עבודה אקדמית? חפשו עכשיו במאגר הענק, האיכותי והעדכני ביותר:

סמינריון הגנה טעות במצב משפטי, טעות בדין, סייג לאחריות פלילית, הגנות בדיני עונשין (עבודה אקדמית מס. 10434)

‏290.00 ₪

37 עמודים.

עבודה אקדמית מספר 10434
סמינריון הגנה טעות במצב משפטי, טעות בדין, סייג לאחריות פלילית, הגנות בדיני עונשין

שאלת המחקר
כיצד באה לידי ביטוי הגנה טעות במצב משפטי בכלל ובמקרה של הסתמכות על חוות-דעת משפטית כהגנה
מפני אחריות פלילית

 

תוכן עניינים

תוכן עניינים.. 

מבוא. 

הבחנה בין הצדק לפטור. 

הסייגים לאחריות פלילית וסיווגם..

טעות במצב דברים.. 

טעות בדין 

טעות במצב המשפטי 

הסתמכות על חוות-דעת משפטית כהגנה מפני אחריות פלילית. 

פסקי דין תנובה וטגר. 

ההגנה שבסעיף 34 יט לחוק העונשין 

פרשת Cheek. 

פסיקה בנושא מיסים והגנת טעות בדין 

התנאים לקיומו של הסייג 

התנאים בה מתקיימת ההגנה של טעות במצב משפטי 

עניין פרומדיקו 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

 

טעות במצב המשפטי- מדובר במעשה שהוא אסור עפ"י דין, אך נפטור את המבצע מאחריות פלילית אם הוא טעה בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, כאשר הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר.

 בסייג זה יש להבחין בין שני סוגי עבירות: האחד, עבירות שמעצם טיבען נתפסות כרעות וחברה נורמטיבית הייתה נמנעת מלבצען גם אם החוק לא היה דורש זאת, כגון רצח, גניבה, אונס, שוד ומעשי אלימות על כל סוגיהם. באשר למעשים הללו קיים קונצזוס לפיו הם לא מוסריים ואסורים ולכן אין זה הגיוני שאדם יבצע עבירה מסוג זה ויטען שלא ידע כי קיים איסור בחוק לבצעה, משכך סייג זה לא יחול בעבירות אלה. הסוג השני, הינו עבירות שהן אסורות עפ"י חוק אך המעשה עצמו אינו באופן חד משמעי נתפס כאסור. מדובר בעבירות שנועדו ליצור ולשמור על סדר חברתי מסוים כגון עבירות תעבורה, עבירות מס הכנסה- ידיעת הציבור על קיומן של עבירות אלה אינו עניין של מה בכך ולכן אחת הדרישות לצורך אכיפת חוקים היא פרסומם. מאידך, ככל שאדם קרוב יותר למערכת המשפטית הן מתוקף תפקידו והן מתוקף עיסוקו, כך הסבירות כי סייג זה יחול תהיה פחותה[1].

 

אחריות פלילית מוטלת על אדם בשל מעשה פלילי (=Actus Reus), החובר למחשבה פלילית (=Mens Rea), אשר בנסיבות מסוימות, ותוצאה מוגדרת, נחשבים לעבירה פלילית בעיני החברה ומוגדרים כך בקוד הפלילי (על 'האחריות הפלילית' ראו המשפט הפלילי). ואולם, בכל חברה מוכרים סייגים הגנות וחריגים לעבירות בקודקס הפלילי, שהמשותף להן היא כי על אף שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, קיים פטור מהרשעה בדין, מחמת נסיבות או הצדקות או ערכים שרואה החברה כחשובים יותר.

טעות בדין

ככלל, הדין הפלילי אינו מכיר בטענה, שאדם דימה שמעשהו אינו אסור עקב טעות בדבר קיום איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור כהגנה פלילית. ואולם, החוק מוסיף וקובע כי הגנה בדבר טעות שבדין תחול מקום שהטעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, הייתה בלתי נמנעת באורח סביר סעיף 34 י"ט לחוק העונשין. פרופ' שניאור זלמן פלר סבור כי תחום העבירות הפליליות ניתן לחלוקה לשני סוגים:

  • לכאלו שהינן רע שלעצמו, עבירות מטבע ברייתן mala in se;
  • ולעבירות בגדר רע כי נאסר העברות בשל האיסור החל עליהן mala in prohibitia.

אשר לעבירות מן הסוג הראשון, המודעת ליחס החברה למהותן, גורמת לכך שאיש לא יעלה על דעתו שאינן אסורות על פי חוקכגון: שוד, רצח, אינוס, זיוף כספים, מרמה, גניבה וכיוצא בזה. בעבירות כאלה לא ניתן לטעון כאילו פלוני לא ידע שהחוק הפלילי מגדיר מעשים כאלו כעבירות פליליות.

לגבי עבירות מסוג זה, החוק מזדהה עם התודעה המשפטית של הציבור, ובאמצעות תודעה זו מוחזק כל אדם בחברה כי המעשה הוא בלתי חוקי, לכן לא תעמוד לו טענה של טעות בדין. 

אשר לסוג העבירה השנייה, אלה עבירות שיש להבטיח בגינן את שלום הציבור ויוצרים איסורים בתחומים שונים. ייתכן שלא תמיד ידע הציבור את כל ההסדרים הללו והעבירות הפליליות בגינן, אך אם אין מחלוקת שככל שאדם קרוב לתחומים אלה הוא נותן דעתו לכך שחייבים להיות הסדרים מיוחדים באותו תחום, ומוזהר שחלים כללים השוררים באותו תחום בצורה ממשית ביותר ולא ישמע בטענת טעות בדין. כך למשל, תמרורים ורמזורים ברחובות ובכבישים וכן שלטי אזהרה הפרט מחויב לכבדם משיש לו נגיעה בתחום פעילות. עבור הציבור שיש לו נגיעה לתחום הופכות עבירות מהסוג השני לכללי mala in se, אך נשארות בגדר mala prohibita לגבי מי שהתחום אינו נוגע לו.

פסקי דין תנובה וטגר

בע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה, מיום 10.10.2007 ובע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 21.10.2007[1], נבחן קיומו של הסייג בתחום ההגבלים העסקיים. ברם, ההלכה היא בעלת תוקף להיקפה של ההגנה בכל השטחים בהם ה-Homo Economicus של ימינו נזקק לליווי בעלי מקצוע בשטחי המשפט, ראיית החשבון או ייעוץ המס.

 

בע"פ 845/02 נקבע על-ידי הנשיאה, כב' השופטת בייניש, פתח המילוט מהאחריות הפלילית כך:

 

"אם אכן נקט הנאשם באמצעים סבירים, בהתחשב בסוג העבירה ובמורכבותה ובהתחשב בנתונים שיכול היה להשיב במאמץ סביר בנסיבות העניין לשם בירור הדין הפלילי, ולמרות כל אלה הוא טעה בדין, מן הראוי שטעותו של הנאשם תיחשב לבלתי נמנעת באורח סביר."

 

בע"פ 5672/05 נוקטת כב' השופטת ברלינר בלשון מעט שונה ואומרת:

 

"ככלל, הרשעת אדם אשר נקט את כל המאמצים הסבירים שניתן לצפות שינקוט על מנת ללמוד האם יש במעשיו פגם של אי חוקיות, מעוררת תחושה חריפה של חוסר צדק. יש מקום להכיר, אם כן, במקרים המתאימים, בלגיטימיות ההסתמכות על עצתו המשפטית של עורך דין כמעניקה הגנה מפני אחריות פלילית."

 

ההגנה שבסעיף 34 יט לחוק העונשין

 

הקודיפיקציה של יסודות המשפט הפלילי, שמצאה את ביטויה בחלק המקדמי של חוק העונשין, כללה בין הסייגים לאחריות פלילית גם את הטעות במצב משפטי, להבדיל מטעות במצב הדברים, לאמור:

 

34יט. טעות במצב משפטי

 

לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר[2].

 

מדובר ביוצא מן הכלל לפיו כל אדם מוחזק כיודע חוק ואי-ידיעת הדין אינה פוטרת את הנאשם מאחריות פלילית –

 

Ignorantia juris non excusat – נשמר; החריג לחזקה זו, הוא טעות במצב משפטי, ועל מנת שטעות במצב משפטי תשמש מפלט מאחריות פלילית עליה לעמוד בשני תנאים: האחד, כי הטעות הייתה בלתי נמנעת, והשני- כי אופייה זה של היותה בלתי נמנעת עומד במבחן של סבירות. כב' הנשיאה בייניש קובעת בסעיף 31 לפסק-הדין בע"פ 845/02, כי נוסף על היות טעותו של הנאשם "כנה ובתום לב" הרי ש:

 

היותה "טעות בלתי נמנעת באורח סביר" תיבחן ב"סטנדרט אובייקטיבי באשר למהותה של הטעות המשפטית של הנאשם. על פי אמת המידה האובייקטיבית רק טעות בלתי נמנעת באורח סביר עשויה לפטור את הנאשם מאחריות בפלילים. ודוק: אין די בכך שטעותו של הנאשם באשר לדין הפלילי תהיה "טעות סבירה". הדרישה לכך שהטעות תהיה בלתי נמנעת באורח סביר מצביעה על כך שרק אם לא היה בידי הנאשם למנוע את הטעות למרות שפעל באורח סביר, הוא ייהנה מההגנה של טעות במצב משפטי."

 

כב' הנשיאה ממשיכה וקובעת :

 

"בהקשר זה מקובל עלינו טענת המשיבים כי אין בלשונו של סעיף 34יט לחוק העונשין או בתכליתו כדי לחייב נאשם לנקוט "בכל" האמצעים האפשריים העומדים לרשותו לבירור הדין. אם אכן נקט הנאשם באמצעים סבירים, בהתחשב בסוג העבירה ובמורכבותה ובהתחשב בנתונים שיכול היה להשיג במאמץ סביר בנסיבות העניין לשם בירור הדין הפלילי, ולמרות כל אלה הוא טעה בדין, מן הראוי שטעותו של הנאשם תיחשב לבלתי נמנעת באורח סביר."

לינק למצגת אקדמית ספיציפית ב-99 שח

 


ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

גיל שפטל אחריות הקפידה במשפט הפלילי (הוצאת נבו, 2018)

אורן גזל אייל ״התפתחויות במשפט הפלילי המהותי והדיוני " דין ודברים ט תשע"ו (2017) 

Court, Deborah. Qualitative research and intercultural understanding : conducting qualitative research in multicultural settings. Abingdon, Oxon ; Routledge, (2018)


העבודה האקדמית בקובץ וורד פתוח, ניתן לעריכה והכנסת פרטיך. גופן דיויד 12, רווח 1.5. שתי שניות לאחר הרכישה, קובץ העבודה האקדמית ייפתח לך באתר מיידית אוטומטית + יישלח קובץ גיבוי וקבלה למייל שהזנת

‏290.00 ₪ לקוחות חוזרים, הקישו קוד קופון:

מחיקה ובלעדיות/מצגת