עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

מוענק על כל האתר 7 אחוז הנחה בעת "חרבות ברזל". קוד קופון: "מלחמה"

ב"ה. אנו חב"דניקים ולא נחטא בגזל: יש גם עבודות אקדמיות בחינם (גמ"ח). 15,000 עבודות אקדמיות במחיר שפוי של 99 - 390 שח.  סרטון על מאגר העבודות האקדמיות

اللغة العربية Русский

français              አማርኛ

לא מצאתם עבודה מתאימה במאגר? סמסו לנו דרישות לכתיבה מותאמת אישית - ונפנה למומחה חיצוני בעל תואר שני בתחום שלכם לכתיבה הנתפרת לצרכים שלכם בדיוק!

פרסמו את עבודותיכם הישנות אצלינו וקבלו הכנסה פסיבית נהדרת!

חוות דעת על מרצים

הוצאת ויזה לדובאי תשלום מאובטח בעברית

אמריקן אקספרס – ויקיפדיה    (לא דיינרס)    

תוצאת תמונה עבור פייבוקס 5% הנחה ב-פייבוקס  

bit ביט on the App Store   ×ª×©×œ×•× בחיוב אשראי טלפוני דרך נציג שירות 24/7העברה בנקאית

 

עבודה אקדמית תאגידים- חובת אמון, חובת זהירות כלפי החברה, חובות נושאי משרה בתאגיד (עבודה אקדמית מס. 273)

‏290.00 ₪

38 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 273

עבודה אקדמית תאגידים- חובת אמון, חובת זהירות כלפי החברה, חובות נושאי משרה בתאגיד

שאלת המחקר

כיצד באים לידי ביטוי תאגידים חובת אמון וזהירות כלפי החברה?

תוכן עניינים 

מבוא. 

האחריות המשפטית הנפרדת של החברה. 

הגדרה של המונח "נושאי משרה". 

ההבחנה בין חובת הזהירות לחובת האמונים

סמכות אל מול אחריות. 

המעבר מהגישה הקניינית לעבר חובת האמון 

חובות האמון 

ההצדקה לקיום חובת אמון 

מהי חובת האמון 

האם חובת ההגינות של בעל השליטה מופנית רק כלפי החברה?.

חובת הזהירות. 

פרשת בוכבינדר ובנק צפון אמריקה. 

דרכים להקטנת אחריותם של נושאי המשרה. 

שלוש האפשרויות להקטנת האחריות: פטור, ביטוח, שיפוי 

פטור מאחריות - הסייגים

טעות בשיקול דעת עסקי כטענת הגנה The Business Judgment Rule. 

חובות נושאי משרה

משפט משווה. 

אנגליה.

מידת המומחיות של הדירקטורים..

הסתמכות על אחרים..

השינויים בדין האנגלי 

ארה"ב. 

פס"ד וולט דיסני

הקונטיננט

סיכום.

עבודתי בוחנת את ההתפתחות שחלה בהחלת חובות האמון והזהירות על בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה, תוך ניסיון לתחום את גבולותיהן הרצויים של חובות אלה. במסגרת זו אציג את חובת האמון והזהירות המוטלות בדין הישראלי על נושאי משרה ובעלי השליטה ככלל, ובפרט בעת הפעלת כוח השליטה ומכירת מניות, תוך השוואה לדין זר. יתואר אופי החובות ואת ההצדקות לקיומן, החל בפרשת קוסוי ודרך החידושים בחוק החברות החדש. סעיף 254 לחוק החברות הוא הסעיף המרכזי שמדבר על חובת אמונים. אולם אתן זרקור גם על סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות, אשר עיגנו לראשונה בחקיקה את חובותיהם של בעלי המניות לפעול בתום-לב ובדרך מקובלת, ואת חובתם של בעלי השליטה ובעלי כוח ההכרעה לפעול בהגינות. בעקבות פרשת קוט המאוחרת לקוסוי, החיבור בוחן מחדש את אפשרות הרחבתם של חובת ההגינות של בעלי השליטה גם כלפי בעלי מניות יחידים בחברה. תיאור החובות דלעיל מראה כי הטלתן של חובות אמון וזהירות על בעלי מניות-השליטה, כמו-גם על בעלי מניות אחרים בתנאים מסוימים, הינה מוצדקת, הן בשל התנהלות התאגיד כקהילה והן בשל העובדה שבעל השליטה מנהל לא רק את משאביו שלו אלא גם את משאביהם של אחרים. עם זה, האפשרות של הרחבת אחריותם של בעלי השליטה, כפי שעולה מפרשת קוט[1] מהווה שינוי מגמה יסודי, ולכן יש להתייחס אליה במשנה זהירות וליישמה כנסיבות ראויות בלבד. עבודה זו מבקשת לבדוק את המגמות בהתפתחות חובותיהם של בעלי שליטה בחברה, ולבחון תוך כדי כך את שאלת הלגיטימיות של עצם החלתן של חובות האמון והזהירות על בעלי המניות, ואת שאלת הלגיטימיות של הרחבתן. בחברה בעירבון מוגבל, בעלי המניות מופקדים על ההחלטות האסטרטגיות בכובעם כאספה הכללית, המהווה את אחד האורגנים של החברה. האספה הכללית היא הממנה את הדירקטוריון, שהינו האורגן האחראי בדרך-כלל להחלטות ברמה האופרטיבית. אף-על-פי שסמכויות הניהול נמצאות בידי הדירקטוריון וההנהלה, והדירקטוריון אינו כפוף בשיקול-דעתו אלא לדין ולטובת התאגיד, בפועל בעלי השליטה בתאגיד משפיעים על החלטות הדירקטוריון, ולפעמים הם עלולים להביא לידי כך שהחברה תפעל באופן המיטיב עימם בלבד, ולא עם התאגיד כולו.לקביעה כי פלוני הינו בעל שליטה יש השלכות רבות על החובות המוטלות עליו, לרבות: האפשרות לביצוע עסקות בינו לבין החברה הציבורית או החברה הפרטית; השלכות פליליות והשלכות על צד ג' בנוגע לתקפותן של עסקות שנעשו עם בעל השליטה או שלבעל השליטה יש עניין בהן; הרחבת חובות הדיווח ועוד. בעלי השליטה בתאגיד שולטים בו במובן זה שהם מתווים את קווי-היסוד שהתאגיד חייב לפעול לפיהם. הם קובעים את מטרות החברה בתקנונה, הם משפיעים על פעילות החברה מכוח הצבעתם באספה הכללית, והם הבוחרים את הדירקטוריון של החברה. מצב זה מקנה לבעל השליטה יתרון, וחושף גורמים אחרים הקשורים לתאגיד לסכנה של קיפוח, העלול להקטין את התועלת המצרפית של הגורמים המעורבים בתאגיד, ומכאן להוביל לחוסר יעילות חברתית וכלכלית. אחד הפתרונות האפשריים לבעיה זו הוא הטלת חובת אמון וזהירות על בעל השליטה כלפי התאגיד ובעלי מניות אחרים. נושא משרה ובעל השליטה אינו מנהל רק את משאביו שלו, אלא גם את משאביהם של כל בעלי המניות בחברה וכן של גורמים חיצוניים נוספים. כפועל יוצא מכך, ובשל התנהלות התאגיד בין היתר כקהילה וכאישיות משפטית נפרדת, המערכות המשפטיות השונות מטילות על בעל השליטה, נוסף על החובות הספציפיות המוטלות עליו, גם חובות אמון וזהירות [ אשר מוטלות על נושאי משרה מכוח הוראות חוק החברות ] שמיועדות למנוע ניצול לרעה של הכוח הנתון בידיו ולהגדיל את היעילות החברתית המצרפית וכן היעלות הכלכלית של החברה. הדין בישראל נוטה להרחיב את חובות האמון והזהירות המוטלות על בעלי השליטה ועל בעלי המניות בכלל. החלת חובות האמון על בעלי שליטה החלה בפרשת קוסוי[1] בהקשר של מכירת מניות, הוסכם עליה בפרשת גרייבר[2] בהקשר של הפעלת שליטה בתאגיד, ומשם המשיכה והתפתחה דרך חקיקתם של סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות, בהקשר של הפעלת שליטה החוק מבחין בין החובות המוטלות על בעל המניות ("בתום לב ובדרך מקובלת") לבין אלה המוטלות על בעל השליטה ("חובת הגינות") לבין החובות המוטלות על נושאי המשרה הקלאסיים. החובות המוטלות על בעל השליטה מחייבות סטנדרט גבוה של התנהגות ראויה, שמבוססת על אינטרס כלכלי משותף המביא בחשבון גם את עניינו של האחר. עוד נוכחנו  לדעת כי במקרים רבים בעל השליטה משמש מעין "דירקטור דה-פקטו" של התאגיד, אם יש ביכולתו לקבוע את מהלכי התאגיד. לפיכך אפשר שתחול עליו חובת האמונים המוטלת על נושאי-משרה בתאגיד כהגדרת המונח בחוק. בתי המשפט אמרו די למעמדם הכוחני והיוקרתי, שרכשו לעצמם, נושאי המשרה בכלל והדירקטורים בפרט, והחל מייצר נורמות התנהגות חדשות, המהוות את אבני הדרך לכל אנשי המפתח בחברה כיצד לנהוג בזהירות  , באמון ובאחריות כלפי החברה בה הם מכהנים וכן גם כלפי בעלי המניות. ולא, הם ישאו בתוצאות המזיקות של מעשיהם, תוך שהתנהגותם תבחן לפי הנורמות המחמירות שנקבעו בדין. לאחר שהצגתי באר היטב, את קורות חייה וגילגולה של "חובת הזהירות", עדיין קשה לומר שביהמ"ש כיום - גם לאחר חקיקת חוק החברות- יחלו להתערב באופן מהותי בהחלטותיהם של נושאי המשרה. ישנם לא מעט גורמים שפועלים על בתי המשפט, המשפיעים על השופטים שלא לבדוק באופן מהותי את החלטותיהם ופעולותיהן של נושאי המשרה. הגורם העיקרי לכך, הוא אופיין של ההחלטות העסקות. כאשר לחברה נגרם נזק עקב החלטה ניהולית של נושא משרה, נדרש ביהמ"ש להכריע, האם הנזק נגרם כתוצאה מהחלטה רשלנית, שמראש לא היה צריך לקבלה או שמדובר בסיכון מחושב שהתממש בעסקה כדאית. ביהמ"ש שיידרש לדון בעניין שכזה, יצטרך להתחקות אחרי שיקולי נושאי המשרה ברגע קבלת ההחלטה ולא בדיעבד, ולבדוק את כדאיות העסקה ברגע קבלת ההחלטה, אל מול חלופות ההשקעה שהיו באותו זמן. הצורך להיכנס לשיקולי כדאיות כלכלית ברגע ההחלטה, ולא לבחון את תוצאות החלטה, מהווה נטל משמעותי לבתי המשפט. וכבר הצגנו לעיל כי אותו נטל, הוא שהביא ליצירת חזקת ה BJR בארה"ב, דבר המאפשר לבתי המשפט, להימנע מבדיקתן המהותית של ההחלטות העסקיות של נושאי המשרה. אפשר, שבאופן דומה, בתי המשפט בארץ יסתפקו בבדיקת הליך קבלת ההחלטות של נושאי המשרה, ובעיקר את דרישת איסוף המידע, ולא יבדקו באופן מהותי את סבירות ההחלטות שהתקבלו בין היתר מחשש שמנהלים ודירקטורים ראויים ימשכו ידם מלשאת בתפקידים בממשל התאגידי. בנוסף לקושי המשפטי להתחקות אחרי שיקולי המנהלים, עלולה הרחבת חובת הזהירות לגרום לעיוות מערכת ההחלטות של נושאי המשרה, באופן שיפגע בעקיפין ברווחיות החברה עצמה. העיוות יתרחש, אם כתוצאה מהרחבת חובות הזהירות, ישאו נושאי המשרה באחריות רבה יותר לכישלונות עסקיים. לדוגמא, החלטה עסקית מבוטאת בשני ערכים: תשואה וסיכון. לא בהכרח ייתכן שסיכון גבוה בעסקה, מהווה גורם שלילי שמחייב את נושא המשרה שלא לקבלה. הסיכון נבחן תמיד לאור התשואה, ובהחלט ייתכנו מקרים שמבחינה עסקית – כלכלית, יש להעדיף החלטות בעלות סיכון גבוה יותר. הטלת אחריות על נושאי משרה, במסגרת חובת הזהירות, על תוצאות עסקיות שנבעו מהתממשות סיכונים מחושבים, תביא לשנאת סיכון מוגברת בקרב נושאי המשרה. האחרונים, יבחרו לעולם, בהחלטות בעלות סיכון נמוך, מפני שהאחריות המשפטית להתממשות הסיכון רובצת לפתחם. תופעה זו אינה רצויה למשק בכלל ולחברה בפרט, מפני שיש הצדקה כלכלית לפעולות עסקיות בעלות סיכון גבוה. הסיכון של כשלון העסקה, צריך ליפול על הנהנים מהצלחתה, הלא הם בעלי המניות, ולא על נושאי המשרה. שיקולים אלו מבטאים את השקפתנו, שחובת הזהירות צריכה אמנם להיאכף על נושא המשרה, אולם במידה מרוסנת, שבה התועלת לא תפחת מהנזק העקיף שיגרם. לכך, יש תמריץ טוב לנושא המשרה, שבניגוד לחובות האמון, הרי שכוחות השוק מספקים תמריץ מצוין לנושא המשרה להתאמץ ולקבל החלטות כדאיות, שישאירו אותו על הכיסא עליו הוא יושב כעת. נושא משרה רשלן צפוי, בשוק יעיל, לפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו כמנהל / דירקטור ו"עונשו" יתבטא בקשיים להתקדם ולהתפתח בשוק העבודה. במידה ולנושא המשרה יש אינטרס כספי בחברה, אזי הנזק שתספוג החברה עקב החלטה רשלנית מצידו, מלכד למעשה את האינטרסים המשותפים לשניהם (רווחתו האישית וטובת החברה), וגם במקרה זה ינהג נושא המשרה, באופן טבעי בזהירות ובמיומנות. נוכל לסכם ולומר אם כן, כי אין חולק על כך, שחובת הזהירות של נושאי משרה בחברה טומנת בחובה אחריות כבדה למצב החברה ואופן תפקודה. ואכן, יש לראות את האנשים המובילים בתחומם נמצאים בעמדות המפתח, כאשר תחת ידם מופקדת האחריות הרבה, למצב החברה. אולם, יחד עם זאת, היינו גם מצפים כי כגודל הסמכות כן גודל האחריות, ואדם שתחת ידיו מצויות סמכויות נרחבות ביותר, וכוח רב כל כך, ינהג בזהירות ובשקידות על מנת שלא להזיק לחברה בה הוא מכהן. אמת היא, כי ביהמ"ש הוא זה אשר יקבע, אם התנהלותו של פלוני נחשבת כמפרה את החובה. אך לאור כל הממצאים לעיל, ניתן לומר, בוודאות כמעט מוחלטת, כי התנהגות סבירה של נושא המשרה ושימוש נכון בכלים הרבים אשר נמצאים ברשותו, יעמדו לצידו ביום בו ייתן את הדין לגבי מעשיו ואופן תפקודו. הספרות המשפטית האנגלית בחלקה טרם התאימה עצמה להתפתחויות שחלו בהקשר לחובות נושאי משרה כלפי בעלי מניות המיעוט. כך מצויות בה השקפות מנוגדות באשר לשאלת קיומה של חובת אמון של הרוב כלפי המיעוט ויכולתו להצביע כרצונו, לצערי הרב עקב קוצר היריעה לא דנתי בסוגיה זו לעומקה. חלק מהמלומדים מכירים בחובתו של הרוב להפעיל את כוח ההצבעה שלו בתום-לב לטובת החברה, תוך הסתמכות על פסקי-דין שנתנו בנוגע לשינוי תקנות[3]. מובן כי הסתמכות זו אינה במקומה, שכן הפסיקה האנגלית ראתה בסוגיה זו של שינוי מסמכי היסוד חריג לעיקרון הכללי המכיר בזכותו של בעל מניות להצביע כרצונו[4]. הנטיה במשפט האנגלי היום היא לכיוון של הכרה בקיומה של חובת אמון של הרוב כלפי החברה והמיעוט. חובה כזו מוכרת גם בשיטות משפט אחרות, כמו המשפט האמריקאי והגרמני[5]במשפט הישראלי יש מקום להכיר בקיומה של חובת אמון מצד בעלי מניות הרוב, כשזו מושתתת על מס' מקורות אשר פורטו לעיל. חובות האמון ממשיכות ומתפתחות אף כיום, בשעה שבית-המשפט מרחיב בפרשת קוט213 את חובת האמונים של נושא-משרה גם כלפי בעלי מניות יחידים (הרחבה שניתן להשליך ממנה גם לענייננו) ממשיכה בפרשת ירדן , וכן בעניין רייכרט214 בפסק דין זה הוחלה  חובת הזהירות המושגית על בעל שליטה כלפי החברה אך חשוב מכך הוא החיל את החובה גם כלפי בעלי מניותיה, פסיקות אלה מהוות פתח צר להרחבת האחריות של בעלי שליטה ואף של בעלי מניות. יש בכך שינוי מגמה יסודי מנורמות-היסוד של דיני החברות לגבי אחריותם של בעלי מניות, לפיכך יש להתייחס להרחבות אחרונות אלה במשנה זהירות, וליישמן בנסיבות ראויות בלבד.

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ד"ר יחיאל בהט חברות – החוק החדש והדין, בורסי, מהדורה 12 

זוהר גושן על ערכה של שקיפות בעת משבר  אגוד החברות הציבוריות 50 16-17 

Zohar Goshen "Conflicts of interest in publicly-traded and closely-held corporations: a comparative and economic analysis" Theoretical Inquiries in Law 

Sun, William , How to Govern Corporations So They Serve the Public Good: A Theory of Corporate Governance Emergence, New York: Edwin Mellen

 


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת


שדה אימייל הינו חובה