‏290.00 ₪

תוכן עניינים

מבוא. 3

היסטוריה. 3

המניעים להקמת החומה. 3

שושלת ג'ואו ותקופת המדינות הלוחמות 1045 לפנה"ס – 221 לפנה"ס. 5

שושלת צ'ין 221 לפנה"ס – 206 לפנה"ס. 6

שושלת האן 206 לפנה"ס – 220 לספירה. 9

שושלת ג'ין 420-265 ושושלת וי הצפונית 534-386. 11

שושלות צ'י הצפונית, ג'ואו הצפונית וסווי 618-550. 12

שושלת טאנג 907-618, שושלת ליאו 1125-907 ושושלת ג'ין 1234-1115. 14

שושלת מינג 1644-1368. 16

המערב מגלה את החומה. 22

הסינים מגלים את החומה מחדש 1949-1911. 25

החומה כיום.. 30

מצב החומה. 30

אתרים מרכזיים לאורך החומה. 31

אגדת הצפייה מהחלל. 33

צפייה מהירח. 33

צפייה ממסלול סביב כדור הארץ. 34

ביבליוגרפיה. 36

• הגנה מהתקפות השבטים הנוודים – הסיבה העיקרית להקמת החומות. הערבות שמצפון לסין אינן מאפשרות חקלאות. שכנו בהן שבטים שחיו על רעיית צאן, סוסים וגמלים, והם היו חייבים להשלים את מזונם ולדאוג למספוא לבהמות בתקופת החורףבאמצעות מוצרים מהחקלאים שבדרום. השלמה זו נעשתה באמצעות סחר או באמצעות מסעי שוד. אנשי השבטים היו לוחמיםופרשים מעולים, והם הטילו את חיתתם על צפון סין, בייחוד כאשר קם בקרבם מנהיג חזק שאיחד את השבטים לכדי צבא חזק. היחסים בין שבטי הנוודים לאימפריה הסינית היו מורכבים וכללו תקופות חוזרות ונשנות של עימות צבאי וקנוניות, וביניהן תקופות של סחר הדדי, חלוקת תשורות הדדית בפועל תשלום כופר סיני למניעת התקפה ובריתות באמצעות נישואים. מספר פעמים בהיסטוריה של סין השתלטו השבטים על סין כולה, כפי שעשו המונגולים במאה ה-13 והמנצ'ורים במאה ה-17. החומות הוקמו בהוראת הקיסרים הסיניים כאמצעי הגנה אחרון, לאחר שכל האופציות האחרות להתמודד עם הנוודים -דיפלומטיה, סחר או מסעי עונשין צבאיים - נפסלו או שנוסו ונכשלו.

• מניעת מגע בין האוכלוסייה המקומית עם העולם שמחוץ לקיסרות הסינית – יחד עם התפתחות התרבות הסינית שהגיעה להישגים טכנולוגיים המצאת הנייר, הדפוס ואבק השריפה ותרבותיים ספרות, שירה ותיאטרון, התחזקה אצל הסינים האמונה בעליונותם על פני יתר העולם, שכונה בפיהם "ברברים" 夷. משום כך, היו קיסרים שרצו למנוע כל קשר עם העולם החיצון, בין בדרך של בניית חומות בצפון סין ובין באמצעות סגירת נמלי הדרום לסחר עם החוץ. תופעה זו הקצינה החל מאמצע תקופת שושלת מינג.‏

• סיפוח שטחים – החומה הגדולה מוצגת בדרך כלל כאמצעי להגן על החקלאים הסיניים מפני התקפות השבטים הנוודים מצפון, אבל חומות שנבנו בפקודת קיסרי סין עוד באלף הראשון לספירה הוקמו מאות קילומטרים מאדמה חקלאית, ועמוק בתוך ערבות מונגוליה ומדבריות המלח של צפון-מערב סין. מכך נראה כאילו מטרתן כיבוש שטחים ולא רק הגנה עליהם.‏ [3]

שושלת ג'ואו ותקופת המדינות הלוחמות 1045 לפנה"ס – 221 לפנה"ס

החומה הגדולה של סין היא מערכתביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן עלהאימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה וממנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית. מאז המאה ה-5 לפנה"ס נבנו כמה חומות שזכו לתואר החומה הגדולה. אחת המפורסמות שבהן הייתה חומה שנבנתה בין השנים 220 ל-206 לפנה"ס על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג משושלת צ'ין, שממנה נותרו שרידים מעטים בלבד. החומה ששרדה עד ימינו נבנתה בתקופת שושלת מינג במהלךהמאה ה-15 והמאה ה-16.[1]

החומה הגדולה נמשכת משָׁאנְהָאיגְווָאן במזרח עד לופ נור במערב, לאורך קשת המתווה באורח גס את גבולה הדרומי של מונגוליה הפנימית. המחקר הארכאולוגי המקיף ביותר בנושא שנערך בשנת 2009, ואשר השתמש בטכנולוגיות מתקדמות, הגיע למסקנה שהחומה הגדולה כולה, הכוללת גם את חומות המשנה המסתעפות ממנה, משתרעת לאורך של 8,851 ק"מ. מספר זה כולל 6,259 קילומטרים של קטעי חומות של ממש, 359.7 קילומטרים של חפירים ו-2,232 קילומטרים של מחסומי הגנה טבעיים כדוגמת הרים ונהרות. החומה הגדולה של סין הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1987.

הקמת חומות היא אחד המאפיינים של התרבות הסינית. היסטוריון האמנות השבדי אוסוולד סירן Osvald Sirén‏; 1966-1879 כתב בשנות ה-30 של המאה ה-20:

כיום מאפיין זה שוב אינו בולט, כיוון שהמלחמות והמהפכות של המאה ה-20 גרמו להריסתן של מרבית החומות. הדוגמה הבולטת הייתה החלטתו של מאו דזה-דונג להרוס את החומות של העיר העתיקה של בייג'ינג בשנות ה-50 של המאה ה-20 ולסלול במקומןכביש טבעת. אבל בכל מקום בו התפתחה חברה ותרבות סינית הוקמו חומות סביב כפרים, עיירות וערים.

השרידים העתיקים ביותר של חומות בסין נמצאו בחפירות בנפת לונגשאן שבמחוז שאנדונג, שם נחשפה תרבות מהתקופה הנאוליתית הקרויה תרבות לונְגְשָׁאן המתוארכת לאלף השלישי לפנה"ס. החומה העתיקה ביותר ששרדה בסין מקיפה את בירתשושלת שאנג הזמנית אוֹ כ-7 קילומטרים צפונית לעיר גֶ'נְגג'וֹאוּ שבמחוז חנאן, ונבנתה במאה ה-16 לפנה"ס. אורך החומה כ-7 קילומטרים וגובהה עולה במקומות מסוימים על 9 מטרים. חיבת הסינים לחומות השתרבבה גם לכתב הסיני. אצל הסינים משמש אותו התו 城 צֶ'נְג לציון עיר או חומת עיר. התו 京 גִ'ינְג שפירושו עיר בירה היה במקור ציור של מגדל שמירה מעל שער העיר.

כל החומות העתיקות, החל בחומות של תרבות לונגשאן מהאלף השלישי לפני הספירה, וכלה בקטעים רבים של החומה הגדולה של סין מהמאה ה-16 לספירה, נבנו באותה טכנולוגיה - "אדמה נגוחה". בשיטה זה דחסו תערובת לחה של אדמה המכילה יחסים מתאימים של חול, חצץ וחרסית לעתים עם תוספת מייצב לתוך מסגרת חיצונית תומכת, שמעצבת את צורת קטע החומה. את התערובת הלחה שפכו בשכבה בעובי שבין 10 ל-15 ס"מ, ולאחר מכן דחסו אותה בדוחס ידני. בדחיסה מכווץ החומר לכדי 50% מגובהו המקורי. שכבות נוספות של החומר נוספו והתהליך חזר על עצמו עד שהחומה הגיעה לגובה הרצוי. אז הסירו את המסגרת החיצונית, והתוצר בסיום התהליך דמה לבניית חומה מסלע מוצק. לטכנולוגיה זו היו שני יתרונות חשובים לעם שבנה חומות כה רבות: היא הייתה מהירה והיא הייתה זולה כיוון שהשתמשה בחומר זמין באתר[2].

החומה הגדולה של סין המוכרת כיום היא האחרונה בשורה של חומות שנבנו במשך אלפיים שנים בצפון סין, החל במאה החמישית לפנה"ס. החוקרים מעלים שלוש השערות לסיבת הקמת החומות המרובות במשך השנים:

שושלת ג'ואו, השושלת שהייתה בשלטון זמן רב יותר מכל שושלת אחרת בהיסטוריה של סין מ-1045 לפנה"ס ועד 256 לפנה"ס, הייתה הראשונה לבנות חומה בצפון סין כנגד עם הנוודים שְׂייֵנְיוּן. החומה, שנבנתה במאה ה-9 לפנה"ס, לא סייעה לשושלת כנגד התקפות העמים הנוודים- השְׂייֵנְיוּן, הז'ונְג戎 והדִי 氐. ב-771 לפנה"ס הועברה עיר הבירה ללוו-יאנג. ממועד זה ואילך חלה התדרדרות בכוחה של השושלת, ועל אף שהתקיימה תחת שם זה עד 256 לפנה"ס, שלטה שושלת ג'ואו על חלק קטן מצפון-מזרח סין. לכן נוהגים לחלק את תקופת שלטון השושלת לשניים: עד שנת 771 לפנה"ס - שושלת ג'ואו המערבית, ולאחריה שושלת ג'ואו המזרחית. שאר חלקי האימפריה הסינית התפצלו למדינות קטנות יחסית: צִ'ין במערב, וֵיי ממזרח לה, גָ'אובצפון-מזרח, צפונית-מזרחית עוד יותר מדינת יֵן, ובדרום שלטה מדינת צ'ו. מדינות אלו נלחמו ביניהן כמעט ללא הפסק על השליטה בסין, ולכן כונתה תקופה זו בתולדות סין תקופת המדינות הלוחמות 481 לפנה"ס – 221 לפנה"ס. כאשר לא נלחמו המדינות האחת ברעותה, הן נאבקו בשבטי הצפון, הז'ונְג והדִי כיום מניחים כי היו רועים או הרריים. כאשר הובסו, ניצבו הסינים ישירות מול שבטי הנוודים בערבה המונגולית, אותם כינו "חוּ", ואלה היו מסוכנים בהרבה מהז'ונְג והדִי. כפי שקרה בהיסטוריה הסינית שוב ושוב פעלו הסינים כנגד שבטי הנוודים באחת משתי דרכים - הם הקימו צבא שהיה מבוסס על שיטות הלחימה של הנוודים פרשים וקשתים ולחלופין בנו חומות. [4]

החל מאמצע המאה ה-7 לפנה"ס הקימו המדינות: צִ'ין, וֵיי, גָ'אוֹ, יֵן, צ'וּ וצִ'י שתי וערב של חומות בכל רחבי סין כדי להתמודד עם איומים חיצוניים, מהמדינות השכנות או מהנוודים שבערבה מצפון. החומות שקדמו לחומה הגדולה בצפון סין הוקמו בשלהי המאה ה-4 לספירה על ידי המדינות שבצפון סין: צִ'ין, גָ'או ויֵן. באמצע המאה הרביעית התרחבה ממלכת צ'ין מערבה ומזרחה. ההיסטוריון הסיני סה-מה צ'יאן מתקופת שושלת האן ציין שעל מנת להגן על השטחים שכבשה מדינת צ'ין היא "בנתה חומות ארוכות לשם הגנה בפני הברברים". בדומה, ממלכת יֵן התפשטה צפונה ומזרחה לתוך מנצ'וריה, ובנתה חומות על-מנת להגן על נכסיה החדשים. ממלכת גָ'או שביניהן בנתה שתי מערכות מקבילות של חומות, קצרה יותר צפונית-מערבית לבייג'ינג של ימינו, וחומה ארוכה מעט יותר צפונית לה בתוך מונגוליה של ימינו.

מכל החומות הרבות שנבנו בתקופה זו נותרו שרידים מועטים. מבנים מאדמה נגוחה עמידים פחות לפגעי הזמן ממבנים מאבן או מלבנים. כך למשל, שרידים מהחומה שבנתה ממלכת גָ'אוֹ שמצויים במונגוליה הפנימית אינם שונים במראם החיצוני מסוללות עפר טבעיות, ורק כשבוחנים את מרקם הסוללה שהייתה פעם חומה, ניתן להבחין בשכבות ההדוקות מעשי ידי אדם. באופן דומה קשה מאוד להבדיל בין שרידי חומת יֵן הנמצאים במדינת חביי לבין האדמה המכוסה עשב משני צדדיה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

Hessler, Peter. "Walking the Wall". The New Yorker,  pp. 56–65

Ford, Peter. New law to keep China's Wall looking great. Christian Science Monitor, Asia Pacific section

Michaud, Roland photographer; Sabrina Michaud photographer, & Michel Jan, The Great Wall of China. Abbeville Press

Yamashita, Michael; Lindesay, William. The Great Wall - From Beginning to End, New York, Sterling