‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד מתבטאת יעילות מחסום צבאי או אזרחי?

תוכן עניינים

מבוא. 

רקע ונתונים.. 

ב. סוגי מחסומי הכניסה לישראל. 

ג. המבנה הארגוני החדש.. 

אזרוח או הפרטה?. 

אל מול ארבעה מיתוסים מרכזיים אודות ההפרטה. 

האחריות המשפטית. 

ייעול הליכי הבידוק?. 

ב. מיתוס החיסכון 

הפרטה יקרה במיוחד. 

מיקור חוץ כמקדם העסקה פוגענית. 

אזרוח ההוצאה הביטחונית ומיליטריזציה של הכלכלה. 

ג. מיתוס המקצועיות. 

ד. מיתוס שיפור השירות. 

דה-פוליטיזציה של המחסומים..

סיכום

ביבליוגרפיה

תהליך הפרטת המחסומים או כפי שמכנים אותו מתכנניו, אזרוח המעברים, הוכרז בהחלטת ממשלה בשנת 2003. שלוש שנים לאחר מכן, בינואר 2006, הופרטה לראשונה הפעלתם של ארבעה מחסומים מרכזיים בגדה המערבית וברצועת עזה, הרחק מעין המצלמות וכמעט מבלי לעורר דיון ציבורי. גם כיום, עשור לאחר קבלת ההחלטה ולמרות העניין הציבורי הרב בסוגיות הקשורות לכיבוש ולענייני בטחון, מעטים יודעים שרוב רובם של 36 מחסומי הכניסה לישראל אינם מופעלים עוד אך ורק על ידי חיילים ושוטרים, אלא על ידי עובדי קבלן המועסקים דרך חברות אבטחה פרטיות. 

הפרטה והעברת משימות לעובדי קבלן במיקור חוץ ללא כל דיון ציבורי מעלה שאלות רבות הנוגעות להגיון העומד מאחורי תהליכי הפרטה בתחומי ביטחון, ולפרדוקסים הטמונים בבסיסו. בנייר מדיניות זה, נבקש לשאול כיצד ובאיזו מידה הועברה הפעלת המחסומים - המתוארת לרוב כמשימה ביטחונית מרכזית של שמירה ופיקוח על גבולות המדינה - לידי השוק הפרטי? מה ההיגיון שהוביל לשינוי זה, מה היו מטרותיו, ומהן השלכותיו בפועל?

העברת הפעלת המחסומים מידי הצבא והמשטרה לידי עובדי קבלן היא דוגמא למהלך הפרטה בתחום נפיץ הנוגע לביטחון, ועל כן ראוי שיתקיים אודותיה דיון ציבורי. לאורך המסמך תיארנו את השינויים בצורת ניהול המחסומים ובחנו באופן ביקורתי בזו אחר זו את ההנחות בדבר המטרות שהמהלך אמור לקדם, תוך פירוק כמה מהמיתוסים בדבר יתרונותיה המובנים של ההפרטה והצבעה על הפרדוקסים שבבסיסה.

הראינו שהפרטת המחסומים אמנם פתרה חלק מהבעיות הארגוניות שאפיינו את המחסומים הצבאיים המאולתרים, אלא שייעול זה הוא תוצאה של מהלך רגולציה שהתקיים במקביל להפרטה, במסגרת ניסיון להתמודד עם הסכנות המבניות של זו, כמו גם בתגובה לביקורת על הניהול הצבאי החובבני. מהלך רגולציה זה, אשר כלל פורמליזציה של הנהלים, הקריטריונים, הליכי הבידוק והכשרת העובדים/ות, יכול היה להתבצע גם באופן בלתי תלוי בהפרטה, בין אם במסגרת צבאית או ציבורית.

בנוסף, הראינו שההפרטה אינה מובילה לחיסכון בעלויות. אדרבא, היא דווקא הכפילה את עלויות תפעול המחסומים. אך אם ההפרטה לא הובילה לחיסכון תקציבי ישיר, הרי שהיא מקדמת אסטרטגיות ניהוליות של צמצום הסקטור הציבורי ושמירה על גמישות העסקתית מקסימלית דרך מיקור החוץ לידי חברות כוח אדם. בנוסף, הראינו שעידוד שוק החברות ספקיות שירותי האבטחה, אשר נתפס כהשקעה עקיפה במשק, מחזק את התפתחות הסקטור הביטחוני ובכך מקדם מיליטריזציה של הכלכלה.

לעומת השיח הרשמי המתייחס להפרטה כאל "אזרוח" במובן של דה-מיליטריזציה, עמדתנו היא שההפרטה לא הובילה לדה-מיליטריזציה ושהשינוי נותר שטחי ומתקיים ברובו ברמה הדיסקורסיבית: החלפת אוצר המילים המשמש לתיאור המחסומים שהפכו ל"מעברים" או ל"טרמינלים", והאוכלוסיה העוברת דרכם ל"נוסעים" או "לקוחות".  אזרוח המעברים לא הוביל, לתפיסתנו, לשינוי מהותי בפרקטיקות ובהגיון הצבאי-ביטחוני ובהחלפתם בפרקטיקות ובהגיון אזרחיים.  אדרבא, כיום אלו הן חברות פרטיות "אזרחיות" ועובדי קבלן שאינם אנשי זרועות הביטחון אשר ממשיכים את ההיגיון הצבאי, ובכך מטשטשים את הגבול בין הצבאי לאזרחי.

מהן אם כן ההשלכות המרכזיות של הפרטת המחסומים? והאם זו שיפרה או הרעה את ניהולם?

התשובות שהבאנו לאורך המסמך משרטטות תמונה מורכבת. מצד אחד, בניגוד למקרי הפרטה אחרים, במקרה זה ההפרטה לוותה בריכוז סמכויות בנוגע לקבלת ההחלטות, לפיקוח ולביקורת, בידי המדינה. ההפרטה אינה מייצגת, בהקשר זה, היחלשות של המדינה אל מול כוחות השוק, וחברות האבטחה הפרטיות משמשות כזרוע נוספת של המדינה, הפועלת תחת פיקוחה וסמכותה. כמו כן, מיקור החוץ איפשר במידה רבה את הסדרת הפעלתם של אתרים שקודם לכן ניהולם היה פרוץ שכן הרפורמה לוותה בקביעת כללים ונהלים ביחס להפעלתם, שנעשתה שיטתית יותר.

מצד שני, ההפרטה מחזקת את התפשטות ההעסקה העקיפה הפוגענית בתמיכת ובעידוד המדינה. כמו כן, ההסדרה של הפעלת המחסומים שינתה רק מעט עבור הפלסטינים העוברים במחסום ולעיתים כלל לא מבחינים בה. הסדרה זו נועדה לרצות את הקולות הביקורתיים בציבור הישראלי ובקרב ממשלות וארגונים בינלאומיים ולהציג מראית עין של מעברי גבול רגילים, כמו בכל מקום אחר בעולם. אלא שמחסומי הכניסה לישראל אינם מפרידים בין שתי ישויות ריבוניות ואינם מהווים גבול מוכר. מדובר באמצעי ישראלי לאכיפת מדיניות הפרדה חד צדדית אשר מגבילה את תנועתם של פלסטינים בהתאם לקריטריונים שנותרו, עבור הפלסטינים, שרירותיים כשהיו. מהלכי הייעול אפשרו סדרת שיפורים שטחיים, בין אם במראה המחסומים או ביחס היותר מנומס לעתים של מפעילי המחסום, אך הם לא יצרו ולא נועדו ליצור מערכת שקופה, יעילה ונגישה שמסדירה את זכות התנועה של פלסטינים אל ומתוך ישראל. בשל כך, הרפורמה במחסומים בהכרח כושלת במשימה להפוך את אלו, מאתרים פוליטיים טעונים ונפיצים למקומות אזרחיים ניטרליים, בין אם הפעלתם נעשית על ידי חיילים ובין אם היא מתבצעת על ידי עובדי קבלן המועסקים בהתאם לתנאי השוק הפרוץ.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

אריאלי וספרד, חומה ומחדל,  הוצאת ידיעות אחרונות.

שרה צוובנר, מסמך רקע בנושא מעבר הגבול מעזה ומהגדה המערבית, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

ברוך נבו ויעל שור-שמואלי, פרויקט צבא-חברה, צה"ל וכלכלת ישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה

Mansbach, Daniela “Normalizing violence: from military checkpoints to 'terminals' in the occupied territories”, Journal of Power, 2:2, New-York, pp. 255 — 273.

Irus Braverman, “Civilized Borders: A Study of Israel’s New Crossing Administration, Antipode: A Radical Journal of Geography, Vol. 43, No. 2, pp. 264-295.