‏390.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי סיפורי עם ואגדות של יהודים אתיופים?

תוכן עניינים

תקציר

1. מבוא
2. סקירת ספרות

2.1 רקע

2.2 סיפורי העם של ביתא ישראל

2.3 מספר – סיפור - קהל

2.4 סיפורי העם ככלי חינוכי

2.5 סיפורים כבילוי חברתי

2.6 מסורת ההיגוד עולה לישראל

3.שאלת המחקר

3.1 שאלות המשנה

4. מתודולוגיה

4.1 שיטת המחקר

4.2 משתתפי המחקר

4.3 הליך המחקר

4.4 כלי המחקר

4.5 ניתוח הנתונים

4.6 רפלקציה

5. ממצאים

תרשים 1 : עץ הקטגוריות

5.1 תמה 1: מגדר בסיפורי העם

5.1.1 נשים מספרות

5.1.2 גברים מספרים

5.2 תמה 2: מטרות סיפורי העם

5.2.1 אמצעי חינוכי

5.2.2 בילוי ושעשוע

5.3 תמה 3: מסורת בתהליכי שינוי

5.3.1 המסורת עולה לישראל

5.3.2 עתידה של מסורת ההיגוד

6. דיון

טבלה 1: מגדר וסוגות סיפורי העם של ביתא ישראל

6.1 מגבלות המחקר

6.2 המלצות למחקרי המשך

6.3 המלצות

ביבליוגרפיה

נספחים

נספח 1 : ראיון - מרו

נספח 2 : ראיון - אביבה

נספח 3 : ראיון - רפאל מלכה (רושם סיפורי עם אתיופים)

עבודתנו בוחנת את מסורת ההיגוד (סיפור סיפורי עם) של ביתא ישראל, כפי שהתקיימה באופן מסורתי שם באתיופיה. תחילה היא עונה על השאלות: מי סיפר? אילו סיפורים סיפר? ומתי סיפר? ומצביע על קשר מובהק בין התשובות לשאלות אלו, כאשר בשאלה מי סיפר? נוכיח בגוף העבודה כי גברים יספרו סיפורים מסוגים מסוימים (אגדה, משל וכו') – הקשורים תמיד לנושאי דת, סיפורי קדושים ונזירים וסיפורים היסטוריים. הם יעשו זאת בכינוסים משפחתיים בחגים, או בהתכנסויות דתיות בשבת ובחג בבית הכנסת, או בהדרכתם של הבנים. נשים, לעומתם, יספרו סיפורים מסוגים אחרים (מעשיה ומשל לילדים ובהדרכת הבנות, ומעשיה רומנטית בחברת נשים אחרות). מעניין. ההשוואה בין הנרטיב של הגברים לנשים חשובה!

בחלק השני עוסקת העבודה בתמורות שחלו במסורת ההיגוד, בקשיים הרבים שעמדו בדרכה (קשיי שפה, שינויים בערכים ואימוץ התרבות הישראלית, רלוונטיות לחיים בישראל, וכו'. הוא יעמוד על השינויים המהירים שחלו במסורת ההיגוד מאז העליות הגדולות ועד היום, ומציגה תמונת מצב קשה, שמעלה ספרות באשר לעתידה של מסורת ההיגוד של ביתא ישראל, אך גם הבזקים של תקווה, והצעות לפעולות שאם יינקטו עתה יאטו את תהליכי השינוי, ויקבעו את הגרסה הישראלית של מסורת ההיגוד, שתחתיה בחרו יהודי אתיופיה בסיפורי העלייה, בעל האתוס הציוני, והם מקיימים סביבה מפגשי מספרים וקהל – סיפורים שהיו לפני העלייה מאתיופיה.

דוגמא מראיון מתומלל:

...גולת הכותרת של ההתקרבות והאמון שנתנו בי העולים, היה עניין סיפורי העם. מרגע שהרגשתי בטוח התחלתי מעודד את העולים לספר לי סיפורי עם, למדתי את הטרמינולוגיה של עולם הסיפורים האתיופים, לכל עדה יש בשפתה המקורית פתיח מסורתי, המכניס את המאזינים לתוך הסיפור, כמו פתיחת המסך בתיאטרון. כזה הוא הפתיח המסורתי שבו המספר שואל 'תרת תרת?' (אספר סיפור?) ונענה על ידי מאזיניו 'לם בברת' כלומר 'הפרה ברפת'. כשרציתי לבקש סיפורים, כל מה שהייתי צריך לומר היה הקוד הזה של 'תרת תרת', ומיד כולם מבינים מה אני מבקש, ומתיישבים יחד, מבוגרים, ילדים, ומתורגמן. המפגשים הללו בצל העץ על הדשא היו חגיגה שלימה, שהייתה מעין בילוי עבור כל מי שבא והתכנס אליה. בינתיים אני רושם, או מקליט את הסיפורים, והאוסף הולך וגדל.

-               ומה עשית עם הסיפורים שרשמת או הקלטת?

-               חלק מהם העברתי לאסע"י באוניברסיטת חיפה, וחלקו הגדול נשאר אצלי, כשאני מתכנן להוציא ספר של סיפורי עם אתיופיים. לבסוף, פנתה אליי פרופסור תמר אלכסנדר, שזה תחום התמחותה, והזכירה לי שפעם דיברתי על סיפורים אתיופים, והאם ארצה לצרפם לספר שמתוכנן. הסכמתי מיד, והעברתי לידיה של תמר אלכסנדר את הסיפורים, והם פורסמו בקובץ 'תרת תרת – סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה' בהוצאת ידיעות אחרונות. 21 מסיפורי הקובץ נרשמו על ידי.

-               הצצתי בקובץ ושמתי לב לכך שמרבית הסיפורים בפרק על אבא גברהנה, הם סיפורים שאתה רשמת? מה ההסבר לכך?

-               זה פשוט, מיד במפגשים הראשונים סיפרו העולים, בעיקר הצעירים יותר, על אבא גברהנה, הוא ידעתי אז המקבילה של ג'וחא ושל הרשל'ה, והחלטתי שאשים דגש על איסוף סיפורי אבא גברהנא, מתוך מחשבה שאולי.. . פעם.. . אוציא ספר ילדים על אבא גברהנא. הלהיטות שלי אחר סיפורי אבא גברהנא הביאה את העולים להדביק לי כינוי 'אבא גברהנא'. לא ידעתי אז, ואני לא יודע עד היום, מה זה אומר עליי? ספר אודותיו, לא קרה, וגם חלק מן הסיפורים לא היו עוברים את הקורא הישראלי, לכן צרפתי אותם לסיפורי הקובץ. לקובץ זה תרמתי גם צילומים שצילמתי במרכז הקליטה, ואת הפתיח המסורתי המופיע בעמודי הספר הראשונים. עצם הכינוי שדבק בי השרה אווירה פתוחה, וכשהיו נוכחים בעיקר צעירים (שמונה עשרה ומעלה) סיפרו הנוכחים סיפורים שהביכו אותי בפתיחות בה הם עסקו בנושאים של היא והוא.

כמתבונן מהצד, איזו פונקציה מילאו סיפורי העם בחיי מרכז הקליטה?

אומר בפשטות, אני מאמין גדול בכוחם של סיפורי עם בליכוד החברה בה הם מתקיימים, בשמירה על הערכים שלה, זה נכון לאיסקימוסים, וזה נכון ליהודי אתיופיה. חיי מרכז הקליטה הם חיים שונים בכל פרמטר מחייהם של העולים בכפריהם באתיופיה. הם נראו שמחים על שהגשימו את החלום לעלות לירוסל'ם. עם זאת היה גם בלבול, ואולי חששות, ממה שעתיד להם כאן. הייתה גם הדאגה הפשוטה של חיי היום יום, שהילדים יאכלו, שכולם מרגישים טוב. אני בטוח שבחברת הגברים המבוגרים סופרו סיפורים, כשהיו מתיישבים יחדיו על הדשא, והקס ביניהם. בחברתם סופרו סיפורים על ההיסטוריה של ביתא ישראל, מעט מזה זכיתי לשמוע כשהצטרפתי אליהם. מלבדם, בוודאי בכל אותם הכינוסים החברתיים המאולתרים בחדרי מרכז הקליטה, סופרו סיפורים. אבל, מבלי שהתכוונתי, יצרתי מעין מפגש קבוע תחת העץ על הדשא הגדול, בו רוב המספרים סיפרו סיפורים, בעיקר גברים מבוגרים וצעירים, ילדים ומעט נשים שהתחבאו מאחורי גבם. רוב המספרים סיפרו סיפורים ששמעו מאמא או מסבתא, המבוגרים סיפרו גם סיפורים ששמעו מאבא....

(בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמים באנגלית ובעברית)

ביבליוגרפיה לדוגמא:

מילוא ח', סיפורי עם מפי יהודים יוצאי אתיופיה בישראל, הוצ' פרדס (2020)

נעמי שמואל, דורות של תקווה: מסורת והעברה בין-דורית עם העלייה מאתיופיה, הוצ' פרדס (2020)

אינגדאו-ונדה ש', חוסן בהגירה, הסיפור של יהודי אתיופיה בישראל, הוצאת רסלינג, (2019)