‏99.00 ₪

מצגת פאוורפוינט מרהיבה, המציגה תוכן העבודה בצורת רפרט. כוללץת גרפיקה, צלילים ואפקטים להנגשת המידע. מכילה כ-20 שקפים לרפרנט.

הזכות לדיור נאות הוכרה במשפט זכויות האדם הבין לאומי, ומעוגנות באמנות בינ"ל רבות ובמיוחד בסעיף 11(1) לאמנה הבין לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות[1], שישראל צד לה. במדינות שונות מתערבת המדינה בדרכים מגוונות להבטחת דיור בר השגה. באנגליה ובאירלנד המדיניות הממשלתית ממליצה כי 20% מהדירות החדשות בכל האזורים יהיו דיור בר השגה. בצרפת קובע חוק, כי בכל מקום במדינה לפחות 20% מהדירות יהיו דיור בר השגה. רשות מקומית שאינה עומדת ביעד נדרשת לשלם פיצויים. באזורים שונים של ניו-יורק מחייבים כי פרויקטים גדולים יכללו לפחות 30% דיור בר השגה. בלונדון הדרישה עומדת על 35%-50% דיור בר השגה בכל בניה חדשה. בחבל הבאסקים בספרד נקבע כי באזורים העוברים הליכי עיור יכללו דיור בר השגה בהיקף של 75%. בהולנד 30% מהדירות הן מאגר של דיור ציבורי מוזל[2].

במדינת ישראל, שבה אין חוקה כתובה, ולא חוק יסוד המגן על זכויות חברתיות, מוגנת הזכות לדיור רק באופן חלקי על ידי חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו[3]. בבית המשפט העליון, נקבע כי היעדר קורת גג עולה כדי פגיעה בכבודו של האדם. ביהמ"ש העליון פסק כי לכל אדם זכות לבחור את מקום מגוריו וכי הוצאתו הכפויה של אדם מביתו פוגעת בכבודו[4]. עם זאת, חשוב לזכור כי בהיעדר עיגון מפורש של הזכות לדיור נאות בחוק יסוד או בחוקה, אין בכוחו של ח"י: כבוד האדם וחירותו, כפי שפרש אותו ביהמ"ש, כדי להגן על מלוא היקפה של הזכות לדיור, המחייבת רמה נאותה של דיור ולא רק דיור בסיסי. בישראל אין מדיניות דיור ברורה, המעוגנת בחקיקה, ולכן לאדם מחוסר דיור אין על פי רוב עיגון חוקי שיאפשר לו לעמוד על זכויותיו.