‏290.00 ₪

שאלת המחקר

מהי השפעת כושר ההשתכרות של האישה על גובה מזונותיה?

תוכן עניינים

מבוא. 

שאלת המחקר 

מזונות אישה. 

קביעת גובה מזונות האישה. 

השפעת כושר ההשתכרות של האישה על גובה מזונותיה. 

חפיפת סמכויות בין בית משפט מחוזי לבית דין רבני - מזונות אישה. 

האם ניתן לשנות פסק דין שניתן בנוגע לדמי מזונות? 

השוואה בין מזונות אישה לפי הלכה עד הגט למזונות אזרחיים אחרי הגט. 

ידועים בציבור 

מה משך תקופת החיוב במזונות אישה, כאשר בני זוג נישאו בטקס אזרחי ונישואיהם הותרו על ידי בית הדין הרבני 

סיכום. 

ביבליוגרפיה. 

עבודה זו עסקה בנושא חשוב בשיח האקדמי, בעל אספקטים מעניינים. בעבודה זו ניסיתי להקיף את כל האספקטים של התופעה.

הבעל חייב במזונות אשתו, כל עוד בני הזוג נשואים כדת משה וישראל (כדמו"י). כשבני הזוג מתגרשים או אף, כאשר נפסק ע"י בית הדין הרבני, כי האישה חייבת לקבל גט, פוסקת חובתו של הגבר בתשלום המזונות לאשתו.

המחוקק בסעיף 4 של חוק שיפוט בתי דין רבניים עודנו נוקט בלשון היסוסים והבלעה, כאילו חושש הוא מהחידוש שהוא מחדש. אין הוא יכול לומר בפה מלא, כי הברירה לקביעת השיפוט בעניין מזונות שלא אגב גירושין היא לאישה ואומר הוא בשפה רפה : "לא תשמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין"[2]. על כל פנים, במידה והמחוקק לא דיבר דברים מפורשים, בא בית המשפט העליון וקבע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים : [3]

"לגבי תביעת המזונות של האשה ניתנה לה לאישה בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג - 1953 ברירה. רוצה תבעה בבית הדין הרבני רוצה תבעה בבית המשפט המחוזי".

שתי השלכות מזכות-יתרון זו של האשה עוררו בעיות ודיונים. הראשונה היא פתיחת פתח להתרוצצות בין שתי מערכות השפיטה, האזרחית והרבנית, והשנייה שילוב יתרון זה עם הוראות סעיף 3 לחוק. מי שדוגל בצדקת יתרון הברירה, המוענק לאישה, יהיה מעוניין במתן אפשרויות רחבות להפעלתה, ואולי יקפיד פחות על אשה המדדה מערכאה אחת לשנייה ויגלה יותר סלחנות להתנהגות כזו אף שפוגעת היא בטעם הטוב וביוקרתן של שתי הערכאות גם יחד, הן זו אשר אליה פנתה התובעת עורף והן זו שהשכימה לפתחה. גישה זו תבוא על ביטויה ביחס מקל כלפי אשה שאולי אינה מקפידה על כל תג ותג בחופזה לעבור מבית הדין לבית המשפט, כגון אשה, שהגישה תביעה לבית המשפט המחוזי, כאשר טרם אושר בבית הדין הרבני ביטול תביעת מזונות שהגישה לפני כן שם[4]. סעיף 3, שחידושו הענקת סמכות שיפוט לבית הדין הרבני בכל ענין הכרוך בגירושין, מתפרש בצורה מצמצמת עד כמה שאפשר אגב מאמץ מודגש לא לקפה את זכותה של האשה להתדיין בעניין מזונות בבית משפט מחוזי אפילו שתלויה ועומדת תביעה לגירושין שלה בפני בית הדין הרבני. אולי מותר לומר, שבגישה פמיניסטית מובהקת זו רואים בסעיף 4 לחוק עיקר, ומתאימים את סעיף 3 למדותיו.

האסכולה השנייה היא זו, הרואה את מגמתו העיקרית של החוק בחיזוק בתי הדין הרבניים באמצעות תוספת שיפוט. בו בזמן מחושבת תוספת שיפוט זו להקל על המתדיינים בכך שלפחות כאשר הוגשה כבר תביעה לגט ירוכזו כל העניינים שבמחלוקת בין בני הזוג, שיש להכריע בהם עובר למתן גט באותה ערכאה שבכוחה לדון בגירושין, דהיינו בבית הדין הרבני. הפועל יוצא מהשקפה זו הוא ריכוז מקסימאלי של העניינים הצריכים להידון בין בני הזוג בפני בית הדין הרבני, ואמנם לשונו של סעיף 3 לחוק סובל ריכוז מקסימאלי כזה.

בגישה זו משתקף גם סעיף 4 לחוק לא כצ'ארטר חדש של חירויות האשה אלא כתוספת שיפוט שעיקר מגמתה להרבות חילו של בית הדין הרבני. הדבקים בגישה זו משקיפים כמובן בעין רעה על כל ניסיון של אשה, שבחרה בבית הדין הרבני לחוור בה וללכת לבית המשפט המחוזי, וירצו להקשות עליה דרך זו במידת האפשר. כב' השופט קיסטר נתן ביטוי לגישה השנייה באמרו לגבי סעיף 3 לחוק: [

"ובכן הפירוש ההגיוני והפשוט הוא כי בית הדין הרבני בעניין הגירושין יפסוק בכל מכלול הבעיות המתעוררות בזמן שנפרדת החבילה וביניהם מזונות עד למתן הגט (שהרי אין במשפט העברי מזונות לאחר הגט), תביעה על חלוקת הרכוש במידה והרכוש משותף או תביעה לכתובה ופיצויים ולדירה לאחר הגט ובכלל סידור הרכוש לאחר הגט". ובאותו ענין אמר : [

"קשה לתאר כי בית המשפט המוסמך לפסוק גירושין ידון רק בהם וכל יתר העניינים יישארו תלויים באוויר, לא ימצא שום סידור לילדים, לא יקבע מי יישאר בדירה שהייתה בשימוש של בני המשפחה, ובמידה והאישה זכאית לכתובה למענק או למזונות קשה לתאר שינתן פסק דין לגירושין מבלי לפסוק בעניינים כאלה".

את אחד הביטויים הראשונים של גישה זו מוצאים כבר בשנת 1956. שלוש שנים לאחר חקיקת חוק שיפוט בתי-דין רבניים אומר בית המשפט העליון מפי המנוח, ד"ר חשין:

"בסעיף 3 שבו מדובר על גירושין הנתון לשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני נאמר במפורש כי שיפוט ייחודי זה משתרע על כל ענין הכרוך בתביעת הגירושין לרצות מזונות לאשה ולילדי הזוג. כאן לא הסתפק המחוקק בביטוי הסתמי "מזונות" וציין במשרש כי מזונות לילדי הזוג אף הם בכלל העניינים הנתונים לשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני בבואו לדון בתביעת גירושין".

בדעה זו נקט גם כב' השופט זילברג, כאשר קבע ברורות כי : [8]

"מזונות הילדים אפילו אם הם נדרשים על ידי הילדים גופם, ולא ההורים המתגרשים, נחשבים ל"עניין הכרוך בתביעת הגירושין"...

כב' השופט זילברג אינו מסתמך רק על התקדים, שהזכרנו לעיל, אלא פונה גם לשורת הגיון ול"רציו לגיס" של סעיף 3 (העולים כאן כמו ברוב הגדול של המקרים בקנה אחד) ואומר להלן : 

לכן... קבע המחוקק הישראלי כי בית הדין הרבני יהא מוסמך לדון ולהכריע בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, כדי שבני הזוג יוכלו להסדיר בבת אחת את כל ענייניהם במשרד הרבנות ולא יצטרכו לפנות לפני מתן הגט או לאחריו לערכאות אחרות ודבר זה מחייב בהכרח המציאות כי הרבנים יהיו מוסמכים להכריע בעת מתן הגט גם בדבר החזקתם של ילדי בני הזוג וגם בדבר מזונותיהם..."

בע"א 660/70 מקונן כב' השופט קיסטר על כך, שסעיף 3 "כפי שפורש" לא הצליח להביא קץ לפיצול ההתדיינות בין בני זוג שסלע המחלוקת העיקרי ביניהם הוא עניין של גירושין. לדעתו, חיפש המחוקק דרך לתקן המעוות הזה, כאשר חוקק את החוק להסדר התדיינות בין בני זוג, אך הדבר לא עלה בידו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ש' ליפשיץ "מפנה אזרחי בדיני המשפחה בישראל" צביון. 167

Weitzman, Lenore J. Economics of Divorce: Social and Economic Consequences of Property, Alimony and Child Support Awards 28 UCLA L. Rev. 1181