עבודה אקדמית בתי ספר פורצי דרך, בית ספר דמוקרטי, תפקיד המורה בבי"ס רגיל לעומת בבי"ס דמוקרטי ראיונות עומק עם מורים מחקר איכותני
(עבודה אקדמית מס. 8910)
390.00 ₪
45 עמ'
תוכן
מבוא
הקדמה אישית - רפלקציות אישיות לפני ביצוע הראיונות
מטרת על.
מטרות ספציפיות
מטרה ספיציפית .
מטרה ספיציפית
מיקוד המחקר לאור המאמר על נרטיב ותיאוריה מעוגנת בשדה
חשיבות המחקר
תכנון הראיון הפתוח
השאלה הפותחת
מיצוב החוקר"
רפלקציה אישית
פרק 1 - סקירת ספרות
א. ביה”ס המסורתי - רקע היסטורי ודרכי פעולה
ב. החינוך הדמוקרטי
ב.1. הרקע ההיסטורי של החינוך הדמוקרטי
ב.2. העקרונות המרכזיים ודרכי הפעולה של בי”ס דמוקרטי
ג. תפקיד המורה
ג.1. תפקיד המורה בחינוך המסורתי
ג.2 תפקיד המורה בחינוך העתידני
ג.3 תפקיד המורה בחינוך הדמוקרטי
פרק 2 - השיטה
פרק 3 - הממצאים והדיון בהם
פרק 4 - סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
נספח מס. 1
מיפוי ניתוח ממוקד קטגוריאלי
נספח מס. 2 - תמלילי ראיונות עומק עם מורים
1. ראיון עם מוטי, מורה בבי”ס ממלכתי רגיל
2. ראיון עם תמר, מורה בבי”ס ממלכתי רגיל
3. ראיון עם מירב, מורה בבי”ס דמוקרטי
4. ראיון עם אורי, מורה בבי”ס דמוקרטי
עבודה זו נועדה לנסות לבחון ולהבין את השינויים המרכזיים בין תפיסת התפקיד של המורה בבי”ס מסורתי (בי”ס ממלכתי ”רגיל” ומקובל) לזו של המורה בבי”ס דמוקרטי.
נערך ניתוח איכותני נרחב של ארבעה ראיונות עומק חצי מובנים שערכתי עם ארבעה מורים - שניים המלמדים בבי”ס מסורתי-רגיל ושניים המלמדים בבי”ס דמוקרטי.
בדיעבד, אני מוצאת הצדקות עקרוניות לבחירה בשיטת המחקר האיכותנית בנוסף לאילוץ הטכני:
בעבודה זו בכוונתי לנסות ולהבין את תפיסת התפקיד של המורים בשני סוגי בתיה”ס, ומתוך כך לנסות ולהעלות את ההבדלים בין שתי התפיסות. תפיסת המורים היא מושג סובייקטיבי אינדיבידואלי ומשום כך קיום ראיונות עומק היא שיטה מתאימה ורלבנטית למחקר זה, שכן ”בשורשו של ראיון העומק עומד הרצון להבין את החוויה של אנשים אחרים ואת המשמעות שהם מייחסים לחוויה הזאת. הראיון מספק נגישות להקשרים התרבותיים של התנהגות האנשים, ולכן הוא מספק לחוקרים דרך להבין את המשמעות של ההתנהגות הזו.” חוויית העבודה של כל מורה היא חוויה ייחודית, דינאמית, תלויית הקשר וטעונת ערכים, ומשום כך היא מתאימה לניתוח בכלים איכותניים-קונסטרוקטיביסטיים, שהרי ”המשימה של המראיין היא לעזור לאינפורמנטים להבנות את הסיפורים שלהם”
מערכת החינוך בישראל, כמו גם בעולם המערבי כולו, נמצאת בעיצומו של תהליך שינוי איטי ומתמשך. דרכי עבודה, שיטות הוראה ותוכניות לימודים מוחלפות חדשות לבקרים, לעתים מתוך שיקולים שאינם פדגוגיים טהורים, כמו שיקולי יוקרה ופופולאריות ושיקולים פוליטיים למיניהם. למרות השינויים הרבים הללו, מערכת החינוך הממלכתית בישראל עדיין דומה, במובנים רבים, למערכת החינוך שהתקיימה בארץ מראשית הציונות - מרבית המורים עוסקים בעיקר בהקניית ידע לשמו, חלק גדול מהמקצועות נלמד בצורה פרונטאלית מתוך ספרים והרצאות, ועבודת התלמידים מוערכת פעמיים בשנה באמצעות תעודה המסווגת את הישגיו הכמותיים של התלמיד - ציונים העושים שימוש במספר מוגדר ומצומצם של קטגוריות מילוליות (מ”בלתי מספיק” ועד ”מצוין”).
במקביל למערכת החינוך הקונבנציונאלית שתוארה לעיל בקצרה, ישראל שותפה בשנים האחרונות למגמה הולכת וגוברת, שיקשה להתעלם ממנה, של פריחת בתי”ס אלטרנטיביים מסוגים שונים.
בתיה”ס הללו מנסים להציב אלטרנטיבה למערכת החינוך הממלכתית המקובלת (מתוך תחושה של אי- שביעות רצון ממערכת זו). ישנם מודלים רבים ושונים של בתי”ס אלטרנטיביים, ומרביתם מוקמים על ידי עמותות פרטיות מתוך יוזמה של קבוצות הורים ומקבלים אישור ממשרד החינוך לאחר תקופה כלשהי של פעולה ללא רישיון.
חלק נכבד ומשמעותי בין בתי”ס אלה שמור לזרם החינוכי של בתיה”ס הדמוקרטיים. כיום יש בישראל 22 בתי”ס המוגדרים כדמוקרטיים, שישה בתי”ס דמוקרטיים בתהליכי הקמה, כמאה בתי”ס ניסויים (הכוללים בתוכם גם בתי”ס פתוחים ודמוקרטיים) וכמה עשרות בתי”ס ממלכתיים רגילים העוברים תהליך של דמוקרטיזציה ברמות שונות.
בכל שנה נפתחים בתי”ס נוספים מסוג זה, ומטבע הדברים נחוץ להם גם צוות הוראה המחויב לאידיאולוגיה החינוכית העומדת ביסודם של בתיה”ס הדמוקרטיים.
חלק נכבד מהמורים העובדים בבתי”ס דמוקרטיים הוכשרו להוראה במערכת החינוך הרגילה ורכשו בה ניסיון מעשי. רובם עברו לביה”ס הדמוקרטי מסיבות חינוכיות-אידיאולוגיות שניתן להניח שכללו גם חוסר שביעות רצון מהמערכת הממלכתית בה עבדו קודם לכן.
עם זאת, הכשרת המורים עבור הזרם החינוכי הזה נמצאת בחיתוליה - בירושלים פועל זה שנים מספר מכון ח.פ.ן. לחינוך פתוח ניסויי, במסגרת ”המכללה ע”ש דויד ילין”, המקנה הכשרה חד-שנתית בחינוך פתוח למורים בעלי הכשרה פורמאלית רגילה.
דוגמא חלקית מראיון:
תמליל ראיון עם מירב - מורה בבי”ס דמוקרטי
רקע:
בת 44, נשואה + 3. בעלת תואר ראשון במדעי המחשב וחינוך יהודי ותעודת הוראה ממכללה. 17 שנות ותק בהוראה לגילאים שונים - מיסודי עד סוף תיכון. מלמדת מספר שנים בבי”ס דמוקרטי.
ש: מה הגדרת התפקיד שלך?
ת: אני מורה מקצועית וחונכת בתיכון. לאורך כל השנים הייתי גם חברה בועדות - ועדת משמעת, ועדת החדר שבאחריותי, ועדת כספים וועדת קשרי חוץ.
ש: תארי לי את התפקיד שלך כחונכת.
ת: מבחינת הגדרת המשרה והמשכורת מקבלים 5 שעות שבועיות כדי לחנוך 15 תלמידים - הכוונה להשיג זמן איכותי מול התלמיד אחד על אחד, ליצור דו-שיח כמה שיותר קרוב מול התלמיד. היו ילדים שבקושי יצרו איתי קשר, לא היה להם טבעי תפקיד החונך. נראה לי שזה בגלל שתפקיד החונך הוא תפקיד לא ברור. צריך לעשות שיחות אישיות, לא תמיד יש קליק עם הילד. ילדים בגילאים האלו, בעיקר גיל ההתבגרות, לפעמים לא נפתחים.
ש: איזה שיחות היו לך עם נחנכים?
ת: בעיקר שיחות אינטימיות, תלוי באופי של הילד. יש כאלה שחושבים שאני לא מנדנדת ובחרו אותי בגלל זה וכאלה שיצרו איתי קשר מקודם וליוויתי אותם לאורך שנים. מבין הילדים שהגיעו לחונכות אצלי - היו כאלה ש”התלבשו” עליי טוב, היו נחמדים, והיו מקומות לא טובים. היה, למשל, תלמיד שמצא לו בביה”ס הדמוקרטי פינה כדי לא להגיע לביי”ס מיוחד, לפני מוסד, על גבול העבריינות. במשך שנים היו כמה ילדים כאלה בביה”ס כי העלימו עין ולא טיפלו בהם ולי היה קשה עם זה כי הייתי חדשה וזה די החריד אותי. היה מקרה שהיו שמועות על נחנך שלי שקשורות לעבריינות והילד סיפר לי דברים קשים גם על מקרי אלימות שהוא מעורב בהם ודיווחתי - העברתי הלאה. היתה תלמידה אחת שאמרה לי שהיא עושה צ‘טים עם בחורים מבוגרים ונפגשת איתם. אמרתי לה שאני הולכת לדווח לאמא שלה והיא עזבה אותי כחונכת. מבחינתי זה לא נקרא להיות אחראית אם לא אדווח על זה. היו המון מקרים של חונכים שלא דיווחו על מקרים לא קלים מתוך בלבול - נאמנות לילד וכל מיני דברים מוזרים. אני אומרת שזה מוזר כי זה קטין, כשעוברים גבול יש אחריות של מבוגר והגבולות האלה לא פשוטים בביה”ס. לרוב הילדים בסדר, אלו מקרים קיצוניים. לא קיבלתי הנחייה לתפקיד החונכות, בד”כ נוחתים למערכת בלי תמיכה נכונה ויש בילבול. כשהתחלתי לעבוד בביה”ס הייתי באופוריה של חופש,
קירבה, רצון אישי שלי לתקן פגמים - כולנו ”פליטים” של מערכת החינוך הרגילה, סוחבים את כל המטענים איתנו ומשתמשים בביה”ס כדי לרפא את המטענים האלה. אבל די ברור לי שצריך להיות דיסטנס מסוים ששומר על הילד והבלבול גרם לנזקים אצל ילדים מסוימים. הילד חי בתוך חופש בחירה וגם דברים טובים ונפלאים קורים מתוך זה, אבל הדמות של המבוגר בביה”ס בעיניי היא לא בריאה.
ש: איך את רואה את דמות המבוגר בביה”ס?
ת: די ברור לי שיש גבולות - האדם הבוגר הוא לא חבר אינטימי, לא צריך לבלבל בין תפקיד ההורות לחונך - היו הורים שלא תיפקדו ו”זרקו” את הילדים לתוך ביה”ס, ניסו יחסית, יעני, להיות הורים נחמדים והחונך בא מבחינתם להחליף תפקיד של הורה. ואף אחד לא יכול ולא צריך לעשות את זה. זה לא בי”ס שיש לו כלים להתמודד עם נוער שוליים, והמקום מכיל גם ילדים כאלה ומבוגרים שאין להם כלים מקצועיים לטפל במקרים האלה. לא מעט אנשים בלי שום ניסיון נכנסים למערכות האלה כי הם נקלטו שם ואיכשהו שורדים שם ולדעתי חלקם לא יכולים להיות מודל חיקוי טוב מבחינה חינוכית, אבל אני לא רוצה לעשות הכללה - פגשתי גם אנשים מדהימים בביה”ס הזה, דמויות חינוכיות אמיתיות שאני מעריכה מאוד. כחונכת אני מרגישה שבמערכת אין ביקורת על הילד, אין הערכה, הילדים נכנסים לרוב למין מקום של עודף הערכה עצמית, מרגישים שהכל פתוח בפניהם ושהם יכולים הכל. מצד אחד זה נשמע עלא כיפק - כלום לא נסגר בפניהם, מצד אחר עברתי תהליכים עם תלמידים שלא ידעו להעריך את עצמם ואת היכולות שלהם ובמקום לקחת אחריות על חוסר הצלחה שלהם הם השליכו את הכישלון על המבוגרים.
ש: את יכולה לתת דוגמא?
ת: למשל, בועדות משמעת שדרשו מהם שיפוט בלי לקבל כלים ובלי ניסיון חיים, לפעמים הילדים שפטו במקומות פרובלמאטיים, בסיטואציות שלא היו צריכים להיחשף אליהן. אני הייתי אז חסרת אונים כי המערכת תפקדה ככה. לא מעט דיברתי והבעתי עמדה, אבל זו דמוקרטיה וככה זה בנוי, זו הסיסטמה. לאחרונה ההנהלה התחלפה והתחיל שלב של סתימת פיות. זו סכנה אפשרית של הדמוקרטיה של אנשים שמכירים את המערכת מבפנים ומנצלים את השיטה לרעה. אין מספיק דמוקרטיה בין המורים, המשחק הדמוקרטי הוא מול התלמידים, המשחק של מערכת דמוקרטית הוא פנימי של ביה”ס. לרוב אין לו קשר רב לְמה שקורה בחוץ במדינה וגם לא עובדים מספיק על הרמה, למשל, של הומאניות, ערך האדם, כבוד האדם, הדגש הוא יותר על השיטה וזה מקדש כל דבר בתוך המסגרת הזו. המקום הזה הוא יחסית בועה ויש כאלה שזה מתנפץ להם כשיוצאים החוצה, יש כאלה שמסתדרים. מערכת בלי גבולות ברורים בין מבוגרים לצעירים, לפעמים זה נשמע עלא כיפק, ”סאחבי”, וזה, המון פעמים זה באמת ככה, אבל מצד שני לפעמים זה מהווה בעיה. אני מנסה לשמור על גבול, אבל זה מתקבל בביקורת מצד הילדים. לפעמים יש תגובות של - ”מי אני בכלל? ”. לרוב יש לי קשרים טובים עם הנחנכים שלי, טלפונים חופשי, לא משנה באיזו שעה, הם מספרים לי מה היה היום, מי-מו, על המשפחה, המון פתיחות. מצד שני הגבול שלא קיים לא נכון בעיניי, בפירוש.
ש: בתור מורה מקצועית, במה מתמקד התפקיד שלך?
ת: אני מנהלת מרכז למידה. מה שאני מנסה לעשות זה ללמד עפ”י דרישת הקהל ויחסית יש לי הרבה אוטונומיה. אני מנסה לזרום עפ”י הילדים ואוהבת בעיקר לבנות חוזים מולם - אני מקדישה לך, נותנת, ואתה בתמורה מתחייב לא‘, ב, ג‘.
ש: מה, למשל?
ת: למשל - להשתתף בשיעורים, להגיש עבודות פה ושם, יש לי צוות בחדר שנבחר ע”י בחירות דמוקרטיות. הם צריכים לנהל את החדר והם בנו לעצמם סמכות מול ילדים אחרים - ילדים אוהבים להרגיש סמכות מול האחר. אני מנסה ללכת איתם, לשמוע אם הם רוצים שינוי, יש לי עם ילדי הצוות יחסים מצוינים. ילדים מחפשים לשחק בציוד שבחדר, ולכן החדר שואב הרבה כוחנות וברדק. זה מצריך קביעת כללים, כי בלי כללים אי אפשר. אני קבעתי את הכללים ביחד עם ילדי הצוות של החדר.
ש: את מרגישה שיש לך אוטונומיה?
ת: כן, יש לי אוטונומיה לקבוע מה ללמד, לקבוע קצב למידה. אני מתאימה את מה שאני מלמדת לתכנים המקצועיים שמתחדשים ולדרכי למידה שמתאימות לילדים.
ש: איך הגעת לועדות?
ת: מההתחלה, כשהגעתי לביה”ס רציתי מאוד להצטרף לועדות. חשוב לי להיות חלק מהקהילה, להשפיע, להחליט איתם ביחד על דברים.
ש: ואת מרגישה שאת משפיעה?
ת: כן, בהחלט. למשל, בועדת משמעת עם הילדים ביחד, הקול שלי נשמע גם בתור אדם מבוגר. הילדים חיפשו אותי, ילדים לא יכולים לבד. ילדים בועדת משמעת בד”כ אוהבים להעניש, הם יכולים להיות נורא נקמנים ורואים הכל בשחור-לבן. הם פחות שואפים למקומות של גישור והידברות ואני מנסה למתן, לפשר. פה אני צריכה להשפיע. אני אומרת, למשל - ”זה קיצוני מדיי, צריך לתת עוד הזדמנות.” בד”כ הילדים מקשיבים ומתחשבים בדעתי, כי הם מעריכים אותי.
ש: את מרגישה בעבודה שיש ביטוי ליצירתיות שלך?
ת: מאוד. הקמתי פרויקט בביה”ס בנושא מסויים. יצרתי קשר עם בתי”ס בחו”ל, הוצאתי משלחות לחו”ל. כשהתקבלתי לעבודה אמרו לי שאני נכנסת לתפקיד מסויים, אבל כאן אני יכולה להתפתח לאן שאני רוצה ובאמת יצרתי קשרי חוץ, התחלתי לפתח לבי”הס אתר אינטרנט, קשרי חוץ עם בתי”ס דמוקרטיים בעולם, לקחתי את התפקיד כדרך להוציא את ביה”ס מהבועה שהוא נמצא בה. אח”כ היה פרויקט אזורי שהקמתי עם 3 בתי”ס. זה היה נהדר. הרגשתי שאני פורצת גבולות, סחפתי אחריי ילדים אחרים, משהו עם אנרגיה אדירה, הילדים היו פעילים בצורה בלתי רגילה וברמה החינוכית זה היה משהו אמיתי, מאוד מלהיב, וקיבל הרבה פידבקים. אחרי שהתחלפה ההנהלה וזה התחיל לסגור עלי אמרו לי לא להתעסק בפרויקטים עצמאיים מהסוג הזה.
ש: מה את אוהבת בתפקיד שלך?
ת: אני אוהבת להיכנס לביה”ס, זה עושה לי שמחה בלב. לא האמנתי שיכול להיות מקום עבודה שיהיה לי כיף לבוא אליו. המפגש עם הילדים מאוד מרגש אותי. אני באה לשם להרפתקה והמפגש עם הילדים מסקרן, כייפי, מדהים, מאוד עשיר. אני מרגישה שאני צומחת לאן שאני רוצה ולוקחת איתי את הילדים לכל מקום שאני רוצה. זה הכיף שלי.
ש: מה את לא אוהבת בעבודה?
ת: אני אוהבת הכל - ללכת לשם, את האנשים, לפעמים אני בסחרור של אהבה, מעריצה חלק מהאנשים. מצד אחר יש לפעמים חוסר סבלנות, אגרסיה, צדקנות של ”אני אני אני” בפרלמנטים וכו‘, משהו שלא נותן מקום לאחרים. אומרים לכולם - ”תגידו מה שיש לכם להגיד”, אבל יש מין סוג של כוחנות של אנשים שמוברגים עמוק במערכת. למרות זאת אני כן יכולה לדבר, להצביע ולעמוד על שלי, לא מרגישה שאם אומר משהו לא מתאים מישהו לא יאהב אותי או יבקש להתנקם בי.
תמליל ראיון עם מירב - מורה בבי”ס דמוקרטי
רקע:
בת 44, נשואה + 3. בעלת תואר ראשון במדעי המחשב וחינוך יהודי ותעודת הוראה ממכללה. 17 שנות ותק בהוראה לגילאים שונים - מיסודי עד סוף תיכון. מלמדת מספר שנים בבי”ס דמוקרטי.
ש: מה הגדרת התפקיד שלך?
ת: אני מורה מקצועית וחונכת בתיכון. לאורך כל השנים הייתי גם חברה בועדות - ועדת משמעת, ועדת החדר שבאחריותי, ועדת כספים וועדת קשרי חוץ.
ש: תארי לי את התפקיד שלך כחונכת.
ת: מבחינת הגדרת המשרה והמשכורת מקבלים 5 שעות שבועיות כדי לחנוך 15 תלמידים - הכוונה להשיג זמן איכותי מול התלמיד אחד על אחד, ליצור דו-שיח כמה שיותר קרוב מול התלמיד. היו ילדים שבקושי יצרו איתי קשר, לא היה להם טבעי תפקיד החונך. נראה לי שזה בגלל שתפקיד החונך הוא תפקיד לא ברור. צריך לעשות שיחות אישיות, לא תמיד יש קליק עם הילד. ילדים בגילאים האלו, בעיקר גיל ההתבגרות, לפעמים לא נפתחים.
ש: איזה שיחות היו לך עם נחנכים?
ת: בעיקר שיחות אינטימיות, תלוי באופי של הילד. יש כאלה שחושבים שאני לא מנדנדת ובחרו אותי בגלל זה וכאלה שיצרו איתי קשר מקודם וליוויתי אותם לאורך שנים. מבין הילדים שהגיעו לחונכות אצלי - היו כאלה ש”התלבשו” עליי טוב, היו נחמדים, והיו מקומות לא טובים. היה, למשל, תלמיד שמצא לו בביה”ס הדמוקרטי פינה כדי לא להגיע לביי”ס מיוחד, לפני מוסד, על גבול העבריינות. במשך שנים היו כמה ילדים כאלה בביה”ס כי העלימו עין ולא טיפלו בהם ולי היה קשה עם זה כי הייתי חדשה וזה די החריד אותי. היה מקרה שהיו שמועות על נחנך שלי שקשורות לעבריינות והילד סיפר לי דברים קשים גם על מקרי אלימות שהוא מעורב בהם ודיווחתי - העברתי הלאה. היתה תלמידה אחת שאמרה לי שהיא עושה צ‘טים עם בחורים מבוגרים ונפגשת איתם. אמרתי לה שאני הולכת לדווח לאמא שלה והיא עזבה אותי כחונכת. מבחינתי זה לא נקרא להיות אחראית אם לא אדווח על זה. היו המון מקרים של חונכים שלא דיווחו על מקרים לא קלים מתוך בלבול - נאמנות לילד וכל מיני דברים מוזרים. אני אומרת שזה מוזר כי זה קטין, כשעוברים גבול יש אחריות של מבוגר והגבולות האלה לא פשוטים בביה”ס. לרוב הילדים בסדר, אלו מקרים קיצוניים. לא קיבלתי הנחייה לתפקיד החונכות, בד”כ נוחתים למערכת בלי תמיכה נכונה ויש בילבול. כשהתחלתי לעבוד בביה”ס הייתי באופוריה של חופש,
קירבה, רצון אישי שלי לתקן פגמים - כולנו ”פליטים” של מערכת החינוך הרגילה, סוחבים את כל המטענים איתנו ומשתמשים בביה”ס כדי לרפא את המטענים האלה. אבל די ברור לי שצריך להיות דיסטנס מסוים ששומר על הילד והבלבול גרם לנזקים אצל ילדים מסוימים. הילד חי בתוך חופש בחירה וגם דברים טובים ונפלאים קורים מתוך זה, אבל הדמות של המבוגר בביה”ס בעיניי היא לא בריאה.
ש: איך את רואה את דמות המבוגר בביה”ס?
ת: די ברור לי שיש גבולות - האדם הבוגר הוא לא חבר אינטימי, לא צריך לבלבל בין תפקיד ההורות לחונך - היו הורים שלא תיפקדו ו”זרקו” את הילדים לתוך ביה”ס, ניסו יחסית, יעני, להיות הורים נחמדים והחונך בא מבחינתם להחליף תפקיד של הורה. ואף אחד לא יכול ולא צריך לעשות את זה. זה לא בי”ס שיש לו כלים להתמודד עם נוער שוליים, והמקום מכיל גם ילדים כאלה ומבוגרים שאין להם כלים מקצועיים לטפל במקרים האלה. לא מעט אנשים בלי שום ניסיון נכנסים למערכות האלה כי הם נקלטו שם ואיכשהו שורדים שם ולדעתי חלקם לא יכולים להיות מודל חיקוי טוב מבחינה חינוכית, אבל אני לא רוצה לעשות הכללה - פגשתי גם אנשים מדהימים בביה”ס הזה, דמויות חינוכיות אמיתיות שאני מעריכה מאוד. כחונכת אני מרגישה שבמערכת אין ביקורת על הילד, אין הערכה, הילדים נכנסים לרוב למין מקום של עודף הערכה עצמית, מרגישים שהכל פתוח בפניהם ושהם יכולים הכל. מצד אחד זה נשמע עלא כיפק - כלום לא נסגר בפניהם, מצד אחר עברתי תהליכים עם תלמידים שלא ידעו להעריך את עצמם ואת היכולות שלהם ובמקום לקחת אחריות על חוסר הצלחה שלהם הם השליכו את הכישלון על המבוגרים.
ש: את יכולה לתת דוגמא?
ת: למשל, בועדות משמעת שדרשו מהם שיפוט בלי לקבל כלים ובלי ניסיון חיים, לפעמים הילדים שפטו במקומות פרובלמאטיים, בסיטואציות שלא היו צריכים להיחשף אליהן. אני הייתי אז חסרת אונים כי המערכת תפקדה ככה. לא מעט דיברתי והבעתי עמדה, אבל זו דמוקרטיה וככה זה בנוי, זו הסיסטמה. לאחרונה ההנהלה התחלפה והתחיל שלב של סתימת פיות. זו סכנה אפשרית של הדמוקרטיה של אנשים שמכירים את המערכת מבפנים ומנצלים את השיטה לרעה. אין מספיק דמוקרטיה בין המורים, המשחק הדמוקרטי הוא מול התלמידים, המשחק של מערכת דמוקרטית הוא פנימי של ביה”ס. לרוב אין לו קשר רב לְמה שקורה בחוץ במדינה וגם לא עובדים מספיק על הרמה, למשל, של הומאניות, ערך האדם, כבוד האדם, הדגש הוא יותר על השיטה וזה מקדש כל דבר בתוך המסגרת הזו. המקום הזה הוא יחסית בועה ויש כאלה שזה מתנפץ להם כשיוצאים החוצה, יש כאלה שמסתדרים. מערכת בלי גבולות ברורים בין מבוגרים לצעירים, לפעמים זה נשמע עלא כיפק, ”סאחבי”, וזה, המון פעמים זה באמת ככה, אבל מצד שני לפעמים זה מהווה בעיה. אני מנסה לשמור על גבול, אבל זה מתקבל בביקורת מצד הילדים. לפעמים יש תגובות של - ”מי אני בכלל? ”. לרוב יש לי קשרים טובים עם הנחנכים שלי, טלפונים חופשי, לא משנה באיזו שעה, הם מספרים לי מה היה היום, מי-מו, על המשפחה, המון פתיחות. מצד שני הגבול שלא קיים לא נכון בעיניי, בפירוש.
ש: בתור מורה מקצועית, במה מתמקד התפקיד שלך?
ת: אני מנהלת מרכז למידה. מה שאני מנסה לעשות זה ללמד עפ”י דרישת הקהל ויחסית יש לי הרבה אוטונומיה. אני מנסה לזרום עפ”י הילדים ואוהבת בעיקר לבנות חוזים מולם - אני מקדישה לך, נותנת, ואתה בתמורה מתחייב לא‘, ב, ג‘.
ש: מה, למשל?
ת: למשל - להשתתף בשיעורים, להגיש עבודות פה ושם, יש לי צוות בחדר שנבחר ע”י בחירות דמוקרטיות. הם צריכים לנהל את החדר והם בנו לעצמם סמכות מול ילדים אחרים - ילדים אוהבים להרגיש סמכות מול האחר. אני מנסה ללכת איתם, לשמוע אם הם רוצים שינוי, יש לי עם ילדי הצוות יחסים מצוינים. ילדים מחפשים לשחק בציוד שבחדר, ולכן החדר שואב הרבה כוחנות וברדק. זה מצריך קביעת כללים, כי בלי כללים אי אפשר. אני קבעתי את הכללים ביחד עם ילדי הצוות של החדר.
ש: את מרגישה שיש לך אוטונומיה?
ת: כן, יש לי אוטונומיה לקבוע מה ללמד, לקבוע קצב למידה. אני מתאימה את מה שאני מלמדת לתכנים המקצועיים שמתחדשים ולדרכי למידה שמתאימות לילדים.
ש: איך הגעת לועדות?
ת: מההתחלה, כשהגעתי לביה”ס רציתי מאוד להצטרף לועדות. חשוב לי להיות חלק מהקהילה, להשפיע, להחליט איתם ביחד על דברים.
ש: ואת מרגישה שאת משפיעה?
ת: כן, בהחלט. למשל, בועדת משמעת עם הילדים ביחד, הקול שלי נשמע גם בתור אדם מבוגר. הילדים חיפשו אותי, ילדים לא יכולים לבד. ילדים בועדת משמעת בד”כ אוהבים להעניש, הם יכולים להיות נורא נקמנים ורואים הכל בשחור-לבן. הם פחות שואפים למקומות של גישור והידברות ואני מנסה למתן, לפשר. פה אני צריכה להשפיע. אני אומרת, למשל - ”זה קיצוני מדיי, צריך לתת עוד הזדמנות.” בד”כ הילדים מקשיבים ומתחשבים בדעתי, כי הם מעריכים אותי.
ש: את מרגישה בעבודה שיש ביטוי ליצירתיות שלך?
ת: מאוד. הקמתי פרויקט בביה”ס בנושא מסויים. יצרתי קשר עם בתי”ס בחו”ל, הוצאתי משלחות לחו”ל. כשהתקבלתי לעבודה אמרו לי שאני נכנסת לתפקיד מסויים, אבל כאן אני יכולה להתפתח לאן שאני רוצה ובאמת יצרתי קשרי חוץ, התחלתי לפתח לבי”הס אתר אינטרנט, קשרי חוץ עם בתי”ס דמוקרטיים בעולם, לקחתי את התפקיד כדרך להוציא את ביה”ס מהבועה שהוא נמצא בה. אח”כ היה פרויקט אזורי שהקמתי עם 3 בתי”ס. זה היה נהדר. הרגשתי שאני פורצת גבולות, סחפתי אחריי ילדים אחרים, משהו עם אנרגיה אדירה, הילדים היו פעילים בצורה בלתי רגילה וברמה החינוכית זה היה משהו אמיתי, מאוד מלהיב, וקיבל הרבה פידבקים. אחרי שהתחלפה ההנהלה וזה התחיל לסגור עלי אמרו לי לא להתעסק בפרויקטים עצמאיים מהסוג הזה.
ש: מה את אוהבת בתפקיד שלך?
ת: אני אוהבת להיכנס לביה”ס, זה עושה לי שמחה בלב. לא האמנתי שיכול להיות מקום עבודה שיהיה לי כיף לבוא אליו. המפגש עם הילדים מאוד מרגש אותי. אני באה לשם להרפתקה והמפגש עם הילדים מסקרן, כייפי, מדהים, מאוד עשיר. אני מרגישה שאני צומחת לאן שאני רוצה ולוקחת איתי את הילדים לכל מקום שאני רוצה. זה הכיף שלי.
ש: מה את לא אוהבת בעבודה?
ת: אני אוהבת הכל - ללכת לשם, את האנשים, לפעמים אני בסחרור של אהבה, מעריצה חלק מהאנשים. מצד אחר יש לפעמים חוסר סבלנות, אגרסיה, צדקנות של ”אני אני אני” בפרלמנטים וכו‘, משהו שלא נותן מקום לאחרים. אומרים לכולם - ”תגידו מה שיש לכם להגיד”, אבל יש מין סוג של כוחנות של אנשים שמוברגים עמוק במערכת. למרות זאת אני כן יכולה לדבר, להצביע ולעמוד על שלי, לא מרגישה שאם אומר משהו לא מתאים מישהו לא יאהב אותי או יבקש להתנקם בי.
ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית 35 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)
יאיר, גד, מסע ישראלי : מפתחות לפדגוגיה ישראלית ולחינוך הערכי בישראל. ידיעות אחרונות : ספרי חמד, (2017)
זרצקי, רחלי. "השפעת ותק המורה, גיל התלמידים ורמת השחיקה של המורה, על תפיסתו את הכללים הקשורים בהפגנת רגשות בבית הספר ועל יישום של טכניקות ההשקעה הרגשית בהוראה". רמת-גן; אוניברסיטת בר אילן, עבודת לתואר שני, בית הספר לחינוך, תשע"ז 2017
Greenberg, Daniel - A Clearer View, New Insights into the Sudbury School Model, the Thirtieth Annivarsary Lectures. Sudbury Valley School Press
העבודה האקדמית בקובץ
וורד פתוח,
ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן
דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר
מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת
מאגר עבודות אקדמיות 
(לא דיינרס) 
