‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי מניעת יבוא מקביל באמצעות דיני זכות יוצרים?

תוכן עניינים

מבוא – מהו יבוא מקביל?

שאלת המחקר

ההגבלות החלות על יבואן מקביל

משפט משווה

"אילו נעשתה בישראל"

הפרשנות אשר אינה מתמקדת במהותו של העושה ההיפותטי

פסיקה

פס"ד שוופס (2020)

בן שלוש נגד יפאורה-תבורי – פסק הדין של בית המשפט המחוזי

פסק הדין של השופט שטיין

הערעור של יפאורה-תבורי לבית המשפט העליון – פסק הדין של השופט הנדל

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ניל הנדל

פס"ד טומי הילפיגר (2014)

החשיבות בפיתוח היבוא המקביל במדינת ישראל

פס"ד לרגו מחשבים

יסוד "הידיעה"

מעמדו של בעל הרשיון כתובע

ההצדקה לכוחם של בעל הזכות ובעל הרשיון למנוע יבוא

סיכום

ביבליוגרפיה

במקרים רבים, נוהגים יצרנים של מוצרים ממותגים למנות יבואן רשמי במדינה מסוימת, שידאג לשיווק מוצריהם, תוך פרסום המוצר. בנוסף, יצרנים נוהגים לעיתים למכור את מוצריהם ברמות מחיר שונות במדינות שונות, בהתאם לכוח הקנייה של אזרחי המדינות השונות. כך, יכולים יבואנים למדינות "יקרות" (מדינות שבהן יוקר המחיה גבוה) לקנות מוצרים במדינות זולות, ולמכור אותם במדינה היקרה במחיר זול מזה הנמכר על ידי היבואן הרשמי, תוך ניצול המיתוג של המוצר שנעשה על ידי היבואן הרשמי.

במדינות שונות יש כללים שונים לגבי חוקיות ייבוא מקביל של מוצרים ממותגים. בחלק מהמדינות, בהן ישראל, נקבע שהיצרן ממצה את זכויותיו בסימן מסחר על המוצר, ברגע שהוא מוכר את המוצר בכל מקום בעולם. במדינות אלו, ייבוא מקביל של מוצרים ממותגים הוא חוקי. במדינות אחרות, נקבע שמיצוי הזכויות מתרחש רק כאשר המוצר נמכר שוב באותה מדינה, בעוד העברתו למדינה אחרת היא הפרה של סימן המסחר.

בעבודה זו נדונה אחת מעילות התביעה בגין "הפרה בעקיפין" של זכות יוצרים, כאמור בסעיף 2(2) לחוק, תוך התמקדות במניעת יבוא מקביל, על-ידי בעל הזכות ובעל הרשיון הבלעדי.

מן הראוי לציין כי אפשרויות הפרשנות באשר לסיפא של סעיף 2(2), כמפורט לעיל, דרישת הידיעה והאפשרות לתביעה כנגד המפר על-ידי בעל הרשיון עצמו, רלוונטיות אף לסעיפים 2(2)(א)-(ג) העוסקים גם בהשכרה, הפצה, מכירה וכדומה של היצירות, ולאו דוקא לסעיף 2(2)(ד) העוסק ישירות במניעת יבוא.

אין ספק, כי לאור ההלכה הכללית כיום בסוגיית היבוא המקביל, הרי שהאפשרות למניעת יבוא מקביל באמצעות הגנת דיני זכויות יוצרים, כפי שנדונה בחיבור זה, הינה בעלת תוצאות כלכליות ומסחריות חשובות ביותר, אשר ימשיכו להעסיק, ככל הנראה, את המערכת המשפטית והמסחרית, ביתר שאת ועניין.

פס"ד שוופס (2020) : בית המשפט העליון פסק כי חברת בן שלוש המתמחה בייבוא מקביל, לא תוכל לייבא בקבוקי "שוופס" מאוקראינה משום שיפאורה-תבורי רכשה את הבעלות בסימן המסחר "שוופס" בישראל. עומר בלסקי מסביר כי הפסיקה הפורמליסטית בדעת הרוב מגיעה לתוצאה אבסורדית ופוגעת בצרכן הישראלי.[1]

הזכיינית הבלעדית של חברת "קוקה-קולה" בישראל היא "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" (הידועה גם בשם "קוקה-קולה ישראל"). החברה המרכזית לא רק משווקת את המשקה אלא גם מייצרת אותו בישראל. עם זאת, החברה המרכזית אינה החברת היחידה אשר רשאית למכור קוקה-קולה בארץ. ישנם יבואנים הרוכשים בקבוקים או פחיות קוקה-קולה המיוצרים במדינות אחרות ונמכרים שם במחיר זול יותר ומייבאים אותם לישראל. פעולה זו קרויה "ייבוא מקביל".

מצגת על יבוא מקביל וקנין רוחני פאוורפוינט מקצועית לרפרט כ-20 שקפים- 99 ש"ח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

נרקיס פ'. דיני קניין רוחני - דיני זכויות יוצרים. אוצר המשפט (2020)

מרקוביץ'-ביטון מרים "הגנה על מאגרי נתונים בישראל" מאזני משפט

ע"א 7934/20 יפאורה תבורי בע"מ נ' בן שלוש יבוא ויצוא בע"מ, נבו 545-57-2020 (2020)

תח-2