‏0.00 ₪

הורדה

תוכן עניינים

 

שיעור 1 .......................................................................................................................    6

מבוא פרוצדורלי קצר

מבוא מהותי

שופטים ובתי דין – סקירה כללית

תקופת המקרא

תקופת חז"ל – ימי בית שני

הקהילה בבבל בזמן התלמוד

לאחר חתימת התלמוד

הסמיכה

כוחו של דיין ויראת הוראה

המימד הדתי של השפיטה

יראת ההוראה

 

שיעור 2 .......................................................................................................................    17

כוחו של דיין ו"יראת הוראה" (המימד הדתי בשפיטה)

גישת תנאי ארץ ישראל

גישת אמוראי ארץ ישראל

גישת חכמי בבל

אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות – בין א"י לבבל

השלכות להבדל בין א"י לבבל

דין מרומה

דין מרמה בארץ ישראל

 

שיעור 3 .......................................................................................................................    28

שיקול דעת שיפוטי בקביעת ממצאים עובדתיים – אומדנא

הסתמכות על אומדנא – הלכה ומעשה

שיקול דעת שיפוט במשנת הרמב"ם

שתי קריאת ברמב"ם – שמרנית ורדיקאלית

השמרנים

הרדיקאלים (יובל סיני)

השלכות של דברי הרמב"ם

מתח בתלמוד -

היסודות המטה-הלכתיים של שיטת הרמב"ם

 

שיעור 4 .......................................................................................................................    42

עדות שלא ניתן להזימה אינה עדות

הקלה על אישה עגונה

מרכזיות הדרישה והחקירה

עדות בשטר ובכתב

שיקול דעת שיפוטי כנותן פשר לסתירות מדומות בדברי הרמב"ם

שיקול דעת שיפוטי – כוחו של דיין בדין מרומה

חכמי אשכנז וצרפת בימי הביניים

חכמי ספרד בימי הביניים

הסבר ההבדלים

 

שיעור 5 .......................................................................................................................    52

שיטת הרא"ש

הרא"ש כאקטיביסט שיפוטי

שודא דדייני

פשרה

שלוש סיבות לאקטיביסטיות של הרא"ש

עשיית דין עצמית

כיצד נפסקה ההלכה במחלוקת בין רבי יהודה לרבי נחמן?

 

שיעור 6 .......................................................................................................................    63

עשיית דין עצמי - דיון בתורת המשפט

עשיית דין עצמי בתקופה בתר תלמודית

עשיית דין עצמי במשפט הישראלי

סיוע לבעל דין בטענותיו

שיטה אדברסרית ואנקוויזטורית

המשפט העברי – גישה מעורבת

יחסי דיין-בעל דין-עורך דין

"אל תעש עצמך כעורכי הדיינים" – גישה אדברסרית

הטעמים לאיסור לדיין לפעול כעורך דין

טעם א' – גילו האמת

טעם ב' – השוואת בעלי הדין

טעם ג' – ריחוק מבעלי הדין ושמירה על דיסטנס

טעם ד' – כוחה של הטענה

 

שיעור 7 .......................................................................................................................    72

סיוע לבעל דין בטענותיו - המשך

סעד של בית הדין מכח "פתח פיך לאלם"

תקופת ימי הביניים

 

 

שיעור 8 .......................................................................................................................    82

פתח פיך לאילם - המשך

פתח פיך לאילם - חריגים

פתח פיך לאילם – גישות והתפתחות היסטורית

טוענין ליורש וטוענין ללוקח 

אופיו של הדיון בטענות הצדדים

 

שיעור 9 .......................................................................................................................    91

בי"ד של בוררים

הרב הרצוג

הרב עוזיאל

פרופ' גולק

זבל"א בימי הביניים

התמודדות על דיינים בעלי אג'נדה

 

שיעור 10 ....................................................................................................................    102

פשרה וגישור במשפט העברי

פסיקת ההלכה בעניין פשרה

גבולות הפשרה במקורות המשפט העברי

א. מקרים בהם סטייה מן הדין אינה ראויה

גבולות פשרה קשור לצדדים

גבולות פשרה קשור לדיין

גבולות פשרה קשור לטיב הסכסוך

גבולות פשרה קשור לטיב הסכסוך - לנורמות קוגנטיות

גבולות פשרה קשור לטיב הסכסוך – מבייש תלמיד חכם

ב. פשרה בינרית במשפט הישראלי ובמשפט העברי [1/0]

 

שיעור 11 .....................................................................................................................  115

השתלשלות כניסת עו"ד למשפט העברי - מינוי מורשה לנתבע (עורך דין)

השתלשלות ההלכה בעניין אפשרות מינוי מורשה לנתבע – אבני דרך:

א. בתקופת התלמוד

ב. הגאונים

ג. בתקופה שלאחר הגאונים עד המאה הי"ב

ד. מאות י"ב – ט"ז

ה. מאות י"ז והלאה

איטליה

צפון אפריקה

טורקיה וארצות הבלקן

חכמי ירושלים

פולין ומזרח אירופה, מאות י"ט-כ

תקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, ה'תשנ"ג

 

שיעור 12 .....................................................................................................................  129

סופיות הדיון

על המבחן

 

 

מבוא פרוצדורלי קצר

ד"ר סיני כתב ספר בנושא הזה אבל אין התאמה בין הספר לקורס.

 

תהיה בחינה סופית של 90%

על השתתפות נקבל 10%

לקראת הבחינה נקבל חומרי קריאה נוספים לא רבים.

לא לשכוח להביא את חומרי הקריאה בכל שיעור.

החל מעוד שבועיים נעביר דף לבדיקת שמות כמקובל בקורסים של משפט עברי בפקולטה.

 

בקורס נעסוק בשופט. במידה רבה המשפט המהותי והפרוצדורות על הנייר וזהות השופט היא שקובעת. אנחנו נעסוק באינטנסיביות בהכרת השופט, אופיו, ההבדל בין בתי המשפט השונים, האופן בו השופט מנהל את ההליך השיפוטי ומגיע להכרעות, נדבר על הליך שיפוטיים שונים, שיקול הדעת של השופט, המימד הדתי – האם שופט במשפט העברי מתנהל שונה משיטת משפט ליברלית-חילונית. כמו כן, נעסוק בהשוואה בין המשפט העברי למקובל בשיטות משפט שונות.

 

שופטים ובתי דין – סקירה כללית

נפתח בסקירה טכנית בהכרת השופטים ובתי הדין השונים.

תקופת המקרא

נתחיל ממקורות מקראיים לעבר מקורות תנאיים, אמוראים ובתר תלמודיים.

חשוב לדעת שיש פער בין הרצוי למצוי. בפועל מעגלים פינות ולא עמדו על כל ההקפדות שבתורה וכו' אבל יש חשיבות לאידיאל.

בתורה רואים תיאורים שונים להקמת מערכת משפט בישראל. בפרשת יתרו (שמות י"ח) חותן משה יתרו רואה את משה עובד קשה כשופט על כל ישראל. יתרו למעשה מייעץ להקים מערכת משפטית.

שמות יח: (כא) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: (כב) ושפטו את העם בכל עת והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך: (כג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום: (כד) וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר: (כה) ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת: (כו) ושפטו את העם בכל עת את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם.

יש דרישות לגבי אישיות הדיין – אנשי אמת, שונאי בצע וכו'. בפועל משה בוחר "אנשי חיל" ולאו דווקא ככאלה שעונים על כל הקריטריונים שהציב יתרו.

יתרו מדבר על מערכת היררכית: שרי עשרות, חמישים וכו'. דברים קטנים יעברו אליהם ודברים גדולים יעברו למשה - "הדבר הגדול יביאו אליך". הדברים מקובלים גם היום שגובה התביעה הוא פונקציה לשאלה איזה בימ"ש יכריע בסכסוך.

לעומת זאת, בפסוק כ"ה רואים שמשה מסתפק רק באנשי חיל. כמו כן, בפסוק כ"ו משה בונה מערכת בצורה שונה "את הדבר הקשה יביאון אל משה". כלומר ההיררכיה מבוססת על קושי השאלה ולא לפי גודל המקרה (הסברו של הרב חיים מוולוז'ין). מקריאה זו יוצא ששאלות תקדימיים עוברות למשה.

מהפסוקים משמע שיש מינוי לכמות גדולה של שופטים. אם יש שופט אחד לעשר אז יש המון שופטים.

במשנה בסנהדרין א, ו נאמר:

סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה… וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כנגד שרי עשרות.

אנחנו רואים שרבי נחמיה גוזר משרי העשרות של יתרו את היחס של אחד לעשר ואם יש קיבוץ הכולל 230 אנשים צריכים בי"ד של 23.

אנחנו רואים שיש ציווי לריבוי שופטים. מבחינה נורמטיבית ראינו שגם חז"ל דורשים כמות גדולה של שופטים.

קיימות שתי סיבות לריבוי השופטים:

א. הכרעה בשאלות רבות (הלכתיות ומשפטיות) - אין ספק שהשופט במידה רבה הוא מורה הוראה ולא רק מורה בסכסוכים ממוניים אלא גם מורה הוראה בעניינים דתיים. כך גם בימי המקרא לא באו לשופטים שיכריעו רק בסכסוכים אלא השופט היה מורה הוראה שכולל תחומי רבים.

בתי הדין היו נמצאים בבית המדרש (וכך היום בבני ברק ובירושלים) כלומר יש שילוב בין הפן הדתי הכללי לבין המשפטי של יישוב סכסוכים.

ב. תפקידים מרובים לשופטים - הסיבה קשורה לחלוקה בין שופטים לשוטרים. בדברים ט"ז, יח רואים שיש ציווי למינוי שופטים ושוטרים. בימינו למשטרה מספר תפקידים – אכיפה ושמירה על הסדר וגם חקירה (המשטרה חוקרת תיקים פליליים). השוטר במקרא ובחז"ל היה אך ורק זרוע ביצועית (אכיפת פסקי דין, שמירה על הסדר) ולא רשות חוקרת. אם תפקיד השוטר מצומצם ביחס לתפקידו היום והשופט היה מעורב בכל ההליכים המשפטיים מההתחלה (כמו שופט חוקר, שיטת משפט אינקוויזטורית[1]) אז יש צורך בריבוי שופטים.

כלומר, ריבוי השופטים נובע מכך שלשופטים היו מטלות ותפקידים רבים ולכן היו צריכים ריבוי של שופטים.

 

בספר דברים א, יג משה נותן את נאום חייו. מעניין להשוות את הנאום ביחס לספרים הקודמים.

(יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם: (יד) ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות: (טו) ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם: (טז) ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו.

בפרשה בדברים העם הוא זה שממנה את השופטים – "הבו לכם". כלומר הכוונה לבתי דין עממיים וייצוגיים. לעומת זאת, בספר שמות משה הוא זה שמקים מערכת ציבורית כוללת.

בספר דברים העם בוחר נציגים על מנת שיהיה ייצוג לכל הזרמים והשבטים בעם ישראל ויש הקפדה על העובדה שהם יהיו "ידועים".

זהו הבדל שנובע מפער בין האידיאל למציאות – משה מבין שהמערכת המשפטית צריכה לקום מתוך העם. משה מדגיש שעל השופט לשפוט צדק בלי קשר לשבט ממנו הגיעו "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו" (דברים א, טז).

בהקשר זה ההבדל הבולט בין מינוי בישראל (ע"י וועדה מקצועית חסויה) לבין ארה"ב (מינוי פוליטי של דמוקרטים ורפובליקנים).

 

במקרא אנחנו עוסקים בתורה ואפשר למצוא גם בספר שופטים מקורות אחרים – האם השופטים המופיעים בספר שופטים הם מנהיגים דתיים או שגם שופטים בפועל? אלה דמויות מעניינות מבחינה מחקרית. הם לא היו מנהיגים כמו מלכים אבל כנראה שהייתה להם כריזמה אישית ונראה לומר שהיה להם תפקיד שיפוטי כזה או אחר.

 

תקופת חז"ל – ימי בית שני

אנחנו נבחין בין ימי בית שני (בזמן שבית המקדש היה קיים) אז המערכת השיפוטית פעלה במלוא עוצמתה ועוזה. ומנגד, בימים שלאחר חורבן הבית המצב היה שונה.

מתקופת התנאים אנחנו מכירים שלושה סוגים של בתי הדין בבית שני:

א.      בי"ד של שלושה – עסק ברוב הסכסוכים הקיימים. היה בי"ד קבוע שדן בסכסוכים אזרחיים וגם בקנסות ועונשים קלים. ההבחנה בין משפט אזרחי לפלילי לא הייתה קיימת בצורה חדה במשפט העברי ששם מבחינים בין דיני ממונות לנפשות – לדוג' גזלות, גנבות במשפט העברי נחשבים לדיני ממונות (דיני נזיקין) בעוד שבמשפט הישראלי היום נחשבים לדין פלילי.

ב.      בי"ד של 23 - לעומת זאת, דיני נפשות שעסקו במוות נדונו בבי"ד של 23.

ג.        סנהדרין גדולה של 71 – יושבים בלשכת הגזית. רבות נכתב על סנהדרין גדולה ולא יודעים עד היום כיצד היא תפקדה. היו לה תפקידים פוליטיים ומדיניים.

לא בטוח שמספרים אלה מתארים ריאלייה. פרופ' אפרים אלימלך אורבך מראה שבי"ד בישראל בבית שני לא היו 23 אלא הרבה פחות. גם יוספוס פלביוס מדבר על בתי דין עירוניים של 7 בלבד. בספרות חז"ל מוצאים את שבעת טובי העיר שהם מועצת העיר (הסמכות העירונית). כנראה שהיו מחלוקות על הכתוב במשנה של רבי יהודה הנשיא או שהיה פער בין הרצוי למצוי.

 

---

[1] לדוג' בפרשת לך לך הקב"ה יורד לסדום לראות הכצעקתה והשאלה כיצד יורד ה'? רש"י וחז"ל אומרים שמכאן לומדים שאסור לדיין להכריע מבלי שבודק את הדברים לעומק כמו שהקב"ה עשה בעצמו.