עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

מוענק על כל האתר 7 אחוז הנחה בעת "חרבות ברזל". קוד קופון: "מלחמה"

ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח.  סרטון על מאגר העבודות האקדמיות

اللغة العربية Русский

français              አማርኛ

לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!

פרסמו את עבודותיכם הישנות אצלינו וקבלו הכנסה פסיבית נהדרת!

חוות דעת על מרצים

הוצאת ויזה לדובאי תשלום מאובטח בעברית

אמריקן אקספרס – ויקיפדיה    (לא דיינרס)    

תוצאת תמונה עבור פייבוקס 5% הנחה ב-פייבוקס  

bit ביט on the App Store   ×ª×©×œ×•× בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7העברה בנקאית

 

עבודה על שייקספיר, ניתוח מחזה הסוחר מונציה, היבטים ספרותיים כלליים ויהודיים (עבודה אקדמית מס. 8486)

‏250.00 ₪

14 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 8486

עבודה על שייקספיר, ניתוח מחזה הסוחר מונציה, היבטים ספרותיים כלליים ויהודיים

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי המחזה הסוחר מוונציה בכלל ובהקשר היהודי בפרט?

תוכן עניינים

מבוא. 

סיווג ז'אנרי 

עלילה. 

המחזה והאנטישמיות. 

הקריאה האנטישמית של המחזה. 

הקריאה האוהדת של המחזה. 

שיילוק על הבמה. 

משפט שיילוק לאור ההלכה היהודית. 

רשימת הדמויות. 

ביבליוגרפיה. 

"הסוחר מוונציה" נכתב על ידי ויליאם שייקספיר בין השנים 1594-1597. המחזה מגולל את סיפורו של אנטוניו, שבכדי לעזור לחברו המרושש בסניו בחיזוריו אחר פורציה, הידועה ביופיה ועושרה, פונה למלווה בריבית. אותו מלווה, יהודי בשם שיילוק, מחתים את אנטוניו על כתב ערבות, על פיו יאלץ אנטוניו לשלם בליטרת בשר מבשרו במידה ולא יסדיר חובותיו בזמן.

אחת הדמויות המעניינות ביותר במחזותיו של שייקספיר היא דמותו של שיילוק, ולה פירושים רבים ומגוונים.

מחד, היא מבטאת את הסטריאוטיפ האנטישמי כפי שרווח בימי הביניים- יהודי קמצן ותאב בצע. מאידך, דמות זו עברה חוויות קשות ורצונה לנקום מוצגת בהבנה.

המחזה נכתב ככל הנראה בין השנים 1594-1596, ותועד ב"רישום המדפיסים", ארגון שהיה אחראי באותה העת על שמירת זכויות יוצרים, ב-22.7.1598. המחזה ראה אור לראשונה ב-1600, והופיע לראשונה בתיאטרון ככל הנראה בשנת 1598.

המחזה מבוסס על סיפור עם מתוך קובץ סיפורים בשם "גסטה רומנורום", שתורגם בשנת 1577 לאנגלית. מקור השראה נוסף לכתיבת המחזה היה ככל הנראה משפטו של רודריגו לופז, יהודי מומר, שלקח חלק בקונספירציה שמטרתה הייתה לרצוח את מלכת אנגליה דאז, אליזבת. כמו כן, ישנה סבירות גבוהה שהמחזה "היהודי ממלטה" השפיע אף הוא על שייקספיר, בו מוצג באופן שלילי מאוד היהודי בראבאס. למרות זאת, דמותו של שיילוק הינה הרבה יותר אנושית מזו של בראבאס, ואינו מאופיין באותה רשעות.

המחזה מסווג כקומדיה, ואכן הוא כתוב על פי סטרוקטורה קומית חד משמעית, וסופו הוא חיובי עבור הדמויות הראשיות. דמותו של שיילוק מזכירה תכופות את דמות ה"פאנטלונה", דמות אופיינית בקומדיה דל'ארטה. ובכל זאת, רבים מן הפרשנים המאוחרים של המחזה רואים בו מחזה רציני מאוד, ואולי אף הרציני ביותר שבמחזותיו של שייקספיר. אופיו המרושע של שיילוק כפי שמתבטא במשפט וכמעט גורם למותו של הסוחר אנטוניו, מהווה הבדל משמעותי בין מחזה זה לבין קומדיות אחרות של שייקספיר, דוגמת חלום ליל קיץ. זאת על אף שהמחזה עונה על ההגדרות המקובלות לקומדיה.

המחזה מתרחש בוונציה של המאה הארבע-עשרה. בסניו, אציל ונציאני צעיר, מבקש להגיע  לבלמונט ולבקש את ידה של פורציה, הידועה ביופיה, עושרה ומספרם הרב של מחזריה. בכדי שיוכל לעשות זאת, נזקק בסניו לסכום של 3,000 דוקטים. חברו של בסניו, הסוחר אנטוניו, מבקש לעזור לדידו , אך כל כספו וכל הספינות שלו נמצאים בלב ים. אנטוניו מבקש ללוות את הכסף מהיהודי שיילוק, מלווה בריבית. שיילוק מסכים להלוות את הכסף, אך מציב תנאי: במידה ולא יחזיר אנטוניו את הלוואתו, ישלם את ההלוואה בליטרת בשר מבשרו, שתחתך מהיכן שיבחר שיילוק. תנאי זה מוצב בשל השנאה שמפגין אנטוניו כלפי היהודים בכלל ושיילוק בפרט. בסניו מפציר באנטוניו שלא לקחת את ההלוואה בתנאים אלו, אבל אנטוניו סמוך כי החוב יוחזר ללא כל בעיות וחותם על ההסכם בפני נוטריון. לאחר מכן יוצא בסניו למסעו לבלמונט, מלווה בחברו גרציאנו.

באותה השעה בורחת מהבית ביתו של שיילוק, ג'סיקה, שהתאהבה בנוצרי בשם לורנצו. היא לוקח איתה את כל כספו של שיילוק, ומשאירה אותו אבל ומושפל.

בצוואתו מצהיר אביה של פורציה שהאדם שיצליח לגלות איזו התיבה היא היקרה ביותר מבין שלוש תיבות קטנות, הוא שינשא לפורציה. הנסיכים שהגיעו ממרוקו ומאראגון בוחרים בתיבת הזהב והכסף, אך הם טועים. בסניו נעזר ככל הנראה ברמזים שקיבל מפורציה, דרך בנות לווייתה ששרות בעודו בוחר בין התיבות פזמון המתחרז במלה "עופרת". הוא אכן בוחר בתיבת העופרת המכילה דיוקן של פורציה, ובדרך זו זוכה לשאתה לאישה לפי תנאיים שהוצבו הצוואה. פורציה נותנת לבסניו טבעת, והוא נודר שלא להורידה מאצבעו לעולם.

בזמן זה מגיעות אל ונציה החדשות הרעות כי ספינותיו והונו של אנטוניו טבעו במצולות. אנטוניו לא יוכל לשלם את הסכום במועד כפי שהתחייב. שיילוק אינו מוכן לסגת מתנאי החוזה שחתם עם אנטוניו, שכן הוא צמא לנקמה לאחר שבתו ברחה עם כל אוצרו. השמועה מגיע לאוזנה של פורציה, שכבר התחתנה עם בסניו והוא נוסע מיד לוונציה, מצוייד כספה של פורציה, בכדי להציל את אנטוניו. מבלי שבסניו ידע, פורציה יוצאת גם לונציה, כשהיא מחופשת לגבר.

אנטוניו נשפט בפניו של דוג'ה, הדוכס של ונציה. שיילוק אינו מוכן לקבל את ההצעה הכספית של בסניו, שברצונו לשחרר את אנטוניו מהחוזה הנורא מבקש לשלם פי שלוש מסכום החוב המקורי. הדוכס לא מגיע לכדי הכרעה ומבקש את עזרתו של משפטן צעיר העונה לשם בלתזר, שהוא למעשה פורציה בתחפושת. הוא מבקש משיילוק לנהוג ברחמנות, במונולוג המפורסם: "מידת הרחמים לא תוקף לה: כגשם רך רועפת משמיים, על פני הארץ...". אבל שיילוק אינו לא נוהג במידת הרחמים, ומתעקש לקבל את ליטרת הבשר מאזור ליד לבו של אנטוניו. בלתזר לא יכול אלא להסכים שיילוק יקבל את ליטרת הבשר כמידת הדין.

בעוד שיילוק עומד בסכין שלופה מעל אנטוניו מראה בלתזר, או פורציה בתחפושת, כי לפי כתב הערבות יכול שיילוק לקבל בשר בלבד. אך במידה ויתיז סכינו של שיילוק דם, יהיה דינו לפי חוקי ונציה: רכושו יוחרם, חצי יועבר לאוצר המדינה, וחצי לקורבן מעשיו, וחייו יהיו נתונים לרחמיו של הדוכס. ויותר מכך, לאחר נסיגתו של שיילוק מהתביעה הוא מוכן לקבל את חובו הכספי, אך בלתזר מותיר לו רק ברירה אחת - לקבל את ליטרת הבשר, ולא את סכום החוב המקורי. ולבסוף מאשים בלתזר את שיילוק בניסיון לרצוח אזרח ונציה, והדין על כך הוא הוצאה להורג והחרמת רכוש.

שיילוק נוחל תבוסה,  והדוכס מעניק לו חנינה על פי "מידת החסד הנוצרית" ומציל אותו ממיתה, עוד לפני שזה התחנן שיחוסו על חייו. אנטוניו מפציר בדוכס שלא יחרים מחצית מרכושו של שיילוק לאוצר המדינה במידה והוא יתנצר ויעביר את רכושו ללורנצו הנוצרי, בו ביתו מאוהבת. שיילוק מקבל את התנאים הללו.

בסניו, שלא מזהה את אישתו בתחפושתה, מעוניין לתגמל את המשפטן בלתזר על החוכמה שהפגין. פורציה המחופשת מבקשת את הטבעת שעונד בסניו, והוא מעניק לה אותה כנגד רצונו, ובכך מפר את הנדר שנדר. שהוא חוזר לבלמונט מבקרת אותו פורציה על כך שאיבד את הטבעת, ובהמשך מתוודה בפניו כי היא המשפטן בתחפושת, ולה העניק את הטבעת. בנתיים בוונציה נודע לאנטוניו את כי אוניותיו עגנו בשלום בנמל. ובצורה זו  נגמר המחזה, בעיותיהם של האוהבים הצעירים נפתרות ושיילוק נותר מושפל.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

מרב יודילוביץ', מי אנטישמי? שיילוק של הבימה יעלה בלונדון

Bloom, Harold. Interpreations: William Shakespeare's The Merchant of Venice. New York: Infobase

Stanley Wells and Michael Dobson, eds., The Oxford Companion to Shakespeare Oxford University Press p. 288.

Muir, Kenneth . "The Merchant of Venice". Shakespeare's Sources: Comedies and Tragedies. New York: Routledge. p. 49

F. E. Halliday, A Shakespeare Companion 1564–1964, Baltimore, Penguin

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏250.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת


שדה אימייל הינו חובה