שהמלמד שלקחו היה חסיד, ובעלה של תהלה הושפע ממנו והתחיל להתנהג לפי מנהגי החסידים.

שנה לפני שנעשה הבן הבכור בר-מצווה חלה בדבר ומת שלושים יום לפני שהספיק להניח תפילין, במוצאי שבת אחר ההבדלה - במקביל לזמן קריעת התנאים על-ידי אביה של תהלה. לאחר שנתיים, כשהגיע האח למצוות, תעה בדרך ונפל לביצה ומת. תהלה הבינה שהיא ובעלה צריכים לבקש מחילה משרגא. בעלה של תהלה נדד ממקום למקום על מנת למוצאו, ולבסוף הסתבר לו ששרגא נעשה "מתנגד". בגלל הנסיעות הרבות נחלש כוחו, והוא חלה ומת[3].

תהלה נכנסה לעסקים והצליחה. כל עמלה היה לשם בתה. היא שכרה לה מורות נוכריות, ואף שידכה לה חתן מוסמך לרבנות; אולם החתונה לא התקיימה, משום שדעתה של הבת "נטרפה". לאחר שסיימה תהלה את סיפורה, ביקשה מהמספר שיכתוב לשרגא שימחל לה, כשם שהיא מחלה לו. אומנם שרגא נפטר לפני שלושים שנה, אולם את מכתב המחילה הכינה תהלה על-מנת לקחתו עמה לקבר.

לאחר שאישרה תהלה את שטר המכירה על מקום קבורתה שבהר הזיתים, חזרה לביתה. ביודעה מראש את יום מותה, הזמינה את המטהרות ליום זה. בבוקר למחרת שמע המספר על מותה של תהלה. [4]

עגנון, כדרכו, משלב בכתיבתו הרבה מוטיבים ועקרונות הלקוחים מעולם המושגים היהודי. למשל, העיקרון התנ"כי – "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", פירושו שיכול לקרות מצב שבו האב יחטא אך צאצאיו ישלמו את המחיר. בסיפורו של עגנון ניתן לראות עקרון זה בכך ששלושת ילדיה של תהִלה נפגעו בגלל סיפור השידוך של תהִלה, ובעצם תהִלה עצמה נפגעה בגלל חטאו של אביה.

יש הרוצים לראות בהאדרת דמותה של תהִלה ביחס לרבנית, מוטיב המראה כי הרבנית שמצטיירת בדרך כלל כצדקת ביחס לשאר העם, בעצם אינה כזו, לעומת תהִלה - אשה מפשוטי העם - הראויה להערכה על אצילותה. מוטיב זה מתפרש במידה מסוימת כהוקעה של המוסכמות החברתיות בקהילה החרדית.

ישנם גם מוטיבים חוזרים השזורים לאורך כל הסיפור. לדוגמה: מוטיב האור ומוטיב המים. מוטיב האור: מערכת מוטיבים המאירה את תהילה ואת תולדותיה (המר הדועך המלווה את סוף חיי בנה של תהילה[5]

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

[1] אבידב ליפסקר, מחשבות על עגנון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, כרך ב' , 2018.

[2] רומן כצמן, שחוק בשמים, סמלי צחוק ביצירתו של ש"י עגנון, הוצאת מאגנס, 2018