‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי תרומת איברים?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר. 

סלידה מעצם המחשבה שעשוי להתפתח שוק איברי אדם. 

האיסור יוצר את השוק השחור. 

פחד לא רציונלי 

איברים כנכסים הניתנים לתרומה. 

נכסים בשלבי מעבר. 

איברים כנכסים הניתנים להשתלה. 

המצב הלגאלי בישראל. 

קנייניות השתלת איברים.

נכסים בשלבי מעבר. 

היבטים מוסריים בנושא איברים כנכסים והשתלת איברים..

דבר ששיטת משפט אינה מכירה באפשרות לרכוש בו בעלות. 

סיכום.

דיעה אישית.

ביבליוגרפיה.

מבחינה אתית נראית מכירת איברים כנוגדת תקנת ציבור ולא מוסרית. יש חשש מזילות גוף האדם וירידת ערכו.

הדברים אינם מובנים. כיצד תרומת כליה תמורת תשלום “מוזילה את גוף האדם”? אם הסכמנו לרעיון של תרומת כליה שלא תמורת תשלום, לכאורה הוזלנו עוד יותר את גוף האדם, שבמקום לקבל על האיבר שלו תמורה כלשהי הוא מוסר אותו בחינם. היש לך הוזלה גדולה מזו?[1]

יתרה מזו: כיום סחר באיברים אכן מותר, אך הוא מוגבל ל”בארטר של איברים”, “תרום לקרובי ואתרום לקרובך”; לאחרונה השתכללה השיטה לכדי “שרשרת השתלות” – ראובן שתורם עבור שמעון שתורם עבור לוי שתורם עבור יהודה וכן הלאה, עד בנימין שתורם בחזרה לראובן (פרוצדורה מסובכת ומורכבת במיוחד, עם השתלות שצריכות להתבצע בו־זמנית כדי שמישהו באמצע לא יתחרט). אם יש בעיה כלשהי בסחר, מדוע סחר שכזה לא נאסר?

ובעיקר: כיצד ניתן לקחת תחושת בטן שכזו, “חשש מזילות גוף האדם”, ולמנוע בשלה הצלת חיים של ממש? האם אנו יכולים לעמוד מול החולה העומד למות, ולומר לו שבשל “חשש מזילות גוף האדם” – מה שזה לא יהיה – אנו גוזרים את דינו למוות?

תרומת איברים בתמורה:חשש שעשוי להתפתח שוק איברי אדם. 

טוב, צריך לומר ש”סלידה” היא לא ממש טיעון. אם יש אנשים שזה יעזור להם להציל את חייהם, ומן הצד השני אנשים שזה יעזור לשפר את מצבם הכלכלי, מנין הסלידה? מכל מקום, האמירה “עשוי להתפתח” אינה נכונה; השוק (השחור) קיים ומפותח מעצם קיומה של אפשרות ההשתלה. אילו היינו סולדים באמת ממחשבה שכזו, הדבר שהיה צריך לעשות הוא למנוע מלכתחילה את אפשרות השתלת הכליה מן החי כליל, ימותו כמה אנשים שימותו. זו הדרך היחידה למנוע באמת שוק כזה. לפני מאה שנה לא היה שוק לסחר באיברים, פשוט כי לא יכלו להשתיל איברים. האם הייתם מוכנים להקרבה כזו?

הסכמת אדם למתן איבר מגופו בתמורה, עקב אילוצים כלכליים, אינה הסכמה אמיתית. האילוצים הכלכליים מונעים את המסכים מלהעריך נכונה את ההשפעה השלילית האפשרית על בריאותו ואיכות חייו כתוצאה מסילוק איבר מגופו. לדעת ההסתדרות הרפואית, תורם כליה אינו מודע להשלכות של תרומתו ולסיכונים העתידיים, בניגוד למשל לאם פונדקאית.

הטיעון של “ההסכמה אינה אמיתית” רלוונטי באותה מידה גם לתרומה וולונטרית אלטרואיסטית, בלי כל תמורה[2]. בדיוק כמו שאילוצים כלכליים “מונעים את המסכים מלהעריך נכונה את ההשפעה השלילית האפשרית על בריאותו ואיכות חייו”, גם רצון אלטרואיסטי לתרומה יכול להוות מונע כזה. זה משונה, משום שכפי שאנשי ‘מתנת חיים’ חוזרים ומסבירים, הסיכון בתרומת כליה הוא מזערי ולכאורה קטן בהרבה מן הסיכונים שבפונדקאות, שמשום מה היא דווקא הליך מקובל יותר.[3]

מכל מקום, טיעון “ההסכמה אינה אמיתית” אינו יכול להישאר רק במסגרת תרומות האיברים. גם אדם המוכן למכור את ביתו עקב אילוצים כלכליים עלול שלא להעריך נכונה את ההשפעה השלילית על איכות חייו עקב מכירת הבית. האם נמנע עכשיו גם מכירת בתים כתוצאה מן החשש הזה, או שמא ניתן לאדם הנזקק להחליט בעצמו מה ישפר את חייו?

לינק למצגת אקדמית ספיציפית על תרומת איברים ב-99 שח

[1] גיל סיגל, עורך, אפרת רם-טיקטין, עורכת משנה, ביו-אתיקה כחול לבן (ירושלים: הוצאת ביאליק והקריה האקדמית אונו).

[2] שמואל ילינק תרומת איברים בתמורה (תל אביב: פרשלטיין-גינוסר)