‏290.00 ₪

שאלת מחקר:

כיצד באות לידי ביטוי הזכויות האתניות של הערבים הישראליים?

תוכן עניינים

א.מבוא
נתונים סטטיסטיים + הסיבות להיווצרות הפערים בחברה הישראלית
ב. סקירת ספרות

ג. הבחנה בין זכויות: ההבחנה בין זכויות פרט וזכויות קיבוציות וההבחנה הפנימית החוצה את האחרונות
1. זכויות הפרט: הזכויות המשותפות של האזרחות
2. זכויות קיבוציות: זכויות הנובעות מהשונות הקבוצתית

(א) זכויות רב-אתניות
(ב) זכויות ניהול עצמי
(ג) זכויות לייצוג והקצאה מיוחדים
3. הערות חיוניות נוספות ביחס לזכויות הקיבוציות
ד. הבחנה בין סוגי מדינות
1. מדינת-לאום אזרחית, מדינת-לאום אתנית ומדינה רב-לאומית
2. מדינה רב-תרבותית
ה. הזכויות הקיבוציות של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל: היש והאין
1. הזכויות הרב-אתניות של המיעוט הערבי-פלסטיני
(א) לשון המיעוט - מעמדה של הערבית כ"שפה רשמית"
(ב) שפה, תרבות וחינוך - ממדים של זכויות רב-אתניות
(ג) חופש הדת
(ד) הפטור מן השירות הצבאי

הפלייה מוסווית וגלויה בקבלה לעבודה, תנאים, קידום ופיטורים
 סיכום
המונח "ערביי ישראל" הוא המונח השגור בפי מרבית האוכלוסייה היהודית בישראל, על-מנת לתאר קהילה זו של אזרחים ו/או תושבים של מדינת ישראל. "ערבים ישראלים", "ישראלים ערבים", "האוכלוסייה הערבית בישראל", "תושבים ערבים" או "המגזר הערבי" גם הם מונחים המשמשים לתיאור אוכלוסייה זו על ידי הרשויות בישראל, מרבית האוכלוסייה היהודית ואמצעי התקשורת העבריים בישראל.

בקרב הקהילה עצמה, מקובל המונח "ערביי 48'", כיוון שמעמדם נוצר ב-1948 (בעקבות מלחמת העצמאות), או "ערביי הפְּנים", כיוון שנותרו ב"פְנים פלסטין (כלומר בשטח שעליו הוקמה מדינת ישראל. יש המעדיפים את הכינוי "הפלסטינים של 48'" או "פלסטינים-ישראלים" כדי להדגיש את זיקתה של הקהילה לפלסטינים, שיושבים ברובם בגדה המערבית וברצועת עזה. הביטויים העבריים הללו מקובלים גם אצל יהודים המשתייכים למחנה השמאל לא-ציוני בישראל, הביטויים המקבילים בערבית מקובלים במדינות ערב. [1]

גרעינן הסדוק של מדינות שסועות הוא זהות קיבוצית נבדלת. מכאן מתפצלים תכופות אינטרסים נוגדים, סיפרים סותרים וחזונות-עתיד מסוכסכים. בארץ החזונות המסוכסכים שלנו המורכבות מסתעפת עוד, שכן ישראל אינה נחצית על-ידי שסע יחיד, אלא אחדים.
כשהיא נבחנת על מכלול מחוזות שלטונה, מתגלות בה, ראשית, שתי יחידות לאומיות מקיפות: שני עמים, אחד שליט ואחד נשלט, הנלחמים ומתדיינים חליפות. שסע שני, שצירו נעוץ באותו שסע לאומי, מופיע בתוך קווי-אזרחותה של ישראל; זהו נתיב היחסים בין קהילת הרוב היהודית לבין קהילת המיעוט שלאומיותה ערבית-פלסטינית ואזרחותה ישראלית. שסע זה (בדומה לשסע הכולל בין שני הלאומים) מלווה בקו-עימות אידיאי: המתח בין החזון הזוכה בהגמוניה בקרב קהילת הלאום היהודית - החזון הציוני על מדינה "יהודית ודמוקרטית" - לבין חזונות חלופיים, בעיקר לאומיים-פלסטיניים, שאותם נושאים חלקים גדולים מבני המיעוט הערבי-פלסטיני. שסע עיקרי נוסף הוא פנימי לקהילת הרוב היהודית, ועניינו תוקפה והיקף תחולתה של ההלכה האורתודוקסית בחייה של החברה הישראלית.
שסעים אלה, כידוע, אינם קווי-העימות היחידים. מצטרף אליהם בבירור השסע העדתי. 1בין השסעים השונים עוברים יחסי-גומלין מסועפים, וקרוב לוודאי גורליים לחברה הישראלית; הם ראויים לפיכך לעיסוק נרחב, אך עיסוק זה לא יוכל להתקיים כאן. בעבודה אתמקד בשסע אחד בלבד - זה העובר בין קהילת הרוב לבין המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל גופה; ובגדרו של שסע זה אתמקד במגזר בודד אחד של קובלנות המיעוט: דלות זכויותיו הקיבוציות.
לב העבודה הוא אם-כן התעמקות במערך הנורמטיבי שהמדינה מציבה אל מול המיעוט בכל הנוגע בהיקף זכויותיו כקהילה, והיקף הזכויות המיוחדות העומדות ליחידיו בשל השתייכותם לתרבות וללאום השונים מאלה של החברה הרחבה. מטעמי היקף תיבחן סוגיה זו רק "בזמן הווה", קרי, בעשור או בשני העשורים האחרונים, והיא תיבחן רק בהקשרו של המשפט הישראלי, להבדיל מן ההקשר הפוליטי בכללותו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

א' סבן ומ' אמארה "על זכויות קיבוציות ומציאות: מעמד השפה הערבית בישראל"  מדינה וחברה, (אביב ) .