‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי קרובי היתום במשפט העברי ובחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות?

תוכן עניינים

א. מבוא. ב. תקופת המקרא. ג. המקורות התנאיים. ד. המקורות האמוראיים (הלכת רב הונא). ה. צמצום "הלכת רב הונא" בראשונים. 1. האם חלה "הלכת רב הונא" על אפוטרופסים ? 2. אין מורידין קרוב למקרקעין בלבד. 3. מורידין קרוב כשהנכסים משותפים וכולם ניזונים מהם. 4. מורידין קרוב לקרקעות שלא נפלו בירושה. ו. האם עדיף למנות קרוב על פני רחוק ? ז. הורדת קרוב לנכסי יתומים בפסיקה. ח. מעמדם של קרובים במינוי אפוטרופוס. ט. מעמדם של קרובים בקובלם בפני בית דין על אופן ניהולה ועל האפוטרופסות. י. מעמדם של קרובים בפיקוח ובמעקב אחר פעולותיו של האפוטרופוס. יא. האם רשאי הדיין למנות לאפוטרופוס את קרובו ? יב. מעמדם של קרובי החסוי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. 1. הצעת חוק היחיד והמשפחה. 2. החוק.

חיבור זה, הדן במעמדם של קרובי היתום במשפט האפוטרופסות, הוא המשכו של עיוננו במינוי אשה לאפוטרופא1. בפתח דברינו הקודמים סקרנו בקצרה את כללי המינוי של האפוטרופסים לסוגיהם ואין לנו אלא לחזור על הדברים שנאמרו שם:

"בשלוש דרכים נעשה אדם אפוטרופוס על היתומים : במינויו בידי אביהם 2 או מורישם 3 ; במינויו על-ידי בית דין 4 ; בסמיכת היתומים אצלו 5 ("אפוטרופוס למעשה"). על אבי היתומים אין הגבלות בבואו למנות אפוטרופוס [על נכסיו. והוא הדין למורישם]. בידו למנות כל מי שירצה ואין מעכב בידו 6 ; וכן הרשות בידו שלא למנות אפוטרופוס כלל7. גם באפוטרופוס מכוח סמיכת יתומים הסיקו הראשונים 8 דהוא הדין גם בסמכו אצל אשה, הרי היא אפוטרופא עליהם. לעומתם סויג כוחו של בית הדין במינוי אפוטרופוס, כפי שנאמר בתוספתא 9 : 'אין בית דין

עושין אפטרופין נשים ועבדים 10 כתחלה 11'. ניסוחה ההחלטי של ההלכה מורה, שאין לבית דין שיקול דעת ואף אם נראה לו כי מינוי ... הוא לטובת היתומים, אין לו רשות (לעשותם לאפוטרופוס)"12.

בברייתא המובאת במסכת פסחים 13 נמנו שישה דברים שנאמרו בעמי הארץ, וביניהם : "אין ממנין אותם אפוטרופוס על היתומים". מוסיף עליו במסכת דרך ארץ זוטא 14 : "הגרע (המקיז דם) והבורסקי והבנאי . . . ואין מעמידין מהם אפוטרופוס"15. אך לא מצאנו במשנת התנאים כל התייחסות לאפוטרופסותם של קרובי היתום16. המקור הקדום ביותר הדן בהורדת קרובים לנכסי קטן הוא חיבורו של רב הונא 17 (דור שני לאמוראי בבל) : "אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן", המסתעף מדברי התנאים הדנים בהורדת קרובים לנכסי נעדרים18, נמצא, שאף בבית מדרשם של האמוראים לא עסקו בכשירותם של קרובי היתום לשמש אפוטרופסים. פרשני התלמוד, החל בתקופת הגאונים, היו אפוא הראשונים שנתנו את דעתם לבעיית מינויים של קרובי היתום.

אמת, השיקול הבלעדי במשפט האפוטרופסות הוא טובתם של היתומים19, ואולם בנידון שלפנינו יש שתי פנים לשיקול זה. מצד אחד חזקה על קרובי היתום שישקדו על טובתם של היתומים ותועלתם, ואולם, מן הצד השני קיים חשש שמא יחמוד הקרוב את נכסי היתומים וישתלט עליהם כטענת "ירושה היא מאבותי", ועל כן מן הדין, משום טובתם של היתומים, לרחק את הקרובים מנכסי היתומים. התלבטות זו היא הציר שעליו סובבות הדעות השונות. על אף תמימות הדעים בין הפוסקים שאין להוריד קרוב לנכסי קטנים20, הסייגים הרבים שניתנו להלכה זו הרחיבו במידה ניכרת את קשת המקרים שבהם קרוב ורחוק שווים המה, ולדעת רוב הפוסקים יש אף להעדיף את מינויו של הקרוב על פני הרחוק.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 י"ק רייניץ, "מינוי אשה לאפוטרופא" מחקרי משפט ד'  167.

 משנה, גיטין ה, ד; תוספתא תרומות א, יא; בבא בתרא ח, יג, טז.

 במקורות התלמודיים נזכר "אבי היתומים" בלבד. אבל הרמב"ם (נחלות י-יא), משתמש לסירוגין במונחים "אבי היתומים" ו"מורישם". ועיין להלן הערה 7.

 משנה, גיטין, שם; תוספתא, לעיל הערה 2.

במשפט העברי (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור למשפטים, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"ד), פרק א', סעיף ז'.

 תוספתא תרומות, א, יא;

תוספתא בבא בתרא ח, טז;

 רמב"ם, נחלות, י, ו.