‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי שחרור בערובה?

1. מהותו של השחרור בערובה מסובבת על-ידי יעודו הייחודי ועל-ידי בסיס הסדרתו. כחוליה בשרשרת ההליכים הנועדים לאבטח אכיפתו של דין העונשין, השחרור בערובה הוא הליך פלילי ולא הליך בתחום כלשהו אחר - משמעתי, מנהלי, אזרחי וכיוצא באלה ; ובתור הליך פלילי במדינת שלטון החוק השחרור בערובה צריך להיות, קודם לכך, ה ל י ך מ ש פ ט י , בהיותו מעוגן בחוק ומוסדר בה על כל פרטיה ללא כל שמץ של שרירות-לב בדבר. אלה הם המאפיינים היסודיים של השחרור בערובה, אם כהליך במסגרת ההליכים הפליליים בעניינים העומדים להתברר לגופם לפני בתי המשפט בארץ, ואם כהליך במסגרת הליכי ההסגרה שנועדים לאפשר אכיפת הדין בחוץ-לארץ. מאפיינים אלה מוצאים את ביטוים הפורמאלי בכך, שהשחרור בערובה בתור הליך מ ש פ ט י פ ל י ל י מתקיים מכוח החוק הפלילי 1 ומוגשם על פיו.

2. השחרור בערובה הוא בעל שני פנים : הפן האחד, המתבטא בנקיטת ההליך, לאמור - בשינוי מעמדו של האדם מעצור לחופשי ; והפן השני, הנעוץ במעמד המשפטי המיוחד החדש שבו הוא יהיה נתון, בתור משוחרר בערובה, לעומת כל אדם אחר שחופש תנועותיו אינו מסויג בכל סייג מיוחד. ההליך כולו, על שני פניו האמורים, מתבטא אפוא בנקיטתו כ פ ע ו ל ה ר ג ע י ת ובהתגשמותו כמצב נמשך . שני הפנים מהווים גוף אחד ואינם ניתנים להפרדה - בלי נקיטת ההליך מן הנמנע שיתממש, ובלי התגשמותו על תנאיו הקבועים, נקיטתו נטולה את היעוד הייחודי שנועד לה.

3. ועוד היבט כרוך במהות השחרור בערובה, והוא המימד של משך תוקפו ונקודת פקיעתו ביחס לשלבי ניהול ההליכים שהערובה צריכה לאבטחם. נושא זה מוסדר, בעיקר, בסעיפים 30 ו-49א ל חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ד-, כמובן, ראשית כל, לצורכי עניינים פליליים העומדים להתברר לגופם לפני בתי המשפט בארץ3.

בסעיף 30 נאמר, כי מי שנתון "במעצר או במאסר (להלן - העצור), רשאי בית המשפט, לבקשתו, לצוות על שחרורו בערובה". בסעיף 50 לחוק הוברר, כי עם זיכוי המשוחרר, ביטול האישום או הפסקת ההליכים נגדו, תפקע גם הערובה והאדם ישוחרר באורח מלא. לעומת זאת, אם מתברר כי יש סכנה שיימלט לשם התחמקות מדין או מעונש (סעיף 44 לחוק), או אם הפר תנאי מתנאי הערובה (סעיף 43 לחוק), יובא העניין לפני בית משפט שיצווה על מעצרו של האדם ; ובדרך כלל, בית המשפט מוסמך לדון בכל בקשה "לעיון חוזר" של החשוד ושל התובע, המבוססת על עובדות חדשות או על שינוי נסיבות שיש בהן כדי להביא לידי שינוי ההחלטה הקודמת בעניין שחרור בערובה (סעיף 33 לחוק). בהסדר המקורי שבחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה - 1965, לא נקבעו כל הגבלות בזמן, מסוימות מראש, למשך תוקפה של הערובה, כל עוד ההליכים, שאת ניהולם היא צריכה לאבטח, בעיצומם ; אין גם כל רמז על סמכות כלשהי הנתונה לבית המשפט להגביל מראש, לפי שיקול דעתו, את משך הערובה.

ההגבלות נקבעו מאוחר יותר - - בסעיף 49א לחוק, ולגבי שלב

החקירה בלבד. אם לא הוגש כתב אישום תוך מאה ושמונים יום מיום השחרור בערובה, הופך השחרור להיות מלא, מכוח החוק, ללא צורך שהשופט יקבע זאת בשעה שהוא מצווה על השחרור בערובה, שכן אין בסמכותו של השופט לקצר את פרק הזמן. לפי סעיף 49א(א), תקופה זו היא מירבית רק באשר למומנט הגשת כתב אישום לבית המשפט, שאם לא הוגש בה טעונה הערובה ביטול.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)