‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שעבוד נכסי חברה?

 משפטנים מתגדרים בדרך-כלל בכך שמקצועם מפתח את המיומנות של דיוק בניסוח. אכן, המבקש לגבש כללי התנהגות בניסוח בהיר ייטה, ככלל, להיעזר בשירותיו של המשפטן יותר מאשר בשירותיהם של מוסיקאי או כלכלן. מפתיעה על-כן העובדה שבתחומי המשפט חוזרת על עצמה התופעה של בחירה במונחים משפטיים שיש בהם כדי להטעות, מכיוון שמשמעותם המילונית, הרגילה, הפוכה מן המשמעות שמבקשים להביע באמצעותם. נדגים תופעה זו בכמה דוגמאות.

א. ההסדר לפיו מאפשרים לאדם לרכוש זכות לגור שבועות מספר מדי שנה בדירה מסוימת במלון דירות, כשתקופת השנה מתחלקת בין כל רוכשי הזכויות שבאותה דירה (כגון, לאחד זכות למגורים מדי חודש תמוז, לאחר זכות למגורים מדי חודש אב, וכיוצא בזה), אינו מכונה בשפה המשפטית, כפי שהיינו מצפים מהסדר של חלוקת זמן, כ-"time splitting". כידוע, הכינוי שבחרו המשפטנים להסדר זה הוא "time sharing", דהיינו, שיתוף בזמן במקום חלוקת זמן.

ב. המוסד המשפטי המאפשר לאדם לזכות בבעלות נפרדת על דירתו שבבית דירות הוא "בית משותף". השיתוף הוא הזוכה בהדגשה במונח זה, בעוד שייחודו של "בית משותף" הוא דווקא בכך שהוא מאפשר בעלות נפרדת בדירות.

ג. דוגמה אחרת היא החברה בעירבון מוגבל. ידוע לכל כי העירבון של חברה לחובותיה אינו מוגבל כלל ועיקר. העירבון של בעלי המניות לחובות החברה הוא המוגבל, ולא העירבון של החברה, על אף התווית המטעה שבחרו בה, האומרת: חברה בע"מ.

ספרו החדש של שלום לרנר, "שעבוד נכסי חברה", נותן בידינו דוגמה נוספת לעניין זה. השעבוד הידוע בשם שעבוד צף, כפי שהוא מוכר כיום, הוא – כך מסביר לרנר בספרו – הפכו של שעבוד שהוא צף. השעבוד הצף הוא כיום קבוע, ורובץ על נכסי החברה. מלות רקע אחדות נחוצות כדי שדוגמה זו, שהיא מרכזית בספרו של לרנר, תהא נהירה לנו.

2. ניתן למיין את המודלים השונים של בטוחות על-פי מידת ההכבדה שיש בהם על החייב. ככל שהבטוחה משוכללת יותר, כן היא מכבידה פחות על החייב, בלא לגרוע מן הערובה שהיא נותנת לנושה. כך, הבטוחה המכבידה ביותר על החייב היא זו הנוטלת ממנו הן את הבעלות על נכס מנכסיו, הן את ההחזקה בנכס המשמש כבטוחה. כזהו ה-mortgage שבמשפט המקובל (או ה-fiducia). החייב מוכר נכס מנכסיו למלווה. המחיר שהמלווה משלם הוא ההלוואה למוכר-החייב. על-פי המוסכם, המוכר-החייב רשאי לפדות את הנכס מאת הקונה-המלווה אם ישלם לו סכום מוסכם, המשקף את הקרן בתוספת הריבית שזקף המלווה על ההלוואה.

משוכלל יותר הוא המודל של בטוחה בה הנושה מסתפק בקבלת ההחזקה בנכס מנכסי החייב בלא לדרוש, כפי שהדבר ב-mortgage, את העברת הבעלות אליו. כזה הוא המשכון הקלסי, ה-pledge (או, ה-(pignus.

משוכלל עוד יותר הוא המודל לפיו אין הבעלות או החזקה עוברות לנושה המובטח. במודל הזה מסתפקים בכך שמייעדים נכס מנכסי החייב כדי שישמש בטוחה לחיוב. זוהי ההיפותיקה; או המשכנתה, במינוח שלנו; או המשכון המודרני, כמשמעותו בחוק המשכון. משנרשם שעבוד מן הסוג הזה במרשם שנועד לכך, אין החייב יכול לבצע עסקה כלשהי בנכס המשועבד שתפגע במעמדו של הנושה המובטח.

משוכלל מכולם הוא המודל של השעבוד הצף (ה-floating charge), בו אין נוטלים מן החייב בעלות בנכס מנכסיו, ואף לא את ההחזקה, ואף אין מייעדים נכס מסוים מנכסיו כדי שישמש כבטוחה; השעבוד הצף עשוי לחול על כל נכסי החייב, והוא מאפשר לחייב להמשיך לבצע עסקות בנכסיו הספציפיים עד לשלב בו נוקטים צעדים לגיבושו של השעבוד הצף. עד לשלב זה, השעבוד צף מעל לנכסי החברה ומאפשר לה לעשות בהם עסקות כאוות נפשה.

3. לנוכח העובדה שהחייב חופשי לבצע בנכסים הכפופים לשעבוד הצף עסקות כאוות נפשו, עשוי שתישאל השאלה אם יימצא נושה בר-דעת שיהיה מוכן לסמוך על בטוחה כזאת, העלולה להעמיד את הנושה ביום פקודה לפני שוקת שבורה. אכן, התשובה היא שלא יימצא נושה סביר שיעדיף שעבוד צף על שעבוד קבוע. אם אף-על-פי-כן המציאות מעידה כי נעשה בשעבוד הצף שימוש רב בחיי המעשה,1 אין זאת כי אם יש בשעבוד הצף תכונות שאינן נגלות לעין במבט ראשון, העושות אותו לבטוחה שניתן להפיק ממנה תועלת של ממש בשוק האשראי המובטח.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Uniform Commercial Code, section 9-204 Comment 2 of the official interpretation,

G. Gilmore Security Interests in Personal Property vol. 1, p. 360

 סעיף 127(ב1) לחוק המקרקעין.