‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי ניסיון לרצח במשפט ?

תוכן עניינים

מבוא

עובדות הפסק

הקביעה המשפטית ונימוקי הנגד

הנמקה לשונית-ניסוחית

הנמקה עניינית והתייחסות לנימוקי הנגד

המצב המשפטי שקדם לפסק בעניין דרעי

ערכה ההלכתי של הקביעה ונפקותה המשפטית

תמצית הביקורת

דעה אחרת

על לשון וניסוח

על ההנמקה העניינית

סיכום

ביבליוגרפיה 

ימים ספורים לפני עשיית העבירה נשוא הפסק התחתן המתלונן עם אשתו לשעבר של המערער. מעשה זה עורר את קנאתו של המערער, אשר התבטא כי מסיתים אותו "להרוג, לעשות מעשה רע". סמוך למעשה הגיע המערער, כשהוא מזוין ברובה, אל הבית שבו היה מצוי באותה שעה המתלונן וקרב למרחק שלושה מטרים מפתח הבית. באמצעות בעל הבית הזמין המערער את המתלונן לצאת החוצה. בעת שהמתלונן קרב אל פתה דלת הבית, צעקה אשת בעל הבית צעקת אזהרה ובעל הבית דחף את המתלונן הצידה. אותו זמן ירה המערער ירייה וזו פגעה במשקוף הצמוד לפתח הבית. זמן קצר לאחר המעשה אמר המערער לאיש משטרה כי הוא יודע שעשה דבר לא טוב כשניסה לרצוח את סימי (האשה) ומרדכי גיגי (המתלונן).

בית המשפט המחוזי, שבפניו נדון עניינו של המערער, אימץ לעצמו את השקפת השופט אגרנט בע"פ 1205/58, לפיה העבירה לפי סעיף 222(א) לפקודת החוק הפלילי, , מתקיימת, כאשר נעשה מעשה שלא כדין שיש בו משום ניסיון לגרום למותו של אדם אחר מ ת ו ך כ ו ו נ ה ר ג י ל ה ל ג ר ו ם ל מ ו ת ו, ואין הסעיף דורש את קיומה של "כוונה תחילה" כהגדרתה בסעיף 216 לפקודת החוק הפלילי ; דהיינו, די ב"כוונה רגילה" להמית אדם ואין צורך ב"כוונה תחילה", כצורה של כוונה מיוחדת. בא-כוח המערער ביקש לתקוף השקפה זו ולהעמיד לדיון את שאלת מהות היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 222(א) לפקודת החוק הפלילי - כוונה לגרום מוות ותו לא, או כוונה לגרום מוות (אשר כמוה כיסוד ההחלטה בסעיף 216(א)) בצירוף שני היסודות הנוספים שבהגדרת ה"כוונה תחילה" : "הכנה" ו"העדר קינטור", או כוונה לגרום מוות בצירוף הנסיבות שבסעיפים 214(א), (ג), (ד).

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)