‏290.00 ₪

תוכן העניינים

עמודים

•  פתח דבר................................................................................................. 4-3

•  יהודי הונגריה בתקופת השואה-סקירה כללית............................................ 24-5

•  הישרדות.................................................................................................. 38-24

•  ילדות [שיר]............................................................................................ 38

•  אתמול.....................................................................................................   67-39

•  עדויות חברי קיבוץ דליה:

                                                                                                                     76-75

•  קורותיה בתקופת השואה.......................................................................... 100-77

•  יהדות ג'יור [Gyor] בתקופת השואה........................................................... 105-101

•  זיכרון לחלל צה"ל גרוס אהרן ששרד את השואה בהונגריה ונפל על

תקומת מדינת ישראל................................................................................... 106

•  מנהיג עם צאן מרעיתו............................................................................... 107

•  "עקידת יצחק" באושוויץ........................................................................... 111-108

•  אתרי אינטרנט......................................................................................... 117-112

•  ביבליוגרפיה............................................................................................. 120-118

•  מראי מקומות............................................................................................. 121

גרמניה כבשה את הונגריה ב- 19.3.1944. עד מועד זה חיו יהודי הונגריה באשליה ובתקווה שהגרמנים לא ישתלטו על הונגריה ומצבם יהיה טוב יותר מהיהודים הנמצאים בשטחי הכיבוש הגרמני.

במפקד אוכלוסין שנערך ב-1941 נמנו בהונגריה 725,000 יהודים, שהיוו 4.9% מכלל האוכלוסייה ההונגרית. במפקד זה נכללו גם תושבי האזורים שסופחו להונגריה משנת 1938 ואילך. [2]

ממשלת הונגריה בתקופה זו הייתה פרו-גרמנית. ההתנכלויות ליהודים היו רבות. נשללו מיהודים זכויות רבות באמצעות חוקים שנחקקו כנגד היהודים. גברים רבים נשלחו לעבודות כפייה בגדודי העבודה ההונגריים. תנאי היהודים היו קשים מנשוא. לפני הכיבוש הגרמני נרצחו יהודים רבים. כ-42,000 יהודים מצאו את מותם בגדודי העבודה. כ-20,000 יהודים נרצחו ליד קמיינץ-פודולסק לאחר שגורשו מהונגריה. כ-1000 יהודים נרצחו באציקה.

ב-15.5.1944 התחילו הגירושים של יהודי הונגריה לאושוויץ. התקדמותו של הצבא האדום אל עבר גבולות הונגריה הביאה את הגרמנים להאיץ את השמדת היהודים בכל השטחים שעוד נותרו בידם. הגירושים נמשכו 54 ימים, היהודים הוסעו ב-147 רכבות, אשר העבירו לאושוויץ כ-450,000 יהודים. ביולי 1944, לא היו עוד יהודים בהונגריה מחוץ לבודפשט.

כ- 569,500 מיהודי הונגריה נרצחו בשואה. [3]

ראוי לציין, שההונגרים היו אנטישמיים קיצוניים. הם אהדו והעריצו את העם הגרמני. מעשיהם התבטאו בחקיקת חוקים אנטי יהודיים, לרבות הדרישה ליישב את היהודים מחדש. בהונגריה התנהלה תעמולה אנטישמית ארסית שהתנהלה מעל דפי העיתונות. הם האשימו את היהודים במעורבות של המדינה במלחמה וייחסו את כל התחלואים הפנימיים שהתבטאו במחסור של מוצרים ופריחת השוק השחור ביהודים.

למרות המסע האנטישמי, רבים מיהודי הונגריה חשבו שלא צפויה להם סכנה פיזית. אמונה זו הייתה בחלקה גם הגורם לאסון שפקד את יהודי הונגריה. המנהיגות היהודית לא נקטה באמצעי זהירות לשעת חירום ולא דיווחה לציבור היהודי על תוכנית ההשמדה הגרמנית שהייתה ידועה מאמצע שנת 1942 ואילך.

הרבה קווי דמיון נוכל למצוא בין גרמניה הנאצית והונגריה במלחמת העולם השנייה.

כמו בגרמניה, הוקמה בהונגריה מפלגת "צלב החץ", שהינה מפלגה פרו-נאצית, גזענית ואנטישמית. האידיאולוגיה של "צלב החץ" הושפעה מן הפשיזם ומן הנאציזם. היא שאפה להתפשטות טריטוריאלית של הונגריה (אשר שני שלישים משטחה נקרעו ממנה בחוזה טריאנון בשנת 1920) ורצון להפגין את התרבות ההונגרית ואת העוצמה ההונגרית בכל רחבי אירופה.

סמלי "צלב החץ" היו דומים לאלו של הנאצים. לטענת אנשי התנועה היה צלב החץ סמל מדיארי קדום, והם ביקשו להדגיש את טוהרם הגזעי באמצעות השימוש בו, בדומה לצלב הקרס הנאצי. לדעת מנהיגם, סלשי היה הסדר העולמי צריך להיות מורכב מ"כוחם של החזקים", ובמיוחד אנשי הגזעים העליונים - ההונגרים, הגרמנים והיפנים. ברעיונות אלו לא הייתה המפלגה שונה ממפלגות פשיסטיות ולאומניות קיצוניות אחרות באירופה.

מצע זה דיבר במיוחד אל אנשי המעמדות הנמוכים, והפועלים בחוות החקלאיות, כמו גם לציבור אנשי הצבא והסטודנטים. המפלגה מעולם לא זכתה לרוב בהונגריה שהייתה תחת משטרו השמרני והאריסטוקראטי של הורטי.

כאשר מנהיגם סלשי נבחר כראש ממשלה, הוא הורה לאנשיו לבצע פרעות ביהודי הונגריה. רבים נרצחו ברחובות, ועשרות אלפים הוצעדו במצעדי מוות ורוכזו בגטאות.

כן טבחו אנשי "צלב החץ" בצוענים, ההערכה היא כי נטבחו 28,000 צוענים במהלך חודשי שלטונו של סלשי.

יהודי הונגריה בתקופת השואה סקירה כללית

מאמר זה הוא סיכום הרצאתה של ליוויה רוטקירכן במסגרת יום עיון שהתקיים ביד ושם בשנת תשל"ה-1975 בנושא :"הנהגה יהודית בתקופת משבר: הונגריה 1944". הרצאות יום העיון סוכמו במאמרים ויצאו לאור בספר: גוטמן ישראל, בלה ואגו, רוטקירכן ליוויה {עורכים}: "הנהגת יהודי הונגריה במבחן השואה", הוצאת יד ושם, תשל"ו - 1976.

מדיניות הפרו-נאצית והתחיקה האנטי-יהודי בשנים 1939-1938

במחצית השנייה של שנות ה-30 גבר והלך בהונגריה כוחן של המפלגות הימניות, שינקו בראשית דרכן מאידיאולוגיית הפאשיזם האיטלקי ומאוחר יותר מהנאציונאל-סוציאליזם הגרמני. בזו אחר זו נוסדו מפלגות חדשות, בתוכן "המפלגה ההונגרית הנאציונאל-סוציאליסטית" (Magyar Nemzeti Szocialista Part), כשסמליהן צלב חרמש, צלב חץ וכדומה. תנופה חדשה בפעילותם של האלמנטים הלאומניים האלה הורגשה בתחילת 1938, עם התגברות הדרישות הרוויזיוניסטיות (בתיאום עם תביעת sudetendeutsche Parted בקרב הציבור ההונגרי למען סיפוח השטחיים, שהוחזקו בידי ציכוסלובקיה בהתאם לחוזה טריאנון ( 4/6/1920

.(- Trianon

חיזורה הגלוי של ממשלת הונגריה אחרי מנהיגי הרייך השלישי, לשם השגת תביעותיה הטריטוריאליות, אף היא חיזקה את ידיהם והעניקה מעין גושפנקה רשמית למסע התעמולה הקולני, שנוהל למען החזרת השטחים, ושהיה מלווה הסתה אנטישמית ארסית. הושמעו טענות נגד ההון היהודי ונגד שליטתם של היהודים בתחומים שונים.

בשנות ה-30 מנתה האוכלוסייה היהודית בשטחה של הונגריה ה"טריאנונית" 444,567 נפשות, 5- אחוז מהאוכלוסייה הכללית. עם זאת, בתחומים מסוימים כגון מקצועות חופשיים, בנקאות, תרבות ואומנות, הגיע חלקם של היהודים לעיתים עד 50 אחוז. הרכוש, שרוכז בידי היהודים, נאמד ב-20 אחוז עד 25 אחוז מההון הלאומי הכללי (והיו שאמדוהו אף בשליש!).

חיי הדת התנהלו במסגרת הקהילות ללא הפרעה. ב-1930 השתייכו 65.5% מיהודי הונגריה לפלג הניאולוגי, בעיקר יושבי הערים הגדולות ובראשן בודפשט; 29.2 אחוז נמנו עם הפלג האורתודוכסי ו-3.3 אחוז עם פלג ה"סטאטוס-קוו".

מלבד בתי תלמוד תורה וישיבות, שפעלו כמעט ליד כל קהילה מסורתית, נמנו בתקופה ההיא בהונגריה בסך הכל 144 בתי ספר יהודיים יסודיים, 3 בתי ספר תיכוניים, 2 סמינרים למורים והמדרשה המפורסמת לרבנים בבודפשט. תלמידי בתי ספר אלה התחנכו ברוח פטריוטית,

אשר איפיינה גם את המוסדות הקהילתיים והחברתיים היהודיים-הונגריים למעלה משבעים שנה, מאז מתן האמנציפציה.

בעקבות סיפוחה של אוסטריה לרייך (13.3.1938) הגיעה גרמניה הנאצית עד לשערי הונגריה, ובאזור כולו נוצר אקלים פוליטי חדש ורב- מתיחות. ממשלת הונגריה, בהיותה להוטה אחר חסדיו של היטלר, מיהרה להפגין את אהדתה ל"סדר החדש" באירופה, ואת "בגרותה" האידיאולוגית על- ידי הגבלת זכויותיהם של יהודיה.

באפריל 1938 הונח על שולחן הפרלמנט ההונגרי "החוק היהודי הראשון" (Az elso zsidotorveny), שחתם למעשה תקופה של התפתחות והישגים כבירים בשטחי הכלכלה והתרבות בחיי יהדות הונגריה.

החוק היהודי הראשון נועד "להבטיח ביתר יעילות את איזון חיי החברה והכלכלה". הדיונים בבית התחתון ובבית העליון היו סוערים, אנשי האופוזיציה והסוציאל-דמוקרטית, הליבראלית וכן נציגה של מפלגת האיכרים הזעירים, התנגדו לקבלת החוק. עמדתם של אנשי הכנסייה (בבית העליון) ראויה לציון מיוחד; ראשי הכנסייה הקתולית והפרוטסטאנטית תמכו בקבלת החוק, שראו בו אמצעי לריסון היהודים. ראש הכנסייה הקתולית, הפרימאס יוסטיניאן שרדי (Seredi Jusztinian) הטעים, כי הצעדים שנועדו לצמצם את השתתפות היהודים בחיי החברה והכלכלה הינם חיוניים, ויש לראותם כהתגוננות עצמית של האומה ההונגרית. הוא אף האשים "חלק מהיהדות המקומית בהריסת האתיקה הנוצרית בחיי הפרט והכלל". גם ראש הכנסייה הרפורמאטית, הבישוף לאסלו ראוואס (Ravasz Laaszlo) חייב "עקרונית" את קבלת החוק. בחיבור מעמיק, שבו אף חלק שבחים לעם היהודי העתיק, התריע על "רוח הניוון" והשוני המאפיין את העם בגולה "שפנה עורף לרעיון הקדושה".

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-40 מקורות אקדמיים ) 

זיגפריד: זכרונות מימי השואה והמחתרת בהונגריה, משואה יאי, תשמ״ג-1983.

שטרן שמואל: זכרונותיו של יו"ר המועצה היהודית בהונגריה. ילקוט מורשת ט״ז- י"ז

50 שנה לשואת יהודי הונגריה, ילקוט מורשת, חוברת 57