‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד בא לידי ביטוי חוק נכסי נפקדים?

תוכן עניינים

מבוא. 

לשון החוק ומשמעויותיו 

חוק נכסי נפקדים – עיון היסטורי 

תפיסת מקרקעין פרטיים בשעת־חירום.. 

עיבוד אדמות מוברות. 

הוראות החוק לרכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) 

פסק דין אל נדאף. 

החלת חוק נכסי נפקדים בירושלים המזרחית. 

הפן המוניציפאלי: ירושלים וחוק נכסי נפקדים בשנים האחרונות. 

הפקעה לאורך זמן 

יחס הרשות השופטת להפעלת חוק נכסי נפקדים בבירה. 

סיכום

ביבליוגרפיה. 

נספח – החוק. 

חוק נכסי נפקדים

אדמות ארץ ישראל עמדו מאז ומתמיד בלבו של הסכסוך היהודי-ערבי, ובפרט אדמות ירושלים. במדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, התגבש במשך השנים "משטר מקרקעין". כלפי משטר זה נטען לא פעם כי הוא משקף את הסתירה שבין האופי היהודי של המדינה לאופי הדמוקרטי שלה. בהקשר זה נטענות שתי טענות מרכזיות. הראשונה, שמשאבי המקרקעין בישראל מוקצים באופן המפלה את המיעוט הערבי בישראל. והשנייה, שהמדינה קמה על משאבי מקרקעין שנוכסו ברובם מפרטים ערבים או מן הלאום הערבי. קיתונות רבים של ביקורת נשפכו על חוק נכסי נפקדים ועל השימוש שעשתה ועוד עושה בו מדינת ישראל. נכסי הנפקדים היוו חלק משמעותי מכלל המקרקעין בתחום מדינת ישראל עם הקמתה, הם כוללים למעלה מ-10% מכל הקרקעות במדינה. החוק שימש כמכשיר מרכזי להעברת מקרקעין לידי המדינה, שעשתה במקרקעין שימוש לפיתוח ההתיישבות היהודית וקליטת גלי העלייה. הצרכים הלאומיים לוו בנימוקים ביטחוניים, כגון מניעת אפשרות שיבתם של פליטים ערבים לתוך גבולות המדינה. כך 'קנה' החוק את שמו הציוני, ואת המאבק האנטי - או הפוסט - ציוני כנגדו.

חוק נכסי נפקדים החליף את הוראות התקנות לשעת חירום בדבר נכסי נפקדים שחלו במדינת ישראל .תקנות החירום אפשרו למדינה לנהל את הרכוש הרב שהותירו אחריהם הפליטים הערביים שעזבו, ברחו או גורשו בתקופת מלחמת העצמאות, ואפשרו בין היתר למנוע השתלטות פרטית עליו במטרה לעשות בו שימוש ממלכתי.

 בחוק זה -

(א) "נכס"כולל מקרקעים ומטלטלים, כספים, זכות בנכס, מוחזקת או ראויה, מוניטין, וכל זכות בחבר בני אדם או בניהולו;

(ב) "נפקד"פירושו -

(1)   אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה שבין יום ט"ז בכסלו תש"ח (29 בנובמבר 1947) ובין היום בו תפורסם אכרזה, בהתאם לסעיף 9(ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, כי מצב החירום שהוכרז על ידי מועצת המדינה הזמנית ביום י' באייר תש"ח חדל מהתקיים - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או ע"י אחר, ובכל עת בתוך התקופה האמורה -

(I)    היה אזרח או נתין של לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עיראק או תימן, או

(II)  נמצא באחת הארצות האלה או בכל חלק של ארץ-ישראל שמחוץ לשטח ישראל, או

(III) היה אזרח ארצישראלי ויצא ממקום מגוריו הרגיל בארץ- ישראל -

(א)  אל מקום שמחוץ לארץ-ישראל, לפני יום כ"ז באב תש"ח ; או

(ב)   אל מקום בארץ-ישראל שהיה מוחזק אותה שעה בידי כוחות שביקשו למנוע הקמתה של מדינת ישראל או שנלחמו בה לאחר הקמתה;

(2)     חבר בני אדם אשר - בכל עת בתוך התקופה האמורה בפסקה (1) - היה בעל חוקי של נכס שבשטח ישראל או נהנה ממנו או החזיק בו, בעצמו או על ידי אחר ושכל חבריו, שותפיו, בעלי מניותיו, מנהליו או מנהלי עסקיו הם נפקדים כמשמעותם בפסקה (1), או שנפקדים כאלה מכריעים באופן אחר בהנהלת עסקיו, או שכל הונו הוא בידי נפקדים כאלה;

 ההגדרה שלעיל ל'נפקד' דומה להגדרת הזכאי לאזרחות מכוח ישיבה (תושבות) בישראל, שמטרתה הייתה להותיר מספר רב ככל האפשר על ערבים מחוץ למסגרת הזכאים לזכויות אזרחיות, תוך הימנעות מתבחינים מפלים. על פי הגדרת נפקד, כל מי שהיה אזרח או תושב או בשליטה של אחת מארצות ערב המנויות בסעיף, שלחמו נגד ישראל במלחמת העצמאות, הוא נפקד. מדובר בעיקר בפליטים הערבים, אך גם ביהודים.

הוראתו העיקרית של החוק היא הקניית כל נכס נפקד לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (אנ"ן), ועמו כל זכות שהייתה לנפקד בנכס. הבעלות, וכל זכות אחרת, עוברת מאליה מהנפקד לאנ"ן. העברה זו אינה צריכה רישום ואינה דורשת פעולה כלשהי מצד האנ"ן או הנפקד. עצם שייכות הנכס לנפקד מעבירה אותו לאנ"ן. החוק מסמיך את האנ"ן לנהל את נכסי הנפקדים ולמכור אותם לרשות הפיתוח (ר"פ), שרשמה אותם על שמה.  נקבע כי מי שאיבדו את זכותם רשאים לערער על הגדרתם כנפקדים, לבקש את שחרור הנכס או להמיר את זכותם בפיצוי כספי.רק מעטים מימשו זכות זו, בין משום הפיצוי הנמוך ובין משום שלא רצו לתת ידם להכרה המשתמעת מקבלת הפיצוי בריבונותה של מדינת ישראל. לקנייה הגורפת של האנ"ן את הנכסים נקבעו מספר חריגים. החריג הראשון הוא אם הנכס שוחרר, שחרור הנעשה רק בהמלצה של ועדה מיוחדת לכך. חריג נוסף הוא תושבי מזרח ירושלים לגבי נכסים שבמזרח ירושלים. לא רואים את מי שהיה תושב מזרח ירושלים ונמצא בה בעת סיפוחה לישראל כנפקד לגבי נכסיו שבשטח הסיפוח.

בין המקרקעין והנכסים היו רבים שסווגו כמקרקעי הקדש (וקף). מקרקעין מסוג זה נוהלו פעמים רבות על ידי נאמן, וכשהוא נפקד עברו זכויות הניהול לאנ"ן. הנכסים עברו לאנ"ן חופשיים מכל סייג, התנאה והגבלה שנקבעו בתנאי ההקדש או בדין הדתי שחל עליו. האנ"ן הגיע להסכם עם משרד הדתות כי המשרד ינהל עבורו את ההקדשות המוסלמיים לצורך מימון שירותי דת לעדה המוסלמית. אולם פתרון זה לא סיפק את האוכלוסייה הערבית מוסלמית, שדרשה לנהל בעצמה את הנכסים. על כן נקבע בחוק כי יוקמו חמישה ועדי נאמנים שינהלו את ההקדשות לטובת האוכלוסייה בערים יפו, עכו, חיפה, רמלה ולוד.

יש לציין כי החוק איננו 'פטנט שהמציא הראש היהודי'. החוק הוא התפתחות של המשפט האנגלי בדבר החזקת רכוש אויב. כפי שהתפתח עד לחקיקה האנגלית מתקופת מלחמת העולם השנייה, ולפי חקיקה דומה שחוקק השלטון הבריטי המנדטורי בארץ ישראל. חקיקה שהחילו גם שלטונות ירדן על אדמות יהודים בשטחים שנתפסו על ידה לאחר שנת 1948. מקובל כי מדינות לוקחות לרשותן ולשימושן רכוש מדינות אויב, ורכוש של תושביהן ואזרחיהן, שעמן הן במצב מלחמה. המדינות מחזיקות בנכסים, והם משמשים כקלף במשא ומתן לכריתת הסכמי שלום. הרכוש של המדינות התוקפות, תושביהן ואזרחיהן, משמש את המדינה המותקפת לפיצוי על המלחמה. יש לכך הצדקה מדינית ומוסרית.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

יהושע ויסמן, "מקרקעי ישראל", משפטים כא עמ' 79.

טליה ששון,"נפקדים-נוכחים, עד מתי?"