‏290.00 ₪

העבודה האקדמאית הוגשה פעם אחת בלבד בחודש ספטמבר בשנת הלימודים הקודמת במכללת עמק יזרעאל, אצל ד"ר צ'שינסקי .

העבודה האקדמית לא נמכרה מעולם במאגר. היו אתם הראשונים לרכוש עבודה אקדמית זו! (וגם האחרונים אם תרכשו בנוסף גם בלעדיות). 

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי טראומת ילדות והתעללות מינית והשפעתה בבגרות?

תוכן עניינים

תקציר                                                                                                                         

1. מבוא                                                                                                                        

1.1. תחום המחקר של טראומה- סקירה

1.1.1. הגדרת טראומה ותחומים נחקרים בנושא                                                  

1.1.2. הסברים תיאורטיים לטראומה                                                                 

1.1.3. התעללות מינית                                                                                       

1.2. נזקים הנובעים מטראומה                                                                                    

1.2.1 סימפטומים מרכזיים הנובעים מטראומה                                                   

1.2.2. נזקים התנהגותיים                                                                                  

1.2.3. נזקים פיזיולוגיים- סומטיים                                                                     

1.2.4. נזקים רגשיים                                                                                         

1.2.4.1. ערך עצמי                                                                                 

1.2.4.2. פגיעה בגבולות                                                                          

1.2.4.3. עיוותי מציאות                                                                          

1.2.4.4. תחושות סובייקטיביות של מצוקה                                              

1.2.5. נזקים קוגניטיביים                                                                                  

1.2.5.1. תפקוד אינטלקטואלי                                                                 

1.2.5.2. תפיסה אינטגרטיבית                                                                 

1.2.5.3. חשיבה פסיכוטית                                                                      

1.2.5.4. קשב ותפיסה ויזואלית                                                               

1.2.5.5. הטמעה והתאמה                                                                       

1.2.5.6. תפיסת מציאות                                                                         

1.2.5.7. רגרסיה קוגניטיבית                                                                   

1.2.5.8. זיכרון                                                                                      

1.2.6. דיסוציאציה כפגיעה הנובעת מטראומת ילדות                                            

1.2.6.1. הגדרת הדיסוציאציה וביטוייה                                                   

1.2.6.2. פונקציות של שימוש בדיסוציאציה                                             

2. סיכום המבוא, שאלת המחקר והרציונל המחקרי                                                          

3. סקר ספרות                                                                                                              

3.1. דיסוציאציה כאמצעי התמודדות עם חשיפה להתעללות מינית בילדות                         

3.1.1. תמיכה באופן הגבה דיסוציאטיבי להתעללות מינית בילדות                         

3.1.2. דיסוציאציה כהתמודדות לא אדפטיבית עם חשיפה להתעללות מינית בילדות

3.2. התמודדויות נוספות עם חשיפה להתעללות מינית בילדות:

שימוש במנגנוני הגנה ובהטמעה על סוגיה                                                                                    

3.3. סתירות מחקריות לשימוש בדיסוציאציה                                                                              

4. דיון                                                                                                                          

ביבליוגרפיה                                                                                                                             

בעבודה נעשה נסיון לבסס את הקשר שבין חוויה טראומטית מסוג של התעללות מינית בילדות לבין שימוש במגננות דיסוציאטיביות בבגרות. במחקרנו התבססנו על שתי הנחות השאובות מן הספרות המחקרית בתחום, לפיהן ההתעללות בילדות תיצור נזקים חמורים וארוכי טווח בהתפתחות הקוגניטיבית, ההתנהגותית, הנוירולוגית ובעיקר הרגשית אצל הקורבנות. הנחתנו השנייה היא כי נזקים אלו יוצרים שינוי בתפקוד המערכת הקוגניטיבית ומביאים לכדי שימוש תדיר יותר בתהליכי דיסוציאציה, דבר המקל את ההתמודדות עם החוויה הטראומטית בקרב הקורבנות. על בסיס הנחות אלו, ניסחנו את שאלת המחקר שהינה: כיצד משפיעה חשיפה לטראומת ילדות מסוג התעללות מינית על מידת השימוש בדיסוציאציה בבגרות? על כן, שערנו כי חשיפה להתעללות מינית בילדות תגביר את מידת השימוש בדיסוסיאציה, על כל סוגיה, בבגרות.

סקר הספרות העלה ממצאים המראים שימוש רב בדיסוציאציה על אף היותה התמודדות שאינה אדפטיבית ואף מזיקה להמשך ההתפתחות. עם זאת, השערתנו אוששה רק בחלקה כיוון שממצאים אחרים הראו שימוש באמצעי התמודדות השונים מדיסוציאציה, כגון השלכה והגדרת המאורע מחדש, וממצאים קיצוניים יותר הטילו ספק בשיטות המחקר הבודקות את הדיסוציאציה והצביעו על קשיי היזכרות בכל סוגי הזיכרונות מהילדות או היזכרות בהתעללות כתוצאה מסוגסטיה. השלכות המחקר פונות בעיקר לכיוון הטיפולי ולדרך שבה ניתן לשקם קורבנות התעללות מינית באופן היעיל ביותר.

ממצאי סקר הספרות של מחקרנו הראו תוצאות שאינן חד משמעיות. מחד, ממצאיהם של מחקרים רבים תמכו בשימוש בדיסוציאציה כאמצעי התמודדות נפוץ בקרב קורבנות להתעללות מינית בילדות (e.g. Stein, Hanna, Vaerum & Koverola, Draijer & Langeland). נמצא כי ביטויי הדיסוציאציה באוכלוסיה זו נעים בין הופעתה של אמנזיה בנוגע לאפיזודת ההתעללות לבין התמודדות רדיקלית כהופעת הפרעת ריבוי אישיויות. סקר הספרות מצא בעיקר עדויות לכך שלמרות שהשימוש בדיסציאציה הינו אמצעי התמודדות תדיר, לרוב הוא אינו אדפטיבי ועשוי להזיק להמשך ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של הקורבנות (e.g. Kisiel and Lyons; Calhoun, Cann, Tedeschi, & McMillan; Laor, Wolmer, Wiener, Sharon, Weizman, Toren & Ron; Loewnstein).

עם זאת, מספר מועט יותר של מחקרים מצא כי מבוגרים שחוו התעללות מינית בילדות נטו להשתמש באמצעי התמודדות השונים מדיסוציאציה, כגון השלכה (Romans), האשמה עצמית  Mowbray, מתוך Armswoth & Holada, הגדרת המאורע מחדש (Armswoth & Holaday מתוך e.g. Cameron; Green ), ועיסוק יתר בפנטזיה על הטראומה ( Pynoos and Eth, מתוך Armswoth & Holaday). יתר על כן, מחקרים נוספים הטילו ספק במתודולוגיה החוקרת את השימוש בדיסוציאציה, ומצאו כי נבדקים התקשו להיזכר בתכני ילדות באופן כללי, ולאו דווקא בתכנים טראומטיים (Read  Read & Lindsay ). בנוסף, חוקרים קיצוניים יותר הראו מקרים שבהם התרחשה סוגסטיה במהלך טיפול, שבעטייה האמינו הנבדקים כי חוו התעללות מינית בילדות (e.g. Read & Lindsay; Herman & Harvey).

אם כן, למרות שבספרות קיימת כמות ניכרת של ממצאים שהראו כי דיסוציאציה הינה אמצעי התמודדות נפוץ עם חשיפה להתעללות מינית בילדות, מחקרים אחרים הראו כי קיימים אופני התמודדות נוספים מלבדה, ואף כי אופן מדידתה עשוי להיות מוטל בספק. לכן, לא ניתן לנבא באופן מוחלט כי קורבנות להתעללות מינית בילדות יטו להשתמש בדיסוציאציה כאמצעי התמודדות, אלא שניבוי זה הינו חלקי בלבד.

אולם, סקר הספרות הראה כי למרות הממצאים הסותרים, אמצעי ההתמודדות השכיח ביותר בקרב קורבנות להתעללות מינית בילדות הינו דיסוציאציה. יתר על כן, רוב מחקרים הראו שהתמודדות זו אינה אדפטיבית, ואף יוצרת נזקים חמורים וארוכי טווח לאורך ההתפתחות. ההשלכה המרכזית של ממצא זה הינה מניעת השימוש בדיסוציאציה כאמצעי התמודדות עם טראומה מסוג זה. לפיכך, יש להביא למודעותם של בעלי המקצועות הטיפוליים את הצורך בעיבוד הטראומה לעומקה.

עם זאת, לאור תוצאת סקר הספרות של מחקרנו, אנו סבורים כי רצוי להמשיך לערוך מחקרים נוספים החוקרים את הקשר שבין חשיפה להתעללות מינית בילדות לבין הנטייה להציג סימפטומים דיסוציאטיביים בבגרות. ביסוסו של קשר זה יקנה הבנה טובה יותר של מהות השימוש בדיסוציאציה כטכניקת התמודדות שעשויה להיות מועילה או מזיקה ביחס לטכניקות אחרות, בקרב ניצולי התעללות מינית בילדות. אם כן, להבנת הדיסוציאציה ולהשפעותיה על אוכלוסיה זו יש חשיבות רבה והשלכות יישומיות במסגרות טפוליות.

בנוסף, כאמור בסקר הספרות, אמנזיה הנוגעת לאפיזודות ההתעללות המינית בילדות הינה נושא השנוי במחלוקת (Herman & Harvey). מסגרות טיפוליות עשויות להעלות תכני ילדות שאינם משקפים את המציאות האובייקטיבית, ואף ליצור עולם תוכן שלם של התעללות שלמעשה לא התקיים. בעקבות רגישותם הגבוהה של קורבנות לסוגסטיות, מטפלים מוכרחים ללמוד להתייחס נכונה לחוויות דיסוציאטיביות.

יתר על כן, עיסוק בטראומת ההתעללות עשוי לעודד התמודדות בריאה יותר עימה. למשל, ניתן להדריך מטפלים לכוון את הקורבנות למציאת משמעות בסבל, ובכך לעודד צמיחה רגשית, שלה ניתן לייחס את המושג צמיחה פוסט טראומטית (Calhoun, Cann, Tedeschi, & McMillan).

אם כן, עד שכחברה מתוקנת יותר נוכל להוקיע מתוכנו את הנגע הנורא של ההתעללות בילדים, הפתרונות היחידים שנוכל להציע הם סיוע לאלו שכבר חוו אותה, וראיית נקודת אור בסבלם אשר תאפשר להם לצמוח ולהתפתח. ברמה האישית, הכנת העבודה הייתה קשה לנו מבחינה רגשית מפאת התכנים הכאובים שאליהם נאלצנו להיחשף במהלכה. המסקנה כי לא ניתן למנוע את התרחשותה של ההתעללות המינית בילדים אלא שרק ניתן לאחות את השברים לאחר שכבר קרתה, וגם אז עם מגבלות רבות, מכאיבה גם היא.

אנו מאמינים כי לכל מחקר בתחום שכן ביכולתו לשנות את התפיסה האבסולוטית בנוגע לאובדן יכולתם של ניצולי התעללות מינית לנהל חיים תקינים לאחר הטראומה- יש תרומה עצומה ומשמעותית. על אף טעינותו הרגשית של תחום ההתעללות המינית בילדים והממצאים הרבים המתארים את הדרדרותם של ילדים אלו בתחומים הפיזיים, הקוגניטיביים והרגשיים, תחושותינו בסיום העבודה הינן אופטימיות, היות שאנו סבורים כי גילוי ההתעללות בזמן והתערבות אינטנסיבית עשויים להציל את הילד מפני ההשלכות האיומות שתוארו בגוף העבודה. קורבנות להתעללות מינית בילדות מהווים אוכלוסיה שנחקרת מזה עשרות שנים, ואנו בטוחים כי התווספותן של טכניקות טיפוליות שיסייעו לקורבנות להתמודד באופן אדפטיבי עם הטראומות החמורות רק ימשיכו במגמת צמיחה זו.

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית)

ריינהולד, מ. איך להישאר בחיים למרות ההורים. תל אביב: דביר.

Armswoth, M. W., & Holaday, M. The effects of psychological trauma on children and adolescents. Journal of Counseling and Development, 72, 49- 56.