‏290.00 ₪

תוכן עניינים

הקדמה 

פסק הדין בעניין אלקובי 

הוראות החוק "אינוס במרמה לגבי מיהות העושה" 

פסיקת בתי המשפט "מיהות העושה" – הלכת סלימאן 

משמעות הלכת סלימאן בנסיבות פס"ד אלקובי

טרנסקסואל – טרנסג'נדר 

חובת הגילוי 

הוועדה הרפואית בתל השומר 

דרישת פרוטוקול הטיפול לנסיון חיים מלאים במגדר הרצוי 

הסודיות האופפת את הועדה בתל השומר 

דרישות משרד הפנים לשינוי מין בתעודת הזהות

הרשעתו של הנאשם בפרשת אלקובי וחובת הסודיות הרפואית

אינטרסקס ויצירת הסודיות על ידי הממסד

"האשה הסבירה"

פוליטיקה של המיניות, האינטרס המוגן בעבירה ומסקנות

סיכום

ביבליוגרפיה 

מעטות הפעמים בהן בתי המשפט בישראל התמודדו עם סוגיות הנוגעות לזהות מינית ומגדר

בהקשר של עבירות מין והמשפט הפלילי. חן אלקובי הורשעה, בין היתר, בעבירות מעשה מגונה

וניסיון לאינוס בהסכמה שהושגה במרמה באשר למיהות העושה. סעיף זה בחוק העונשין, קובע כי

הסכמת האשה לקיים יחסי מין אשר הושגה במרמה – ובמקרה אלקובי התחזות לגבר - אינה

הסכמה. גזר הדין הוא אחד המקרים הבודדים בהם עמד המשולש מין-מגדר-מיניות בלב ליבו של

הדיון המשפטי. כיום, כעשור לאחר מתן פסק הדין בעניין אלקובי, ובעקבות פסיקה שניתנה

לאחריו, בה נדונה בהרחבה עבירת האינוס במרמה באשר למיהות העושה, שבתי לבחון את

המשמעויות העולות מפסק דין אלקובי.

בחיבורי זה, אסקור את החקיקה והפסיקה ביחס לעבירת האינוס במרמה באשר למיהות העושה.

עבירה זו, עניינה בהסכמה לקיום יחסי מין שהושגה על ידי העבריין, במרמה באשר למיהותו.

אבחן את מקורות עבירה זו, את הפסיקה באשר אליה ואת הפרשנות שנתן בית המשפט העליון,

בפסק דין מאוחר לאלקובי, למושג "מיהות העושה" והאינטרס המוגן בעבירה. בשלב זה אתייחס

למבחן "האשה הסבירה" שנקבע בבית המשפט העליון באשר למיהות העושה, אשר מגדיר את

גבולות העבירה סביב השאלה, האם אישה סבירה מן היישוב, היתה מסכימה למגע מיני לו ידעה

את התמונה במלואה. לאחר מכן, אבחן את משמעות מבחן "האשה הסבירה" האמור, בנסיבות

פסק דין אלקובי, אסקור מושגי יסוד בתחום מין ומגדר, ומתוך כך אתייחס לשתי דילמות בהן

אעסוק בהרחבה.

ראשית, על אף שבית המשפט בעניין אלקובי הזהיר את עצמו כי אל לו לפסוע אל תוך תחומים

בלתי מוכרים, כאשר לא הונח בפניו הידע המתאים, אין הוא נמנע מקביעות אשר יש בהן להשפיע

על ציבור הטרנסג'נדרים בישראל וסביבתם. כך קבע בית המשפט כי טרנסג'נדרים חייבים

בשקיפות מלאה )וכפי שבחרתי לקרוא לכך: "חובת הגילוי"( בניגוד להוראות אחרות של ממסדים

אחרים, ואף בניגוד גמור לאופן בו מתנהלת המדינה באמצעות מוסדותיה אל מול ציבור

הטרנסג'נדרים. למעשה, יש לחובת הגילוי השפעה על כל מי שמינו אינו זהה למגדרו באופן

"המקובל והצר של המילה" )כלשון בית המשפט(. את קביעתו של בית המשפט, אבחן אל מול

התנהלותה של הועדה לשינוי מין בבית החולים תל השומר, שהינה ועדה בלעדית מכוח החוק

לביצוע ניתוחים לשינוי מין, ובאופן צר יותר אל מול פרמטר הנדרש מהמועמדים לניתוח על ידי

הועדה – תקופת זמן של ניסיון חיים במגדר הרצוי. כמו כן, אבחן את פסק הדין אל מול נהלי

משרד הפנים באשר לשינוי סעיף המין בתעודת הזהות והפערים העולים בינהם. בנוסף, אציג כיצד

הרשעתו של הנאשם הנוסף בפסק דין אלקובי )אשר סייע בהצגתה כגבר בפני המתלוננות( יש בה

בכדי לפגוע בחובת הסודיות הרפואית של אלו המטפלים בטרנסג'נדר ואולי אף להעמיד תחת הדין

הפלילי את כל מי שיודע על אדם טרנסג'נדר. לבסוף, אראה כיצד המדינה בעצמה יוצרת סודיות,

בניגוד לחובת הגילוי שבפסק הדין, באופן הטיפול באינטרסקסואליות. אטען כי בית המשפט

מאמץ תפיסה דיכוטומית וצרה של הפרמטרים הקובעים את המגדר, בניגוד לתחומי ידע

מתפתחים, שאף היו קיימים בעת מתן פסק הדין.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

א' גרוס "התחזות כאדם אחר": חיקוי ומרי מגדרי במשפט של חן אלקובי משפטים על אהבה תשס"א, 99

ת"פ חיפה מדינת ישראל נגד חן אלקובי, פורסם בנבו

ד' פוגץ' קרימינליצזיה של גינוני חיזור מקובלים? מרמה טעות והסכמת הקורבן לעניין עבירת מין" מגמות

בפלילים – עיונים בתורת האחריות הפלילית .עורך א' לדרמן