‏99.00 ₪

תוכן הרומן

בשכונת הדייגים קשת היום בנפולי שנקראת מונטידידיו- בתרגום מאיטלקית="הר אדוני" גר נער ששמו אינו נמסר לקורא אלא רק נפשו. תוך קיץ אחד עובר הנער התבגרות מואצת והופך מעלם תם ומופנם ל"גבר",ההתבגרות וסיפור החניכה, חניכה המובאת על ידי שלושה דמויות בחייו של הנער, מהווים חלק ניכר מהרעיון המרכזי של הרומאן. אובדן הנעורים הפתאומי כמעט וההחשפות הכפויה אל עולם המבוגרים כרוכים ביופי ובפיכחון צלול, אבל גם בכאב ובחיבוטים. ביום הולדתו ה-13 מפסיק הנער את לימודיו ונעשה שוליית נגר. כמתנת יום הולדת, אך כמעין פיצוי על כניסתו בטרם עת לעולם הפרוליטריון נותן לו אביו עדין-המזג בומרנג,חפץ שישמש סמל מרכזי בעל חשיבות ברומאן. מרגע זה ועד סופו הדרמטי של הספור הנער יהיה עסוק באימוני הטלתו הפיקטיבית של הבומראנג. הנער אינו מניח לבומרנג, המתפקד בין היתר כסמל פאלי לעוף אל השמיים. אימוני הבומרנג היומיומיים מתבצעים על גג הכבסים הכי גבוה בשכונת הר אדוני ויחד עם העבודה בנגרייה של דון אריקוהפורש על הנער את חסותו האבהית הם מפתחים את שריריו של הנער. השרירים מעירים את תשומת לבה של שכנתו .מריה, אף היא בת 13, והיא מתחילה לחפש את קרבתו נכון יותר להיצמד אל קרבתו. בסיטואציה הזו, כל אחד מגלה את עצמו על גג ואחר כך מתקן זה את נשמתו של זה.

התקופה- 15 שנה אחרי מלחמת העולם . קיים מתח בין המעמדות החברתיים על אף שרק המעמד הנמוך לוקח חלק בספור. המתח הבין מעמדי מעסיק את דה-לוקה גם מחו8ץ לספריו. הוא נולד אמנם למשפחה בורגנית מונרכיסטית, שייעדה אותו להיות דיפלומט, אך בתום לימודיו הצטרף לתנועת שמאל רדיקלית ששאפה למגר את הפשיזם, את האימפריאליזם ואת הפערים החברתיים. דה לוקה מימש את הזדהותו עם מעמד הפועלים. הוא עבד במפעלי פיאט בטורינו היה נהג משאית ועד שנות ה-80 עבד בבניין. כמו כן הנער מספר גם מדוע לא אהב ללכת לבית הספר, ומדגיש פרטים המעידים על בעיות קשות במעמד החברתי הנובעות מפערים גדולים. הנער מספר איך הילדים המבוססים ממשיכים ללמוד שנים נוספות בעוד ילדים כמוהו "דלפונים" עוזבים בגיל מוקדם והולכים לעבוד. מציין המספר גם איך בארוחה בבית הספר הילדים המבוססים הולכים לאכול בנפרד והילדים הדלפונים רשומים ללחם עם ריבת חרובים מהשרת.

הר אדוני מאוכלס בדמויות פשוטות אך מלאות חכמת חיים ואנושיות, וגם במוטיבים יהודיים. ניכר בספר זה שהמחבר דה לוקה לימד את עצמו עברית ויידיש ואף תרגם לאיטלקית חלקים מהתנ"ך. נראה, שיהודיות, חוכמה, אנושיות ומוסריות הם מושגים חופפים אצל דה לוקה, משום שכולם מתגלמים בדמותו של רב דניאל, פליט יהודי גיבן ירוק עין ואדום שער,תכונות גוף שזיכו אותו בנפולי בכינוי צנוניתדון רפניילו. הוא הגיע לנפולי בטעות:אחרי המלחמה רצה להגיע לירושלים אך כשהרכבת עצרה לרגע בשכונת הר אדוני הוא הביט בעלובי הקיום שבה ובהמוני הילדים היחפים, היפים והזריזים, והרגיש מיד בביתו כמו בעיירה שלו שהושמדה. רב דניאל התמקם בהר אדוני והפך בה לסנדלר פלאי, המבריא את נעליהם החבולות של בני המקום. את מלאכתו הוא מספר לנער, למד היישר מרבי יוחנן הסנדלר, שנגלה לו בחלום ולימדו על תיקון נעליים. 'צנונית' מאמין שיום אחד עתיד זוג כנפיים לבקוע מן הגיבנת שלו, ובעזרתן הוא יעוף לירושלים "העיר היחידה בעולם שבה המוות מתבייש שהוא קיים". הרב דניאל משמש לנער כאב רוחני אביו נמצא ליד מיטת האם החולה מזרים לטקסט תובנות כמו "מרוב שאנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות קיים". במקביל מתהדקת גם הברית של הנער עם מריה. עד כדי כך , שעם מות האם היא תופסת את החלל הריק וממלאת בו את נוכחותה הנשית-בישול חביתות מקרוני, ונקיונות. מדובר אמנם בנערה שהיא רק בת 13, אבל כזו שהכירה כבר את הגועל של החיים-זהו בעיקר בעל הבית של הבניין, שניצל את גופה של מריה תמורת אי תשלום שכר הדירה של הוריה, בידיעתם ובעידודם! הנער, שמריה הופכת לבת זוגו יודע על הסידור הזה ומרגיש כיצד תופח בו, במקביל לתפיחת שריריו, גם "הרוע" הטמון בגבריות. שלוש העלילות המשתלבות זו בזו- של רב דניאל המיוסר המתגעגע על עברו בעיירה ועל עתידו בירושלים"געגועים הם נוכחות" הוא מלמד את הנער של בעל הבית המתועב הלהוט אחרי ילדה בת 13, ושל הנער ההולך ומתחשל מתאחדות לכדי סצנת סיום עוצמתית שבה הנער מגלה את הצד האלים של ההתבגרות או כלשונו: "כדי לחיות אין מנוס ממהלומות"