‏290.00 ₪

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי עבירת הכישוף?

תוכן עניינים:

מבוא. 

מיהו מכשף. 

חוק העונשין סע' 417 סעיף קטן ה' 

פס"ד כתב. 

סעיף הכישוף בכתבי אישום.

באבות מגדי עתידות ומכשפים.

קללה היא סוג של כישוף. 

האם מאגיה שחורה מתקשרת בתרבות יותר לנשים?. 

פס"ד המכשפת גב' סטר. 

ביבליוגרפיה. 

חקיקה. 

חוק העונשין סע' 417 סעיף קטן ה'‏, התשל"ז- 1977. 

תזכיר חוק - חוק העונשין (תיקון - מרמה והפרת אמונים) 

מאמרים וספרות מלומדים.

בשנות ה-90 הופיע סעיף הכישוף בכמה כתבי אישום. חיים חתואל החל לעסוק בהגדת עתידות ובמעשי כישוף, ואת ה"קליניקה" שלו פתח בחדר ששכר בבית מלון תל אביבי. כמה מ"לקוחותיו" האשימו אותו באונס תוך כדי "טיפול" בבעיותיהן האישיות.

כבר בעדותו הראשונה במשטרה הודה חתואל שאין לו כוחות נסתרים והסתתר מאחורי חופש הבחירה של הנשים להאמין במה שהן רוצות. "לא הכרחתי אף אחת, ואם הן מטומטמות - אז מה לעשות". שופט בית המשפט המחוזי אריה אבן-ארי לא התרשם מכנותו יוצאת הדופן של חתואל והרשיע אותו ב-93' בכמה עבירות כישוף, מרמה ואונס.

הפרקליטות אינה ממהרת להשתמש בסעיף הכישוף, אלא כאשר מתלוות לעבירה זו עבירות חמורות אחרות. במאי 79' הוגש כתב אישום נגד זהרייה שחאדה, שכונתה "המכשפה מג'נין". התביעה טענה כי שחאדה ושותפיה הישראלים הוציאו מאנשים תמימים, שאת מצוקתם ניצלו, 140 אלף שקל, לאחר שהתחזתה לבעלת

כוחות על-טבעיים.

הוגש כתב אישום נגד רב ומקובל בן 49 ממרכז הארץ, באשמת כישוף, אונס במרמה ומעשים מגונים בשתי מטופלות. בינתיים משפטו אינו מתנהל, משום שהפרקליטות בתל אביב השתכנעה שהמשך ההליכים עלול לסכן את בריאותו.

 לחוק הכישוף יש גם פרשנות פחות גורפת, הרואה במושג "התחזות" ניסיון של המחוקק להבדיל בין מרפאים המאמינים באמת ובתמים בכוחם הכישופי, לבין שרלטנים גמורים, שמתחזים להיות מכשפים[1].

בית המשפט נדרש לסוגיה זו במשפטו של דן ג'רבי, עבריין שחזר בתשובה ונאשם בביצוע מעשים מגונים בשתי אחיות באמתלה של מעשי כישוף, לאחר שהציג עצמו כרב, עושה מצוות ומרפא חוליים.

 בטקסים שערך במקוואות טהרה הורה ג'רבי לנשים להתפשט, הניח בין רגליהן קופסת שימורים ריקה ובה גחלים לוחשות, כרבולת של תרנגול, קשקשים, סנפירים וחלקי מעי של דג ונייר ובו טבלה נומרולוגית, אמר להן לקרוא "פסוקים קדושים" ולפחות במקרה אחד גם נגע במקומות מוצנעים בגופה של ה"מטופלת".

כבר בחקירתו במשטרה טען ג'רבי להגנתו כי האמין בכל מה שעשה: "זה כתוב בתורה, במדרשי חז"ל בספרים הקדושים, ואני חייב להאמין בזה".

סניגורו הגיש לבית המשפט דפים מצולמים מהספר "סגולות ישראל" ומהספר "מראה ילדים", להראות כי למעשיו של ג'רבי יש גושפנקה מסורתית, והנאשם עצמו פנה בדברים נרגשים לבית המשפט: "אין דבר שעשיתי שלא כתוב בספרים שהצגתי לבית המשפט כל הטקס שהיה הוא מעשה גשמי, ולכל דבר שהיה שם יש משמעות רוחנית בעולמות העליונים"

 השופטת שושנה ברמן טענה בפסק הדין שאין מקום להבחנה בין מתיימר למתחזה, וקבעה שדווקא אנשי האמונה, ולא השרלטנים, הם המסוכנים לחברה. "דווקא אמונתו האיתנה של 'המכשף' בכוחותיו הטמירים לניצול הכוחות העל-טבעיים, באמצעים שהם מעבר לכוחותיו הרגילים של אדם, ויכולתו בכוח אמונתו זו לכבוש אמונם של הנופלים ברשתו - היא היא המהווה אחד הרכיבים המסוכנים שבמעשי הכישוף, מפניהם יש להגן על הציבור"

 וכך החזירה השופטת, לפחות בפוטנציה, את גדולי המקובלים, המאמינים אמונה עזה בעולמם הרוחני, אל דוכן הנאשמים. שהרי ככל שהם מאמינים יותר כך הם מסוכנים יותר.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גבריאל הלוי תורת דיני הראיות (בורסי)

 גבריאל הלוי תורת הדיון הפלילי (בורסי)

יעקב קדמי על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה עמ' 1649-1650 (דיונון, אונ' ת"א).

י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני ושלישי (לאחר כתב אישום)