‏290.00 ₪

 תוכן עניינים

מבוא

 מהותה של הצעת הרכש

עסקת בעלי מניות 

כפיה - סעיפים - לחוק החברות

הצעה שוויונית למכלול בעלי המניות

הצעת רכש חלקית והצעת רכש מלאה

ההשתלטות העוינת

מנגנון השוק לריסון ההנהלה

מדיניות ניהול המונחית על פי הטווח הקצר או על פי הטווח הארוך

הבחירה בין יזמים לבין אנשי כספים ומימון

רכישה לשם פירוק (Bust-Up Acquisitions  )

הפרוצדורה בביצוע הצעת רכש

היעדר משא ומתן על מחיר ההצעה

דוגמא מספרית

קביעת שווי השוק ההוגן של מניה

כפייה בין-קבוצתית במיזוג חברות

הכרעה רב-קבוצתית: הצגת הבעיה וכלים לפתרונה

.קבלת החלטות בקבוצה

מיתון הסחטנות ועידוד משא ומתן: כפייה על קבוצה מתנגדת

סקירת הדין הנוהג במיזוג

מהות הסעד שבית המשפט מוסמך לפסוק

 סיכום 

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי הפרשנות הנכונה של המונח "שווי הוגן"?

עבודה זו עוסקת בדיני הצעות רכש. תישאל השאלה מה הדין בהצעת רכש מלאה, כשאר ישנה רכישה כפויה של מניות מבעלי מניות מיעוט בידי בעלי השליטה בחברה ציבורית תוך סקירת הדין הרצוי והמצוי.

ובמילים אחרות, מהו מנגנון המכירה הכפויה של המניות וסעד ההערכה העומד לזכות בעלי המיעוט? כל זאת לאור ס' 336-338 לחוק החברות, תוך שימת דגש על סעיף 338.
לעניין זה, בשאלת המחקר שלי אעמיד למבחן את המנגנונים בחוק ואבחן את
"קביעת שווי הוגן" ע"י בית משפט- תוך מתן מענה לשאלה: "מהי הפרשנות הנכונה של המונח "שווי הוגן", בסעיף 338 לחוק החברות?" אשתדל לבחון את מנגנון סעד ההערכה ושאלת השווי הוגן וכפי שהיא נבחנת בפסיקה לעומת המנגנון בדלוור והאם בית המשפט הוא הגוף הנכון להכריע ואבחן את פסיקת ביהמ"ש העליון מהעת האחרונה (פסק שדין של כב' השופט דנציגר מדצמבר 2009) וההשלכות של תקדים זה לאור הפסיקה כולה בנושא.

הצעות רכש הן הביטוי לכך שלעיתים נרכשת השליטה בחברה תוך מאבק עם בעלי השליטה וההנהלה הקיימת, ולא מתוך הסכמה ומשא ומתן עימם. בהצעת הרכש, פונה הרוכש הפוטנציאלי ישירות לבעלי המניות המפוזרים ומציע להם למכור לו את מניותיהם[1]. אם ייעתרו להצעה רוב של למעלה מ-50% מבעלי המניות, כי אז, יצליח הרוכש לשלוט בחברה, בין אם הסכימו לכך בעלי השליטה הקיימים ובין אם לאו. רכישה המתבצעת בניגוד לדעתו של בעל השליטה הקיים, או כנגד רצונם של הדירקטורים ונושאי המשרה בחברה, נקראת "השתלטות עוינת." זו דומה במידה רבה למאבקים פוליטיים או לקונפליקטים צבאיים: הרוכש מבקש לעקוף את הצורך בהסכמת קברניטי החברה על ידי הפניה לציבור. במסע של שתדלנות ויחסי ציבור, הוא מבטיח להם משטר יעיל והוגן יותר מזה שהציעו להם בעלי השליטה הנוכחיים עד כה. בעלי השליטה הקיימים, מצידם, מבקשים להדוף את ניסיון ההשתלטות. בדרך כלל, אלה לא יסתפקו בתעמולת נגד, אשר תצביע על כך שמחיר הצעת הרכש הוא נמוך מידי, או, אשר תפחיד את בעלי המניות מפני גורל החברה הצפוי לאחר ההשתלטות. בדרך כלל, יוסיפו בעלי השליטה וההנהלה הקיימים וינקטו בטקטיקות התגוננות שונות, אשר תכבדנה על המשתלט, ותבקשנה לחסום את דרכו לחברה.

במהלך השנים, התפתח מגוון רחב של טקטיקות התגוננות, ואלו אף זכו לכינויים צבעוניים כגון, גלולת רעל (Poison Pill), אביר לבן (White Night), מצנחי זהב (Golden Parachute), תניות למניעת תחרות (lock-up, ו-no-shop), דרישות רוב מיוחדות להחלפת הדירקטורים (Supermajority Vote), פיצול הדירקטוריון (Staggered Board), הסכמי הצבעה (Voting Agreement), ועוד. טקטיקות ההתגוננות הינן מסוגים שונים: חלקן קשור למבנה קבלת ההחלטות בחברה, ולכן, נדרש לתמיכת בעלי המניות; החלק האחר, קשור לפעילות הפיננסית של החברה, ולכן, נמצא בסמכות הדירקטוריון; ולבסוף, חלק מטקטיקות ההתגוננות כרוך בפעולות אד הוק שעושה הנהלת החברה, לרבות הסכמים עם צדדים שלישיים, המכוונות לטרפודה של הצעת רכש קונקרטית[2].

לכאורה, טקטיקות ההתגוננות כרוכות בהפרה ישירה של חובות האימון של המנהלים: כאשר מבקשים אלה לחסום את הצעת הרכש הם פועלים על פי האינטרס הפרטי שלהם, להביס את המשתלט העוין וכך, להגן על משרותיהם בחברה. אינטרס פרטי זה מתנגש עם האינטרסים של בעלי המניות, להשיא את התשואה על השקעתם בחברה, קרי, האינטרס למכור את המניות למשתלט בפרמיה נדיבה על מחיר השוק. ניגוד האינטרסים שבין ההנהלה לבין בעלי המניות המפוזרים נראה כמנחה את המנהלים לפעול בצורה המפרה את חובות האימון שלהם כלפי בעלי המניות והחברה.

ביבליוגרפיה לדוגמא:

• אירית חביב-סגל, "דיני חברות - לאחר חוק החברות החדש", כרך ב', 529-559
• פרופ' יוסף גרוס, חוק החברות החדש, עמ' 366-376, 378-381
• ערן רוזמן, עו"ד, בעלי מניות בחברה (שיתוף-פעולה עסקי בראי חוק החברות), עמ' 171-185.

• ה"פ (ת"א) עטר מאיר ואח' נ. נצבא – חברה להתנחלות בע"מ, (ניתן על ידי הש' גרסטל, ביום )