‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי מעמדה של ירושלים?

תוכן העניינים

מבוא.. 

רקע היסטורי

ירושלים הישראלית.

קדושתה של ירושלים ביהדות.

שאלת המחקר

מטרת המחקר.

מעמד ירושלים בהצעותיהם המדיניות של בריטניה וארצות הברית

מלחמת העצמאות ותוצאותיה

ההכרזה על ירושלים כעל בירת ישראל

ראשית הקמת מבני השלטון והאתרים הממלכתיים.

ירושלים המחולקת.

שנות ה-50. 

שנות ה-60. 

איחוד ירושלים-

קביעת הגבולות

טדי קולק

קבלת החלטות הקברניטים לגבי ירושלים מחתימת הסכמי אוסלו ועד ימינו

הסכם טאבה אוסלו ב'

תקופת ממשלת נתניהו ואחריה. 

פרוץ האינתיפאדה הראשונה.

הרקע לאינתיפאדה. 

ערביי ישראל.

דינמיקה פנים ערבית.. 

אירועים בולטים בהמשך האינתיפאדה.

מעמדה החוקי של ירושלים.. 

החלטות בעלות תוקף חוקי בינלאומי

טענות משפטיות..

קביעת ירושלים כבירת ישראל.

משכן הכנסת בירושלים..

איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים..

חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.

היחס הבינלאומי לנושא..

עמדת ישראל. 

חופש הדת והפולחן 

עמדת הפלסטינים.. 

עמדת האו"ם.. 

עמדת ארצות ברית.. 

חוק שגרירות ארצות הברית בירושלים..

פעילות הקונגרס.. 

עמדת האיחוד האירופי 

עמדת בריטניה. 

השגרירויות הזרות בירושלים.. 

עמדת מדינות ערב

פירוט על חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל.

תוצאות חקיקת החוק..

בזירה הבינלאומית..

סיכום ומבט לעתיד. 

ביבליוגרפיה. 

מיד אחרי מלחמת ששת הימים מיהרה ממשלת ישראל לספח לשטחה את ירושלים הירדנית ושטחים נרחבים נוספים מהגדה בקרבת ירושלים. איחוד העיר וסיפוח מזרחהּ נעשה ללא קיום דיון בנושא: הכנסת קיבלה תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט, המוסיף את סעיף 11ב, שנוסחו: "המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו." הממשלה השתמשה בסמכותה זו לגבי מזרח ירושלים. שינוי גבולות ירושלים כלל סיפוח שטחים רבים ממזרח העיר ומהגדה אשר מתוכם הופקעו כ-30% על מנת להקים שכונות יהודיות חדשות כמו גילה, פסגת זאב, נווה יעקב ועוד. בשכונות אלו מתגוררים קרוב ל-200,000 ישראלים. ישראל הייתה ועודנה מעוניינת לשמור על רוב יהודי בירושלים. במשך שנים רבות ישראל נמנעה מיישוב יהודי בתוך שכונות פלסטיניות מתוך תפיסה שהדבר עלול להוביל לחיכוכים מיותרים. אולם, מאז שנות ה-90 השתנתה מגמה זו וגופי השלטון העירוניים והממשלתיים מסייעים להתיישבות מסוג זה. אחד הסיבות שהביאה לשינוי מגמה זו הייתה האופציה שירושלים תחולק כחלק מתהליך השלום של שנות ה-90‏[1].

משה דיין, שהיה שר הביטחון באותם ימים, כונן מיד עם תום המלחמה ועדה של שלושה אלופים (חיים הרצוג, רחבעם זאבי ושלמה להט) במטרה להגדיר את גבולותיה של העיר המאוחדת. ממצאי הוועדה של האלופים הוגשו לקראת סוף יוני 1967 ואל ירושלים המערבית הצטרפה ירושלים המזרחית יחד עם עוד שטחים רבים שסופחו אליה מהצד המזרחי של הקו העירוני. במסגרת האיחוד סופחו לירושלים 70,000 דונם. אולם, רק כ-6,000 מהם היו דונמים של ירושלים הירדנית. היתר היו שטחים מהגדה שלא יושבו, ולאחר סיפוחים נבנו בהן שכונות יהודיות דוגמת שכונות הטבעת ושכונות הבריח[2].

בסביבת האתרים הקדושים בעיר העתיקה החליטה ישראל לקיים סטטוס קוו. אזור זה נקרא ה"אגן ההיסטורי" והוא משתרע כל כ-1,500 דונם. לנוצרים ניתנה ריבונות דה פקטו בכנסיית הקבר ובחלקים אחרים של הרובע הנוצרי, הר הבית ברובו נשאר בידי המוסלמים וליהודים ניתנה גישה חופשית לכותל המערבי ולאורך חומות הר הבית ואף אפשרות לבקר בו, אך לא להתפלל.‏ בהסכם שלום שחתה ישראל עם ירדן ויתרה השנייה על כל דרישותיה לריבונות בירושלים המערבית.

ירושלים, בירתה של מדינת ישראל היא העיר בגדולה ביותר בארץ ישראל, כמו כן מהווה ירושלים עיר המקודשת לשלוש הדתות המונתאיסטיות הגדולות: אסלאם, נצרות ויהדות. ירושלים היוותה את לב חיי העם היהודי בימי קדם,והייתה למושא לכמיהתו וגעגועיו בגלות. בשל חשיבותה של העיר בעולמם של המאמינים, הייתה העיר ועודנה מוקד למלחמות וויכוחים. מאז סוף המאה תשע עשרה צמחו סביב העיר העתיקה שכונות העיר החדשה, שמרכיבות כיום את רוב העיר. הגבול בין מזרח העיר למערב העיר הוא הר הבית הנמצא במרכז ירושלים השלמה[1].

סיום מלחמת העולם השנייה הביאה לשינוי בהחלטותיה של בריטניה וארה"ב בכל הקשור לארץ-ישראל. גילוי מימדי השואה יצרו בדעת הקהל האמריקאית תחושה שיש צורך לעזור לפליטים היהודיים מאירופה מה שגרם לממשל האמריקאי להקדיש משאבים למציאת פתרון לבעיה הארצישראלית. מצד שני, בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה איבדה מסבלנותה לבעיה היהודית בא"י[2]. אחרי המלחמה היתה בריטניה במצב כלכלי קשה ולצבאה לאחר המלחמה חסר כוח האדם הדרוש בכדי להחזיק את האימפריה שלה. בשל כך לא הקדישה בריטניה את מירב מרצה למציאת פתרון לבעיה בא"י אלא חיפשה אמתלה לצאת מהבוץ שאליו נקלעה בא"י. הוועדה האנגלו-אמריקאית שהוקמה דנה בפתרונות האפשריים לבעיה, אבל לאחר כמעט שנה של חקירה הגיעה למסקנה אחת בלבד - חלוקת הארץ למעין קנטונים דוגמת שוויץ[3].

חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל- ידוע גם כחוק ירושלים, שנחקק בידי הכנסת התשיעית ב30 ביולי 1980 י"ז באב התש"ם, קובע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון. חוק היסוד קובע גם חובת שמירה על המקומות הקדושים בעיר לכלל הדתות וקובע כי ירושלים תזכה לתקציב מיוחד שיקרא מענק הבירה שיועבר לפיתוח העיר, תשתיותיה, רווחת תושביה ושמירת צביון העיר.

 נוספו לחוק 3 סעיפים שקבעו כי:

לא תעבור סמכות מתחום ירושלים לכל גורם זר, מדיני או שלטוני,

שתחום ירושלים, על פי החוק

וכן ששני סעיפים אלו ניתנים לשינוי רק באמצעות חוק יסוד אחר וברוב חברי הכנסת.

כן נקבע בתיקון כי "אין בהוראות חוקיסוד זה כדי לגרוע מהוראות חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה הגבלת פעילות, או מהוראות כל דין".

מדינות העולם המחזיקות שגרירויות בישראל קבעו את מיקומן בתל אביביפו, ברמת גן, בהרצליה, במבשרת ציון או בראשון לציון. כמה מדינות, בהן: ארצות הברית, בריטניה, איטליה, בלגיה, יוון, ספרד, צרפת, שבדיה וטורקיה, מחזיקות קונסוליות נמוכות דרג בירושלים, אולם הנציגויות האלה אינן מואמנות לנשיא המדינה ואינן כפופות לשגרירויות בתל אביב. ארצות הברית, לדוגמה, הגדירה את תחום האחריות של הקונסוליה האמריקאית בירושלים כטיפול בעניינים הקשורים בעיר ירושלים עצמה, בגדה המערבית וברצועת עזה.

הקונגרס של ארצות הברית קבע בחוק, כי ירושלים תוכר על ידי ארצות הברית כבירת ישראל וכי שגרירות ארצות הברית בישראל תועבר לתחומי העיר ירושלים. עם זאת, החוק מסמיך את הנשיא לעכב את העברת השגרירות בצו נשיאותי. צו נשיאותי כזה אמנם פורסם, והוא מחודש מדי חצי שנה, כך שלעתעתה נכון העברת השגרירות מושהית.

ב18 באוגוסט החליט נשיא קוסטה ריקה אוסקר אריאס, להעביר את שגרירות מדינתו מירושלים לתל אביב, וזאת על מנת: "לתקן טעות היסטורית שפגעה במעמדנו בעולם ובעיקר במעמדנו בעולם המוסלמי", כדבריו. בעקבותיו,החליטה גם אל סלוודור, המחזיקה את השגרירות האחרונה בירושלים, להעבירה לתל אביב עקב מה שהיא מגדירה "המצב הנוכחי במזרח התיכון" כנראה המדובר בסמיכות ההחלטה למלחמת לבנון השנייה. בעקבות כך נותרה ירושלים הבירה היחידה בעולם שאין כל שגרירות בתחומה

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

דורי גולד המערכה הדיפלומטית על ירושלים, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

אורי ביאלר, ‏הדרך לבירה – הפיכת ירושלים למקום מושבה הרשמי של ממשלת ישראל, קתדרה 35

משה קול, ‏הדיון במועצת המדינה הזמנית על ירושלים כבירת ישראל, קתדרה 37

זכי שלום, מאבקה של מדינת ישראל לסיכול החלטת עצרת האו"ם על בינאום ירושלים בשנות החמישים, עיונים בתקומת ישראל ‏3