‏290.00 ₪

תוכן עניינים

השופט דנציגר – ביוגרפיה משפטית. 3

עמדות השופט. 4

חוזים. 5

משפט פלילי 5

ענישה. 6

מאבקו לשינוי הלכת אפרופים.. 7

פסיקתו של השופט דנציגר בתחום דיני הקניין 14

פסיקתו של השופט דנציגר בתחום דיני הבוררות. 16

עמדתו בפתיחת השתלמות של רואי חשבון 17

פסיקתו של השופט דנציגר בתחום הפלילי 19

פסילה מלשבת בדין בפרשת אמבלייז ואלי רייפמן 22

סיכום.. 23

ביבליוגרפיה. 25

נספח. 27

יורם דנציגר – ביוגרפיה קצרה. 27

השופט יורם דנציגר: לאחר סיום שירותו בצה"ל, החל ללמוד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אותם סיים בהצטיינות.במהלך לימודיו לתואר ראשון היה חבר מערכת וסגן עורך "עיוני משפט", כתב העת המשפטי המוביל של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, וכן השתתף, לצד חברו הטוב אביגדור (דורי) קלגסבד, במשפט המבוים השנתי של הפקולטה. דנציגר המשיך את לימודיו ישירות לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב, אותו סיים בהצטיינות יתרה . במהלך לימודיו לתואר זה, כיהן כסגן עורך במערכת כתב העת "הפרקליט". הוא המשיך בלימודיו, וקיבל תואר ד"ר למשפטים מאוניברסיטת לונדון, במסגרת הLondon School of Economics-. עבודתו האקדמית כללה פרסום מאמרים ומחקרים שונים, ביניהם מחקר שעסק ב"חיזוק החלטות הכנסת" שעיקריו פורסמו בכתב העת ה"פרקליט". מחקר זה זכה בפרס האגודה הישראלית לפרלמנטריזם. ד"ר דנציגר לימד,  עד מינויו כשופט , קורסים שונים בתחום דיני התאגידים באוניברסיטת תל אביב. כן לימד גם במרכז הבינתחומי הרצליה. עבודתו האקדמית הגיעה לשיא עם פרסום ספרו "הזכות למידע אודות החברה" שיצא לאור. על אף שעסק באופן רציף בעשייה אקדמית, עיקר פרסומו של ד"ר דנציגר נבע מהפרקטיקה המשפטית שלו. הוא הקים  יחד עם שותפו, דורי קלגסבד, את משרד עורכי הדין "דנציגר, קלגסבד ושות'", שהיה נחשב לאחד מהמשרדים הבולטים בתחום המסחרי בישראל. דנציגר התמחה בתחום המסחרי, בעוד שותפו קלגסבד עסק בעיקר בליטיגציה. לצד עבודתו במשרד עורכי הדין שהפכה אותו לאחד מעורכי הדין הבכירים בישראל, הוא הרבה בפעילות ציבורית. במסגרת זו, היה חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל, מייסד סניף תל אביב שלה, בראשו אף עמד מספר שנים. כמו כן, היה ממיסדי המכון להשתלמות עורכי דין של לשכת עורכי הדין בישראל, חבר הנהלת עמותת איל"ן (העוסקת בקידום ילדים ובגירים מוגבלים) וכן ניסח את הצעת חוק המילואים. ד"ר דנציגר מונה לשופט בבית המשפט העליון, לאחר שמועמדתו התקבלה פה אחד. מינויו הצטרף למינויו של עו"ד חנן מלצר חודש קודם לכן, והדבר נחשב למהפכני משום שדנציגר ומלצר היו שני עורכי הדין הפרטיים הראשונים שמונו ישירות לבית המשפט העליון לאחר עשרות שנים (קדם להם השופט מישאל חשין, שעבד מספר שנים כעורך דין פרטי, אך עיקר הקריירה שלו הייתה בפרקליטות המדינה). השופט דנציגר נחשב כיום לאחד השופטים היעילים והבולטים ביותר בבית המשפט העליון, על אף שהוא מכהן בו רק מאז השבעתו, קרי פחות משלוש שנים. עיקר פסיקתו תנותח להלן. בפסק דין בתביעה לפיצויים של בעלי קרקע על הוצאת צו שטח מסוגר על קרקעותיהם, הביע דנציגר עמדה מובהקת של אקטיביזם שיפוטי בקובעו בעמדת מיעוט שיש להסדיר מתן פיצוי לבעלי הקרקע. הוא כתב: "הנה כי כן, ראינו כי חוק היסוד העלה את זכות הקניין מדרגה, מזכות יסוד הלכתית לזכות יסוד חוקתית. ... סעיף 10 לחוק היסוד שמר על תוקפה של החקיקה הישנה. יחד עם זאת, מובנה של החקיקה הישנה עשוי להשתנות. לחוק היסוד השפעה פרשנית על הדין הישן ... ודאי נכון הדבר כשעסקינן בחקיקה מנדטורית. כפי שצויין לעיל, דברי חוק שהורתם ולידתם בתקופת המנדט ובהם תקנות ההגנה הפירוש שהיה להם בתקופת המנדט אינו אותו פירוש שניתן להם לאחר קום המדינה, שהרי ערכיה של מדינת ישראל  מדינה יהודית, חופשית ודמוקרטית  שונים בתכלית מערכי היסוד בתקופה שבה בעל המנדט שלט בארץ. כך היה מאז קום המדינה, ובוודאי כך לאחר חקיקת חוק היסוד ... אחד השינויים החשובים ביותר הנובעים מן האופי הדמוקרטי של המדינה הוא המעמד היחסי של זכויות האדם כנגד צרכי הציבור. נקודת האיזון בין אלה לבין אלה השתנתה עם הקמת המדינה ובוודאי לאחר חקיקת חוקי היסוד. השינוי צריך לבוא לידי ביטוי גם בשינוי עקרונות הפרשנות של פקודות מנדטוריות, אף אם לשון הפקודה נותרה ללא שינוי. עם זאת, בניגוד לדעת מיעוט של השופט אדמונד לוי קבע דנציגר שאין להתערב בהחלטה על מינוי דירקטור בחברת החשמל שכן הנימוקים שהובאו על ידי השר למינוי היו סבירים‏.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ג 227 .

אלה לוי-וינריב "ברק לדנציגר: "דברייך דברי הבל" " גלובוס.

אמיר טיטונוביץ "ברק ורעם" גלובס .

ע"א בלום נ' אנגלו סכסון 

דנ"א  ארגון מגדלי הירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל ,  

ע"א  נחמני נ' גלאור, פ"ד מא(1) 494, 499.