עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

מוענק על כל האתר 7 אחוז הנחה בעת "חרבות ברזל". קוד קופון: "מלחמה"

ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח.  סרטון על מאגר העבודות האקדמיות

اللغة العربية Русский

français              አማርኛ

לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!

פרסמו את עבודותיכם הישנות אצלינו וקבלו הכנסה פסיבית נהדרת!

חוות דעת על מרצים

הוצאת ויזה לדובאי תשלום מאובטח בעברית

אמריקן אקספרס – ויקיפדיה    (לא דיינרס)    

תוצאת תמונה עבור פייבוקס 5% הנחה ב-פייבוקס  

bit ביט on the App Store   ×ª×©×œ×•× בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7העברה בנקאית

 

סמינריון אמנות יפנית, השפעה מזרח-מערב, אדריכלות יפנית, ארכיטקטורה יפנית, עיצוב מבנים, אר נבו, יפן מסורת מול חדשנות באדריכלות (עבודה אקדמית מס. 9187)

‏290.00 ₪

31 עמ'.  

סמינריון אמנות יפנית, השפעה מזרח-מערב, אדריכלות יפנית, ארכיטקטורה יפנית, עיצוב מבנים, אר נבו, יפן מסורת מול חדשנות באדריכלות

שאלת המחקר:

כיצד באה לידי ביטוי הארכיטקטורה היפנית חדשנות (אר נבו) מול מסורת אצל אדריכל נבחר  TOYO  ITO טויו איטו?

תוכן עניינים:

מבוא. 

האדריכלות היפנית. 

האדריכל טויו איטו 

ארכיטקטורה של מבנים ביפן 

בתי המגורים היפניים.

מזרח מול מערב

חדירת השפעת התרבות המערבית ליפן ובכלל זה לאדריכלות. 

התחשבות אדריכלית ברעידות אדמה. 

פרויקטים נבחרים: תצלומים וניתוח. 

ניתוח מאפייני סגנונו של האדריכל איטו 

סיכום

ביבליוגרפיה. 

רשימת תמונות. 

נספחי תמונות צבעוניות 

 

בתי המגורים היפניים היו קלים ובנויים מעץ. דבר זה מנע אמנם קורבנות מהתמוטטות המבנה ברעידת אדמה, אך גרם קורבנות רבים בזמן שריפה. בית העץ היה קל להקמה וקל לפירוק והריסה, ואנשים נהגו לבנות את בתיהם בעצמם, או באמצעות נגרים. הבתים היו של קומה אחת או שתיים. בבתים אמידים היה חדר כניסה לאורחים, וכניסה נפרדת לבני הבית ולמשרתים. בחזית הבית הייתה מרפסת עץ מקורה, ואפשר היה לשבת בה בקיץ. בתיהם של העשירים היו מוקפים בגדר, ובה שער זז. שביל האבן שהוביל מן השער אל הבית עבר בגינה, ובה עצים, אבנים, בריכות של דגי נוי ופנסי אבן. הקירות בחזית הבית ניתנו להזזה ושימשו כתריסי עץ כבדים, שהיו פותחים אותם בבוקר וסוגרים אותם בלילה, אפילו בלילות הקיץ החמים ביותר. ביום, כאשר קירות אלה היו מוזזים הצידה, היה הבית סגור בדלתות הזזה קלות ("שוג'י") עשויות מעץ ונייר. דלתות אלה העבירו אור, אך הסתירו את הנעשה בפנים. בין החדרים היו דלתות הזזה ("פוסומה") עשויות מנייר עבה יותר. לכן החלוקה לחדרים לא הייתה קבועה וניתן היה להגדיל את החדרים ולהקטינם לפי הצורך. בבית היפני לא היו דלתות על צירים או חלונות זכוכית. בבתים העירוניים הייתה תקרת עץ, אך בבתים הכפריים לא הייתה תקרה, והגג ניבט מתוך הדירה.

החדרים החשובים היו מרופדים במחצלות מלבניות הקבועות ברצפה שהיו בגודל אחיד (בערך 1
X 2 מ') ושימשו גם יחידות למדידת שטח הדירה. החלק העליון של המחצלת היה עשוי מפיסות קלועות של קני סוף, שהעניקו ריח צמחי לחדר היפני. בשולי המחצלת היו פסי בד. החיים בבית התנהלו על רצפת הטטמי: ביום ישבו עליה על גבי כריות ישיבה מרובעות, ובלילה ישנו עליה על מזרנים דקים שהיו פורסים בערב ומקפלים בבוקר לתוך ארון קיר. באופן זה הפך חדר האורחים לחדר שינה בלילה. לא היו בבית שולחנות גדולים, כסאות, ספות, מיטות או נברשות. הרהיטים המעטים היו ארונות קטנים המחוברים לקיר, שולחנות נמוכים, פנסים וקולבים לתליית בגדים. דלת הזזה מיוחדת הובילה לחצר הפנימית - לפאטיו הקלאסי - שהינו מאפיין מובהק ואשר סביבו נבנה הבית. הפאטיו עוצב בסגנון גן זן יפני. עיקר הרוח היפנית מנשבת מהפתחים (הדבר המאפיין את אותה רוח יפנית הוא ההכרה בזמניותם של הדברים, בטבעם של הללו להשתנות וביופיים הטבעי) .

המערב לא כבש את יפן ולא כפה את תרבותו עליה. בניגוד לארצות אחרות, שם הגיעה התרבות המערבית בעקבות השתלטות, יכלו היפנים להחליט בעצמם אם הם רוצים ללמוד מן המערב, ומה הם רוצים ללמוד ממנו. הלימוד מן המערב לא גרר התבטלות. כשם שבעבר אימצו היפנים את התרבות הסינית מבלי לוותר על התרבות שלהם, והשתמשו בכלים הזרים כדי לטפח את מסורתם- כך במאה ה-19 הם קלטו את התרבות המערבית לא כתחליף לתרבותם, אלא כתוספת לה. מאז המאה ה-19 יש אפוא בתרבות היפנית שלושה מרכיבים: המרכיב היפני המקורי, המרכיב הסיני והמרכיב המערבי, ושלושתם משולבים זה בזה- אך כל אחד מהם ניתן לזיהוי ולהבחנה. סיסמת השלטונות לגבי הלימוד מן המערב הייתה "ואקון יוסאי" ("רוח יפנית, טכניקה מערבית"), שהייתה פרפראזה על הסיסמה העתיקה "ואקון קנסאי" ("רוח יפנית, טכניקה סינית").

היו הבדלים בין הלימוד מסין לבין הלימוד מן המערב: הלימוד מסין ארך מאות שנים ונעשה באיטיות; לעומתו הלימוד מן המערב נעשה בלחץ זמן, שכן במחצית השנייה של המאה ה-19 חשו ביפן, שאם לא תלמד מהר את "סוד" כוחו של המערב- עלולה יפן להשתעבד לו, כמו שקרה לעמים אחרים באסיה. כאשר קלטה יפן את התרבות הסינית באמצע האלף הראשון לספירה, עדיין לא הייתה לה תרבות מפותחת משלה, ולכן אימצה את הכתב ואת הדת של סין; אולם במאה ה-19 הייתה לה תרבות כבר תרבות מפותחת, ולכן לא ראתה צורך לאמץ את הכתב והדת של המערב. יש טוענים, כי היפנים רק חיקו את התרבות המערבית, מבלי ללומדה; דעה זאת מניחה כי חיקוי ולימוד הם דברים שונים- אך בכל לימוד יש יסוד של חיקוי. בשלב הראשון של ההתמערבות חיקו היפנים דברים מערביים שונים, שחשבו למועילים או למכובדים, כשם שבעבר חיקו דברים סיניים; אך הצורה הסלקטיבית שבה קלטו את התרבויות הזרות- מאמצים חלקים מסוימים ודוחים חלקים אחרים- מעידה על בררנות וכושר שיפוט, האופייניים ללימוד יותר מאשר לחיקוי .

"מהפכת מאיג'י" חשפה בפני יפן את הארכיטקטורה המודרנית, אך עד לסוף שנות ה-80 של המאה הזו שלט טרנד אסייתי במודלים המבניים ביפן. שינוי אמיתי החל להיות מורגש ביפן לאחר מלה"ע ה-1, כאשר אדריכלים כמו פרנק לויד רייט וברונו טאוט הגיעו ליפן, ושינו למעשה את פני הארכיטקטורה היפנית המקומית. לאחר מלה"ע ה-2, ובמסגרת מאמצי השיקום של יפן לאחר התבוסה במלחמה, החלו ניסיונות אמיצים לשלב בין הארכיטקטורה המסורתית למודרנית במבנים במדינה, דוגמת איצטדיון "Yoyogi" בטוקיו, שעוצב בידי טנגה קנזו. קנזו נחשב כאחד האדריכלים החשובים ביפן לאחר מלה"ע ה-2, כשיצר שילוב מעניין של ארכיטקטורה המתבססת על מדע וטכנולוגיה מודרניים.

מיד עם פתיחתה של יפן לעולם במחצית השנייה של המאה ה-19 מתחיל תהליך מהיר ועמוק של חדירת השפעת התרבות המערבית ליפן ובכלל זה לאדריכלות. תחילה תכננו ביפן אדריכלים זרים עבור גורמים זרים שהגיעו אליה, לאחר מכן החלו אדריכלים זרים לתכנן עבור גורמים יפניים בקצב הולך וגובר. האדריכלות המערבית מתחילה להשפיע על הנוף הבנוי היפני במהירות גדולה.

במקביל, יפן הקימה אוניברסיטאות ובהן גם פקולטות לאדריכלות. אדריכלים זרים הוזמנו להקים את הפקולטות וללמד בהן דור חדש של אדריכלים יפניים עם הכשרה באדריכלות העולמית. היצע האדריכלים גדל ובו זמנית גדל גם הביקוש לבניינים "מודרניים". לאחר היסטוריה ארוכה של האדריכלות כאומנות הנרכשת בעבודה של שוליה תחת מורה, חל ביפן שינוי דרמתי שממסד את האדריכלות כמקצוע נרכש בבית הספר. נערים משכבות האוכלוסייה הגבוהות של סוף המאה התשע עשרה למדו באוניברסיטה, תחת מורים זרים, את תורת התכנון של טיפוסי הבניינים של אירופה וארצות הברית של השנים המקבילות. גם ביפן לימדו (ועדיין מלמדים) את תולדות האדריכלות כתופעה שהחלה במצרים, עברה הלאה ליוון, ממנה לרומי ומשם לאירופה על תקופותיה השונות. אדריכלות חוץ-אירופית לא נכללה בתכנית הלימודים בשום מקום בעולם ויפן בכלל זה. אדריכלי יפן, מזה קרוב למאה ושישים שנה, מקבלים בבתי הספר שלהם הכשרה מקצועית כמעט זהה לקולגות שלהם בכל רחבי העולם בדומה למידת ההשפעה של סין על יפן הקדומה, גם השפעת המערב הייתה סוחפת, עמוקה וכוללת והשפיעה גם על האדריכלות בכל שדרות החיים. אבל, שוב בדומה לתגובה התרבותית של יפן ולאנרגיה היצירתית הנפלאה שהיא מצאה מתוכה לאחר גל ההשפעה הסיני הראשון, כך גם מול ההשפעה המערבית, התחילו בתחילת המאה העשרים ניצוצות של יצירה מקורית שהעצימו לאחר מלחמת העולם השניה. הדחיפה להכרה של האדריכלים היפניים בעוצמתה וחשיבותה של מסורת הבנייה היפנית באה דווקא מאדריכלים מערביים. אישים מרכזיים בתולדות האדריכלות של המאה האחרונה כמו פרנק לויד רייט, ברונו טאוט, וולטר גרופיוס ואחרים, חשפו למערב את החיוניות של הרעיונות היפניים העתיקים למודרניזם המערבי. אדריכלים יפנים שהיו בין תלמידיהם הישירים או רבים אחרים שהושפעו מהם, החלו להכיר בחשיבותה של האדריכלות המסורתית גם לאדריכלות העכשווית. לאחר שנים קשות שעברו על העולם ועל יפן במלחמת העולם השניה, ולאחר שנים של התאוששות, תוך כדי תנופת הבניה של שנות השיקום, מתחילה בסוף שנות החמישים האדריכלות היפנית המודרנית לתפוס מקום חשוב בתשומת הלב העולמית. השילוב בין ה"סגנון הבינלאומי" של השנים האלה עם "תבלין" יפני מקורי, יוצר נוסחת הצלחה מרתקת בעולם האדריכלות של המחצית השניה של המאה ה-20 ביפן.

אחת הבעיות הגדולות העומדות בפני הארכיטקטורה ביפן, היא תכיפותן של רעידות האדמה במדינה. האתגר הראשון העומד בפני האדריכל הוא בניית בניין העמיד בפני רעידות האדמה, ומרכיב זה הוא ראשון במעלה בהליכי התכנון של המבנים במדינה. באמצעות טכנולוגיה מודרנית לחיזוק היסודות ועיצוב מבני למזעור הנזקים, נבנה ב-1968 גורד השחקים הראשון, בניין "Kasumigaseki", ואחריו נבנו עוד רבים כשההתקדמות הטכנולוגית מסייעת בבנייתם לכל אורך הדרך.

המבנה בעיצובו של טויו איטו במרכז סנדיי משקף את הגבולות והשאיפות של הקונטקסט של איטו. הוא ממוקם באחת השדרות המרכזיות של העיר, Pachinko parlour, ומשקיף על מוסכים, מגרשי חנייה ומחסנים. הבניין הוקם על הריסות ספרייה עירונית, מקום ששימש מעין מתנ"ס עירוני. כשהחליטו פרנסי העיר לבנות את הספרייה מחדש, הם ביקשו ליצור מקום שישלב תרבות עם אדריכלות. העירייה השיקה תחרות לאדריכלים שיציעו הצעותיהם למבנה בעל אופי חדשני לספרייה המסורתית. המבנה היה אמור לספק את הצורך למידע וטכנולוגיה מתקדמים תחת קורת גג אחת ולשלב בין ספרייה, הצגת יצירות אמנות, גלריה, אמפיתיאטרון להרצאות ואינטרנט קפה. זהו בניין בעל חשיבות מיוחדת גם ליוצרו, טויו איטו, וגם ליפן. לאיטו, הבניין הוא סיכום ביניים של עבודתו. זהו הפרויקט בעל קנה המידה הגדול ביותר שלו. לעיר סנדאי הבניין הוא אנדרטה מקומית, המבטאת את גאוות העיר.

קשה לא להשוות את הבניין למבנים דומים כדוגמת Mediatheque in Nimes של האדריכל הבריטי נורמן פוסטר. זהו מבנה בעל תוכנית דומה אך מיקומו שונה בתכלית. גם מרכז פומפידו בפאריז של האדריכלים רנצו פיאנו וריצ’רד רוג’רס הם מקור השראה לבניינו של איטו, לנוכח הקונסטרוקציה והתפישה המרחבית המיוחדים שלו. כמו פיאנו ורוג’רס, שלא השתמשו ישירות בקונסטרוקציה להתוויית חלוקת החלל, הקונסטרוקציה ב-Mediatheque של איטו מתאימה ומשתנה תודות ל"עצמאותם" של החללים בבניין. איטו מימש כאן תיאוריות אדריכליות שלא יושמו עד כה. 

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

שילוני ב.ע. יפן המסורתית. תל אביב: שוקן.

Nitschke, G. From Shinto to Ando: Studies in Architectural Anthropology in Japan. London & Berlin: Academy Editions Ernest & Sohn


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת


שדה אימייל הינו חובה