‏290.00 ₪

תוכן עניינים

תקציר. 3

מבוא. 4

רקע תיאורטי 7

מפגשים בין-תרבותיים במוסדות להשכלה גבוהה בעולם ובישראל. 7

האקלים הקיים במוסדות להשכלה גבוהה ורקע סטודנטים אתיופים.. 8

סטודנטים יוצאי אתיופיה, מאפייני רקע והשתלבות במערכות חינוך והשכלה גבוהה. 9

המחקר. 12

הקשר המחקר: התוכנית לסטודנטים יוצאי הקהילה האתיופית במכללה לחינוך. 12

מטרות המחקר. 12

שאלות המחקר. 13

שיטה כמותנית ואיכותנית. 13

ממצאים.. 15

הסתגלות אקדמית למכללה. 15

הערכת האקלים החברתי במכללה ותפיסתו כרב-תרבותי: שילוב או בידול?. 16

דיון מסכם.. 22

רשימה ביבליוגרפית. 25

מטרת המחקר היא לתאר את תחושותיהם של סטודנטים יוצאי אתיופיה במכללה לחינוך, ובאיזו מידה היא נתפסת בעיניהם כרב-תרבותית, דהיינו, כמאפשרת להם שילוב אקדמי וחברתי שוויוני בהווה ובסיס לפיתוח אוריינטציית עתיד המבטאת השתלבות אפשרית בחברה הישראלית. עמדותיהם ותחושותיהם של משתתפי המחקר נבחנו במהלך שתי שנות מחקר רצופות באמצעות מתודות כמותניות ואיכותניות.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שהסטודנטים יוצאי אתיופיה, ציינו בחיוב את האקלים החברתי בכל הקשור לקיום יחסים חברתיים עם סטודנטים שאינם יוצאי הקהילה האתיופית. כמו כן, תחושתם היא שמתייחסים אליהם באופן שוויוני ומתוך גישה רב-תרבותית. מעורבותם והשתלבותם של הסטודנטים יוצאי אתיופיה אף גדלה במהלך השנים הן במידת השתתפותם בדיונים בכיתות והן בפעילויות של אגודת הסטודנטים. ציפיותיהם של משתתפי המחקר מעידות על מוטיבציה גבוהה בהקשר לנכונות לעסוק בחינוך, להוביל שינוי חברתי בקהילתם, להיות מנהיגים חינוכיים, להוביל שינויים בבתי הספר בהם ילמדו ולפעול למען יצירת קבוצת מנהיגות בקהילתם. בנוסף, סבורים הסטודנטים כי ירצו להמשיך בלימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה ונראה להם כי הסבירות למימוש מאוויים אלה היא גבוהה.

המחקר בחן אמנם רק את נקודות מבטם של הסטודנטים יוצאי אתיופיה אך הממצאים מצביעים על כך שקבוצות מיעוט בעלות נראות גבוהה עשויות להשתלב היטב בקמפוס אקדמי. בכך מוסדות להשכלה גבוהה, המאפשרים אקלים רב-תרבותי, מהווים סוכני חברות אפשריים לחינוך לרב-תרבותיות בקרב סטודנטים לתואר ראשון, ואלה, בעיקר פרחי הוראה, עשויים ליישם בעתיד את עקרונות החינוך לרב-תרבותיות במערכת החינוך הישראלית.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון קבוצה ייחודית של סטודנטים במכללה לחינוך. לבדוק את קליטתם האקדמית של סטודנטים יוצאי אתיופיה במכללה וכיצד הם מאפיינים את האקלים החברתי השורר בה. האם המכללה לחינוך הנחקרת אכן מהווה מקום להתנסות רב-תרבותית, לפחות לפי תפיסת הסטודנטים יוצאי אתיופיה? בנוסף נבחנו ציפיותיהם להשתלבות בהוראה ותרומתם כמנהיגים חינוכיים ובהקשר המקצועי (אוריינטציות עתיד).

בשתי שנות המחקר, קשיי ההסתגלות האקדמיים למכללה תוארו על ידי הסטודנטים כבעלי רמה בינונית בלבד. במידה וצוינו קשיים, הם נסבו לגבי התמודדות עם עומס המטלות, כתיבת עבודות אקדמיות וידיעת השפה האנגלית. בהקשר לכך ציינו לוין ושוהמי כי עבור תלמידי בית ספר יוצאי אתיופיה נמצאו קשיים ייחודיים בתחום הלימודי, תחום המתייחס ליכולת התפקוד האקדמי במקצועות הלימוד בבית הספר וכן בתחום הלשוני, המתייחס באופן ספציפי לתפקוד בשפה חדשה ולקשיים הנובעים מסיטואציה זו. במחקר הנוכחי אכן עלו קשיים אלה ובעיקר בנושאים אקדמיים (בעיקר בראיונות העומק ובתשובות לשאלות הפתוחות) אבל בעניין השפה העברית למשל, לא ניכרו לתפיסתם קשיים מיוחדים. נהפוך הוא, כמעט כל הסטודנטים ציינו שרמת ידיעתם את העברית היא גבוהה ורק בודדים ציינו את קשיי השפה בלימוד בפועל. נתון אחרון דומה במידה מסוימת לממצאיה של סבר , לפיהם חלק מהתלמידים ששפתם הראשונה איננה עברית, מסוגלים לתקשר טוב בעברית אך רכישת השפה האוריינית-אקדמית לא תמיד מקבילה לה ובאה לידי ביטוי בתפוקות אקדמיות נמוכות.

ממצאים אלה, המעידים על התאקלמות אקדמית סבירה במכללה, דומים במידה מסוימת לאלה של אלנבוגן-פרנקוביץ, קונסטנטינוב ולוי בעיקר לגבי התמודדות עם עומס המטלות (שהיה גבוה ביותר לפי עדות הסטודנטים במכללה הנחקרת - 49% בהשוואה ל-38%

בהתאמה ולגבי הבנת טקסטים בעברית (שהיה גם הוא מעט יותר גבוה במחקר הנוכחי - 25% ו-19% בהתאמה).

בהשוואה לממצאי מחקר שנעשה אודות סטודנטים מהמגזר הערבי במכללה הנחקרת (תותרי), ראוי לציין כי למרות ששתי קבוצות הסטודנטים, יוצאי אתיופיה והערבים, מגיעות ממערכות חינוכיות חלשות יותר בדרך כלל, ובשתיהן מדובר בקבוצות מיעוט הסובלות מקיפוח יחסי בחברה הישראלית (סמוחה), בולט היתרון היחסי שיש לקבוצה האתיופית על פני זו הערבית, במנגנוני הסיוע העומדים לרשותם במפגש עם המכללה. יתרון זה בולט גם לגבי מבנה הלימודים המבוסס על העיקרון של ״הרוב ביחד ומעט לחוד״, למעט קורסים ייחודיים ליוצאי אתיופיה, אשר לגביהם יש דעות לכאן ולכאן בקרב חברי הקבוצה, ישנו מערך תמיכה ייחודי לחברי הקבוצה ובכלל זה ריכוז חברתי, ארגוני ואקדמי. התלבטות זו משקפת את הדילמה הכוללת שקיימת בבתי ספר ובמשרד החינוך באשר לדרך הנאותה לשילוב עולים בחברה הישראלית באמצעות מערכות החינוך (סבר).

כיצד חשים הסטודנטים כתוצאה מהמפגש החברתי הכלל-מכללתי? מסתבר שהסטודנטים יוצאי אתיופיה, שרובם במחקר זה הן נשים צעירות בנות ״דור וחצי״, ציינו בחיוב את האקלים החברתי בכל הקשור לקיום יחסים חברתיים עם סטודנטים שאינם יוצאי הקהילה האתיופית. כמו כן, תחושתם היא שמתייחסים אליהם באופן שוויוני ומתוך גישה רב-תרבותית. לעומת זאת, חוויותיהם של הסטודנטים הערבים במכללה הנחקרת (תותרי) בהקשר זה הן הרבה פחות חיוביות בהיבטים של שילוב, תחושת שוויון, רב-תרבותיות ושיתוף פעולה עם סטודנטים יהודים. כך למשל, בקשרי חברות עם סטודנטים שאינם מאותו מוצא אתני או לאומי, השתתפות בדיונים בכיתות, יחס שווה באגודת הסטודנטים ועוד. בשל העובדה שקליטתם החברתית כה מוצלחת, הסטודנטים יוצאי אתיופיה אמנם ציינו כי בקרב בני הקהילה שוררים יחסים טובים והם מסייעים זה לזה, אך חלק מחבריהם אינם בני הקהילה והם גם עשויים להוות כתובת לייעוץ בעת צרה. מכאן שלמרות היות הסטודנטים יוצאי אתיופיה מיעוט בולט וקטן, המפגש עם בני קבוצת הרוב אינו יוצר מתחים וניכור כפי שנטען למשל על ידי סקאקוופטה ותומפסון (Sekaquaptewa & Thompson), כך לפחות לא לפי עדויותיהם של משתתפי מחקר זה.

מעורבותם והשתלבותם של הסטודנטים יוצאי אתיופיה אף גדלה במהלך השנים, כך במידת השתתפותם בדיונים בכיתות ובפעילויות אגודת הסטודנטים. נראה כי הסטודנטים, שרובם כאמור בני דור וחצי, בחרו בזהות והזדהות כלל-ישראלית (ראו גם אצל ענתבי-ימיני), הבאה לידי ביטוי בשילוב חברתי עם הסטודנטים הוותיקים, ובמהלך הזמן, אף בפעילויות התנדבותיות בקמפוס ובכלל זה באגודת הסטודנטים. עם זאת, סטודנטים בודדים בטאו גם עמדות ביקורתיות כלפי המכללה ביחסה המבדל כלפיהם ואף ציינו כי לעתים הם חשים בחוסר ביטחון ופנו בדבריהם לקבלת תמיכה בתהליך השתלבותם במכללה על מגוון היבטיו.

שיקולי הבחירה במקצוע ההוראה מורכבים משיקולים אינטרינזיים, הקשורים באתגר שמזמן המקצוע וביכולת להוביל שינוי, אך גם משיקולים אקסטרינזיים הקשורים בשיקולי קריירה עתידיים. התלהבותם של משתתפי המחקר מכל הקשור בחוויית המכללה, אך בעיקר מנכונותם למעורבות חברתית-קהילתית, היא בולטת מאוד.

משתתפי המחקר רואים מחד את החשיבות הרבה בסיוע לקהילתם הספציפית באמצעות רכישת מקצוע ההוראה, ומאידך מעוניינים לעשות זאת ללא הנראות היתרה הנלווית להיותם בני הקהילה האתיופית, אלא מתוך תחושת שליחות ומנהיגות באשר היא, כפי שהתבטאה בתשובה לשאלה פתוחה (לגבי הערות כלליות אודות הלימודים במכללה) אחת ממשתתפות המחקר בתש״ע:

[...] העיסוק בסטודנטים אתיופיים יצא מכלל שליטה ופרופורציה [...] [הייתי רוצה] שבהגדרה, המילה ״סטודנט אתיופי״ לא תהיה. תנו לפתוח את ההזדמנות להיות סטודנט רגיל, בלי ערבי תרבות על העדה וכנסים - זה נותן תחושה, לפחות לי, שאני שונה (למרות שאני יודעת שזו לא כוונת המשורר [...]).

באשר לעתידם, ציפיותיהם של משתתפי המחקר מעידות על מוטיבציה גבוהה בהקשר לנכונות לעסוק בחינוך, להוביל שינוי חברתי בקהילתם, להיות מנהיגים חינוכיים, להוביל שינויים בבתי הספר בהם ילמדו ולפעול למען יצירת קבוצת מנהיגות בקהילתם. בנוסף, סבורים הסטודנטים כי ירצו בעתיד להמשיך את לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה, ונראה להם כי הסבירות למימוש מאוויים אלה רבה. עם זאת, יצוין כי העיסוק בהשכלה בעתיד דעך מעט בהשוואה בין שתי שנות המחקר, כאשר חלקם דווקא קרובים יותר כעת (בתשע״א) לסיום התואר הראשון מאשר בתש״ע. ייתכן וההסבר לכך נעוץ בעובדה שבמהלך הלימודים הדרישות בתחום האקדמי ובהתנסות בהוראה הפגישו את הסטודנטים עם מציאות מורכבת מכפי שנראתה להם בתחילת לימודיהם ובכך ׳הצטננה׳ מעט התלהבותם. כך או כך, מדובר בקבוצה שעתידה נהיר לה יותר בהשוואה לממצאים אודות סטודנטים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה אחרים (אלנבוגן-פרנקוביץ, קונסטנטינוב ולוי) וכמו כן שאיפותיהם לניעות חברתית באמצעות תארים מתקדמים גבוהות אף הן.

מחקר המשך בו נשווה את קבוצת הסטודנטים יוצאי אתיופיה במכללה הנחקרת למוסדות אחרים להשכלה גבוהה, בד בבד עם הרחבתו בקרב סטודנטים שאינם יוצאי אתיופיה, עולים ממדינות אחרות ובני דור שני להגירה, ישפוך אור על מאפייניהם היחודיים של יוצאי אתיופיה במכללות להוראה ובכלל זה בדיקת הישגיהם האקדמיים בפועל, מידת שילובם במוסדות אלה, נכונותם לפעילות מנהיגותית בעתיד ואוריינטציות עתידיות באשר להתפתחותם המקצועית.

כפי שנמצא במחקרים בין-לאומיים בהקשר זה (Pettigrew & Tropp), הרי שלריבוי מפגשים בין-תרבותיים בקמפוסים במדינות שונות יש השפעה חיובית על הפחתת דעות קדומות והפרכת סטריאוטיפים, כלומר חיזוק עמדות כלפי רב-תרבותיות ונחיצות מימושם של עקרונות החינוך לרב-תרבותיות ויש לבדוק זאת בקבוצות מיעוט כמו גם בקבוצות הרוב. זאת ועוד, הרחבת המחקר תשפוך אור על יחסי הגומלין בקמפוסים לא רק בין קבוצות מיעוט לקבוצות רוב אלא גם בין קבוצות מיעוט לבין אחרות, למשל בין יוצאי אתיופיה לערבים, ועל השפעת המפגש, בדומה לממצאיהם של דוידוביץ׳ וסואן (Davidovitch & Soen) על שיפור מערכות יחסים בקרב הסטודנטים בכל הקשור להכרת ״האחרים״ ולהפחתת דעות קדומות וסטריאוטיפים אשר עשויים בעתיד לחלחל למערכת החינוך בישראל וממנה לחברה כולה.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

ענתבי-ימיני ל׳ . בשולי הניראות: עולים אתיופים בישראל. בתוך ע׳ לומסקי-פדר ות׳ רפופורט (עורכות),נראות בהגירה: גוף, מבט, ייצוג (עמ׳ 68-43). ירושלים: מכון ון ליר ותל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

פסטרנק, ר׳ . החינוך בחברה הישראלית. בתוך א׳ יער וז׳ שביט (עורכים), מגמות בחברה הישראלית (כרך ב,

עמ׳ 1015-899). תל אביב, רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

Ben Rafael, E. & Peres, Y. Is Israel One? Nationalism, religion and multiculturalism monfounded. Leyden and Boston: Brill.