‏290.00 ₪

שאלת המחקר

האם קיימים הבדלים בין נשים רבות בזרמים הקונסרבטיבי והרפורמי?

תוכן עניינים

מבוא.

שאלת מחקר

הזרם של היהדות הרפורמית

התנועה הקונסרבטיבית

מעמד האישה בשני הזרמים

נשים רבניות

דיון

בחינת והשוואת מעמד הנשים הרבניות בשני הזרמים לפי קריטריונים

תפקידים

איוש עמדות כוח והשפעה

אפשרויות ומהירות קידום

אחוזים מתוך הרבנים הגברים.

סיכום ומסקנות. 

ביבליוגרפיה. 

עבודה זו תעסוק בנשים רבניות בזרמים הקונסרבטיבים והרפורמים ביהדות ארה"ב.

קיומם של זרמים דתיים בתוך יהדות אמריקה הוא טבעי. בחברה חופשית בוחר לו כל אחד את הדרך הנראית לו, ויהודים אינם מוותרים על חופש הבחירה אף בשטח הדתי. שלושת הזרמים המרכזיים ביהדות ארה”ב הינם האורתודוכסים, הקונסרבטיבים והרפורמים, ורוב רובם של הציבור היהודי מזהה עצמו עם אחד מהזרמים העיקריים הללו. 

הקונסרבטיבים, כמו האורתודוכסים, מקבלים את ההלכה, אך טוענים שההלכה אינה תורה קפואה, אלא תורה מתפתחת; את ההלכה יש לפרש כל הזמן מחדש, כי היא בבחינת גוף חי והקפאתה נוגדת- לפי דעת הקונסרבטיבים- את רוח היהדות.

העובדה שהתנועה איפשרה לבני מהגרים לשמור אמונים למסורת הישנה, תוך התאמתה לתנאי אמריקה הפכה את התנועה לגדולה בין הזרמים הדתיים. לעומתם, היסוד האידיאולוגי של הרפורמים הוא זכותו של אדם לפרש את כתבי הקודש לפי הבנתו ולפי רוח הזמנים; העיקר אינו הטקס או המצווה, שמן ההכרח- לפי ההשקפה הרפורמית- משתנים עם הזמן, אלא הרוח היהודית המתבטאת על ידי מערכת ערכים מוסריים, שהם-הם הגורם הקובע והנצחי ביהדות.

            בעבודה זו אתמקד בשני הזרמים שהוזכרו לעיל ואשווה ביניהם בתחום מעמד הנשים בכלל ונשים רבניות בפרט. מעמד הנשים ביהדות הוא עניין שהעסיק את שלושת הזרמים ביהדות לאורך כל השנים, הנקודה העיקרית שעוררה לא מעט ויכוחים ודיונים, היה סביב קבלתן של נשים לרבנות. החוקרת ויסה אומרת שהתנועה הרפורמית, היא זו שלא מכירה בהלכה כסמכות מחייבת, ועל כן קל לה יותר לקבל דברים בצורה פשוטה יותר ולהסתגל לשינוי הזמן. התנועה האורתודוקסית, נאמנה להלכה היהודית, ומתנגדת בתוקף ובעקביות לחידושי הזמן. לעומת שני הזרמים הללו הזרם הקונסרבטיבי מצוי במצב ביניים, מצד אחד הוא דוגל במסורת ומצד שני הוא דוגל בהסתגלות דבר שמעלה לא פעם מתחים בתוך זרם זה.

התנועה הקונסרבטיבית מכניסה שינויים בתנאים מיוחדים ובצורה הדרגתית, היא צריכה להיות מקובלת מבחינת ההלכה, ולהיות מקובלת על רוב הקהילה (ויסה, 71). לאחר לא מעט שנים שבהן התנהלו דיונים ובדיקות מעמיקות האם אכן אין מניעה הלכתית להסמיך נשים, ומהן החששות בהסמכת נשים החליטה הועדה שטיפלה בנושא זה לקבל נשים לרבנות אך יחד עם זאת הומלץ שהדבר יעשה בהדרגתיות (ויסה). רפאל  מציין שבשנות השבעים יותר משני שליש מכלל חברי הועדה להלכה ולנורמות יהודיות הצביעו נגד הסמכה של נשים לרבנות. כעבור שלוש שנים הקימה כנסת הרבנים ועדה של רבנים ושאינם רבנים כדי לבדוק את נושא הסמכת נשים לרבנות.  הועדה הוסיפה לישיבות שלה דיונים שהיו פתוחים לציבור. הועדה הגיעה למסקנה שאין התנגדות הלכתית ישירה להכשרה ולהסמכה של נשים לכהונת רב, מטיף ומורה. סגל המורים של הסמינר התיאולוגי היהודי דחה את ההצעה להסמיך נשים בטענה שהחוגים המסורתיים בקרב האורתודוקסיה ינתקו את יחסם עם התנועה בעקבות הסמכת נשים. אח"כ החליטו חברי הסנאט של הסמינר התיאולוגי היהודי ברוב קולות לדחות לזמן בלתי מוגדר כל החלטה על הסמכת נשים. בשנות השמונים בעקבות לחץ גובר מצד נשים וגברים הסכים הסגל ברוב קולות לקבל נשים ללימודי רבנות ולהסמיך אותם. ןאז הוסמכה הרבנית הראשונה בתנועה הקונסרבטיבית. 

הפמיניסטיות היהודיות השיגו שורה ארוכה של הישגים המתרכזים ביחס היהדות הרפורמית למעמד האישה ובאפשרותה לכהן בתפקידי הנהגה דתיים. 

הצלחה זו הושגה באמצעות שני גורמים מרכזיים אותם סקרתי במהלך העבודה:

הגורם הראשון קשור לתמצית הרעיונות של התנועה הרפורמית. תנועה זו הפחיתה מכוחה של ההלכה והתרכזה ביישום הרעיונות היהודיים האוניברסליים. לא עוד ציות מוחלט להלכה אלא התאמתה למציאות החברתית ההולכת ומתגבשת באמריקה. היצמדות למוסר פתחה את הדרך בפני נשים יהודיות לקבלת שוויון הזדמנויות מלא מול הגברים בתפקידי הנהגה דתית. 

הגורם המרכזי השני, להצלחת מאבקן של הפמיניסטיות היהודיות לקבלת שוויון הזדמנויות מלא, היה נעוץ בתנועת הפמיניסטיות שהחלה לפעול בארה"ב של שנות השישים. מאבקה המתוקשר של תנועת הפמיניסטיות בארה"ב, לביטול האפליה הכלכלית-חברתית-פוליטית כלפי נשות ארה"ב, היווה קטליזטור לפעילותן של נשים יהודיות להשגת שוויון. בעוד שמאבקן של הפמיניסטיות האמריקאיות היה נוקשה וחסר פשרות, הרי הפמיניסטיות היהודיות פעלו מתוך שיתוף עם מוסדות הקהילה לשם השגת מטרותיהן.

הצלחתן של הנשים היהודיות חיזקה את דימוין העצמי, את ביטחונן העצמי והקשר שלהן כלפי הקהילה היהודית. בנוסף לכך, קבלתן לתפקידי הנהגה דתית הגדיל את שיעור הפוטנציאל בקרב חברי הקהילה לתפקידי הנהגה דתית. אם בעבר רק גברים יכלו להיות מנהיגי קהילה, הרי שעם כניסת הנשים לתפקידים אלה שיעור החברים, ממנו אפשר היה לבחור את המנהיגים, עלה במידה ניכרת. 

שני טעמים אלה לבדם יכולים להצביע על חשיבות הצלחת המאבק פמיניסטי בארה"ב.

השאלה ההיסטורית המעניינת היא: האם יחסם השוויוני של התנועה הרפורמית ומאבקן של הפמיניסטיות היהודיות כנגד רוחה של ההלכה, יועילו ליישוב היהודי בארה"ב? נראה כי תשובה לשאלה זו נוכל לתת רק לאחר שיחלוף זמן רב בכדי שתהיה האפשרות לבחון את ההשפעות על הקהילה הרפורמית בפרט והיהודית בכלל בארה"ב.

שהן ביהדות הרפורמית והן ביהדות הקונסרבטיבית מלמדים את הבנים ואת הבנות אותם דברים, ההבדל היחיד באותה תקופה היה שנשים בתנועה הקונסרבטיבית לא התקבלו לבית המדרש הרבני. 

בתנועה הקונסרבטיבית בית הכנסת שאף להציע פעולות משביעות רצון לשעות הפנאי למבוגרים. נשים כפי שכבר הוזכר הן המשתפות הנלהבות ביותר בפעולות אלו. מה שהתחיל בשילובן של הנשים בקהילת בית הכנסת ובהשתתפות בתפילות, המשיך בתפקידים כמו הנהגת בתי הכנסת וכו'. 

בתנועה הקונסרבטיבית בית הכנסת משמש כ"מרכז בית הכנסת" הרעיון מתחיל בשנת 1916 בניו-יורק, מרכז בית הכנסת הוא מקום שבו מיישמים את ה"רעיון של היהדות כציוויליזציה" שאומר שהיהדות היא מכלול של הרבה יסודות בחיים של העם: תרבות, שפה, מנהגים, דפוסים של ארגון חברתי, אומנויות, דת וכו'. ציוויליזציה זוהי הגדרה רחבה יותר מאשר קיום דתי, בית הכנסת צריך לבטא את כל הפעילויות האלה של הציוויליזציה היהודית של החברה היהודית. מרכז בית הכנסת זה לא רק מקום לתפילה כי אם מרכז קהילתי שיבטא את הערבות ההדדית במקום יש בריכת שחיה, יש פעילויות תרבותיות זה מעין מתנ"ס 

הפמיניזם השפיע על חינוך דתי בתנועה הרפורמית, אפשר לראות שמאמצע שנות ה- 70 בתי ספר דתיים שינו את תוכן הספרים שלהם והם מציגים את הנשים בצורה שונה ולא רק כאמהות וכמורות. 

הנשים היהודיות רוכשות השכלה הן מתקדמות, ומקדמות את מעמדן בחברה, אפשר לראות יותר נשים שעוסקות בתיאולוגיה, לומדות לימודים גבוהים, אפשר לראות שיש ניסיון לפרש את ההלכה מנקודת מבט נשית פמיניסטי. כמו הניסיון לפרש את משמעות האל ולאו דווקא בהתייחסות לזכר 

ישנן שתי גישות פמיניסטיות ביחס להלכה:

1. הגישה המתונה מתוך הזרם הקונסרבטיבי, הטוענת שצריך לאמץ אורח חיים דתי עפ"י ההלכה, אך לנסות ולהשיג שוויון בין המינים לטובת הנשים, במסגרת החיים ההלכתיים, שיוויון שיושג באמצעות רפורמות הלכתיות.
2. הגישה הקיצונית מתוך הזרם הרפורמי, הטוענת לגילוי יחס גמיש כלפי ההלכה. באותם מקרים בהם תהיה סתירה בין ההלכה לבין הערכים הפמיניסטים הרי שצריך להכריע לטובת זו האחרונה. ובכך מתבטאת עמדתם של הרפורמים כי המודרני חזק יותר ממהלכה

בעבודתי זו בחנתי את סוגיית מעמד הנשים בתנועה הרפורמית ומעמדן בתנועה הקונסרבטיבית. ניסיתי לבדוק במה שונה מעמד האישה בתנועה הרפורמית לעומת מעמד האישה בתנועה הקונסרבטיבית וכיצד ניתן להסביר את ההבדל בקצב השינויים.  

מסקירת הספרות שערכתי בנושא עולה, כי מעמד הנשים הן בתנועה הרפורמית והן בתנועה הקונסרבטיבית, מתפתח בצורה חיובית לאורך השנים. אפשר לראות שהתנועה הרפורמית קיבלה את הנשים בצורה שווה, ומוקדם יותר מהתנועה הקונסרבטיבית. כמו כן, לתנועה הרפורמית היה הרבה יותר קל לקבל את השינויים האלו, וזאת משום הגמישות שלהם להלכה. 

התנועה הרפורמית מאפשרת עליות לתורה לנשים, השתתפות במניין, הישיבה בבית הכנסת היא מעורבת לנשים וגברים יחד, נשים חוגגות את אירועי החיים בדומה לגברים, נשים מוסמכות כרבניות ועוד. בתנועה הרפורמית היו בהתחלה מתנגדים לרפורמות, שחלקם אפילו נטש את התנועה הרפורמית ועבר לתנועה הקונסרבטיבית, ואחרים כנראה השלימו עם הזמן עם הצורך בשינויים בעקבות שינויי הזמן. 

התנועה הקונסרבטיבית לעומת זאת, ערכה את השינויים הללו אך קצב השינויים היה הרבה יותר איטי, וזאת משום שהשינויים לדעתם צריכים היו להתאים להלכה היהודית ולנבוע ממנה, ולכן כל שינוי הצריך בדיקה ודיונים לא מעטים כמו כן היה צורך לקבל את הסכמת הקהילה לביצוע השינויים. 

למרות שמעמד הנשים השתפר בהשוואה לעבר והן מתקבלות בתנועה הרפורמית ובתנועה הקונסרבטיבית כשוות לגברים, הן משתתפות בפולחן הדתי, הן מציינות אירועים במעגל החיים, הן מוסמכות לתפקיד רבני, יש באפשרותן ללמוד ואפילו לפרש את ההלכה מנקודת ראות נשית. למרות כל זאת עדין אפשר לראות שיש הבדלים בין נשים לגברים, הבדלים שבאים לידי ביטוי בתעסוקה (בתפקידים שמקבלות הנשים בהשוואה לגברים, באזור שבו הם מועסקות, בשכר וכו'). 

מסקנתי מהעבודה היא שמעמד הנשים השתפר בשני הזרמים, ויש בהחלט רצון וניסיון להשוות את מעמד הנשים לזה של הגבר. ההבדל בין הרפורמים לקונסרבטיבים הוא באידיאולוגיה, הקונסרבטיבים מרגישים "מחויבות" להלכה ואילו הרפורמים פחות ולכן גם קצב השינויים הוא איטי יותר בתנועה הקונסרבטיבית. חוץ מעיקרון זה הרפורמים והקונסרבטיבים עושים כמעט הכל אותו דבר תפילה מעורבת, נשים עולות לתורה, הן משתתפות במניין, מוסמכות לרבנות, חוגגות את האירועים במעגל החיים ומשוות בכך לגברים, הן מפרשות את ההלכה מנקודת ראות נשית ועוד.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

מירה (עורכת), פרקים בתולדות יהודי ארה"ב, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, עמודים 42-1.

שרבט אביבה. אישה, חווה, אדם: נשיות יהודית בין התפתחות למסורת, ירושלים, ראובן מס

Hauptman, Judith. “Conservative Judaism: The Ethical Challenge of Feminist Change”, In, Seltzer Robert M. and Cohen Norman J., (Eds), The Americanization of the Jews, (New York University Press)