‏290.00 ₪

שאלת המחקר

כיצד באה לידי ביטוי אחריות בעלי אתר אינטרנט ללשון הרע ולתוכן מזיק?

תוכן עניינים

מבוא.

האינטרנט ושימושיו

פרסום לשון הרע כעוולה אזרחית וכעבירה פלילית.

פרסום לשון הרע כעוולה נזיקית.

מהו האיזון המצוי בין הערכים המתנגשים בסוגיית פרסום לשון הרע.

סעיף 13  לחוק.

התנאים להחלת סעיף 13.

איזונים – לשון הרע בכלל.

בעל אתר אינטרנט כמקביל לעורך האחראי באמצעי התקשורת.

דיני לשון הרע וחלותם על הפרסום באינטרנט.

פומביות הדיון אל מול הפגיעה בפרטיות עקב פרסום פסקי דין באינטרנט.

אחריות בעלי אתרים וספקי שירותי האינטרנט.

אחריותו האזרחית של ספק שירותי האינטרנט.

חזקת הידיעה על התוכן למוציא לאור.

ידיעה כתנאי להטלת אחריות על מפיצים של חומר מודפס.

רמת הידיעה הנדרשת להטלת אחריות על משדרי רדיו וטלוויזיה - גישות שונות.

שידור תוכן מתומלל או מוקלט מראש של צד שלישי

שידור "חי" ולא מתומלל של תוכן מאת צד שלישי

שיקולים בהטלת אחריות על ספקי השירות.

בעד הטלת אחריות.

נימוקים משפטיים-חברתיים..

שיקולים מעשיים וכלכליים..

נגד הטלת אחריות.

שיקולים משפטיים-חברתיים..

שיקולים מעשיים וכלכליים..

אחריות ספק השירות בגין העברת מידע המפר זכויות יוצרים..

היקף ההגנה על זכויות יוצרים בדין האמריקאי                          

הפרת זכויות יוצרים : תאוריות משפטיות ויישומן על ספקי השירות.

הפרה ישירה.

אחריות מוחלטת על ספק השירות בהפרה - גישת פסקי דין Sega ו- Playboy.

המפנה בפסיקה : פטור מאחריות מוחלטת - גישת עניין Netcome.

תוכן מזיק לילדים באתרי אינטרנט- אחריות בעלי האתר.

האינטרנט בחוק ישראלי

חוק התקשורת (בזק ושידורים)

חוק המחשבים, התשנ״ה-.

טכנולוגיות לסינון תכנים מזיקים..

משפט משווה.

הליך של הודעה והסרה.

ביביליוגרפיה.

הדין הישראלי טרם הסדיר מפורשות את סוגיית אחריותו האזרחית של ספק שירותי האינטרנט.

לנושאים הרלוונטיים לענייננו יש לבחון את חוק איסור לשון הרע [1] ואת חוק זכות יוצרים[2]. ואולם, חוקים אלה כנוסחם דהיום אינם מותאמים לעידן האינטרנט, למשל, לעניין איסור לשון הרע, ספק שירות איננו נכלל בהגדרת "אמצעי תקשורת" כהגדרתו בסעיף 11 לחוק איסור לשון הרע מאחר והגדרה זו חלה אך ורק על רדיו, טלוויזיה ועיתונים.

הסדרה של כללי התנהגות ברשת אינה יכולה להיעשות בכוח החקיקה של מדינה זו או אחרת, וודאי לא מדינה קטנה, אלא באימוץ כללים בין-לאומיים בקשר לניהול הרשת ובנוגע לאתיקה הראויה בה, באמצעותה של אמנה בין-לאומית מתאימה.

מבחינה מהותית, לשון הרע מהווה פגיעה בנשוא הפרסום, יהיה אמצעי הפרסום אשר יהיה. דיני לשון הרע במתכונתם הנוכחית, פרט לשינויים קלים בהגדרות (כגון בהגדרת "אמצעי תקשורת" מהווים בסיס משפטי תקף ומספק גם בעידן התקשורת המקוונת והאינטרנט.

לעניין זכויות יוצרים - לא ניתן לדעתי לטעון כי ספק השירות מציג למכירה יצירה מוגנת, כאמור בסעיף 2(2)(ג) לחוק זכות יוצרים, מאחר ורוב היצירות המועתקות ניתנות להורדה חינם ואינן מוצעות למכירה. יתר על כן, לפי סעיף 2(3)

לחוק זכות יוצרים רואים אדם כמפר אם הרשה, לתועלתו הפרטית, לתאטרון או "מקום-שעשוע" להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכויות, למעט אם לא היה לו יסוד סביר לחשוד בהפרה. לצורך החלת הסעיף על ספק השירות יש לטעון טענה מרחיקת לכת אשר לפיה כביכול אתר אינטרנט הנו שקול ל"מקום-שעשוע". כמובן שהגדרה זו אינה ברת יישום במרבית המקרים. החוקים הקיימים מותירים גם שאלות רבות פתוחות. למשל : האם ספק שירות נכלל בגדר "מפרסם לשון הרע"? האם ניתן לטעון כי ספק השירות מפיץ יצירות מוגנות לעניין סעיף 2(2)(ב) לחוק זכות יוצרים ? [3]

יצוין כי התפרסם דו"ח של ועדת המשנה של הכנסת לתקשוב ומידע (להלן : "הוועדה"). הדו"ח דן בהיבטים המשפטיים הכלליים של השינויים הנדרשים במשפט הישראלי בעקבות טכנולוגיות התקשוב[4]. המסמך מפרט קווים לעיצובה של המדיניות המשפטית של ספקי האינטרנט בנושאי תקשוב ומידע. הוועדה קובעת כי סוגיית אחריותם של ספקי האינטרנט לתכנים מזיקים מחייבת התייחסות מפורשת בחקיקה. היעדר הסדר חקיקתי עלול לחשוף את תעשיית האינטרנט לסיכונים מיותרים אשר עלולים להשפיע על מבנה השוק (בעיקר בכיוון של הפחתת תחרות). על זרימת המידע בעיקר בכיוון של מרכוז מערכת קבלת החלטות וצנזור המידע ועל זמינות השירותים למשתמשי קצה. הדו"ח קובע שהחוקים הקיימים כיום מניחים שהפצת המידע מתבצעת באמצעות מערכת מרכזית של עריכה ואילו באינטרנט המידע זורם מבעל האתר אל האתר, בלא לעבור דרך המסננת של ספק השירותים. בעניין גבולות האחריות המשפטית של ספקי האינטרנט לנזק שמקורו בתוכן המועבר ברשת קובעת הוועדה אמות מידה ראויות, שניכרת מהן המגמה לצמצם ככל הניתן את אחריות הספקים : ספקי אינטרנט עשויים להיות הגורם היעיל ביותר לאכיפת החוק ולהבטחתם של אינטרסים חיוניים המוסדרים בחקיקה. הטלת אחריות על ספקי האינטרנט עלולה להגדיל במידה ניכרת את עלויות הספקת השירותים לספק ולמשתמש ולצמצם את התחרות בתחום. הטלת אחריות על ספקי האינטרנט תחייב פיקוח עריכתי על התכנים המועברים ברשת ותכתיב שינוי המבנה המבוזר המאפיין את האינטרנט כיום באופן העלול לפגוע בחופש הביטוי. העלאת רמת הסיכון עלולה להרתיע גורמים רבים מלהיכנס לשוק זה. הטלת אחריות על ספקי השירות עלולה להביא לייקור עלויות השירות, הדבר עלול להוביל לצמצום ניכר במספר הספקים בכלל, ולהגביל את פעולתם של משתמשים פרטיים וארגונים שאינם למטרות רווח בפרט. ייקור העלויות ישפיע על צמצום מעגל המשתמשים ויביא להגבלת הגישה של הציבור למידע. [5]

מידע המפר זכויות יוצרים - עם ההתפתחות הטכנולוגית גוברת המידה בה מועבר קניין רוחני לפורמט דיגיטלי. למשל: הטכנולוגיה מאפשרת ייצור ואחסון של מוסיקה בפורמט דיגיטלי, תמונות וסרטים דיגיטליים, תוכנות מחשב, עיתונים, ספרים ומשחקי וידאו.

הקלות בה ניתן להעתיק את המידע השמור באופן דיגיטלי בצירוף האנונימיות היחסית של המשתמש ופריסת הרשת על פני מרבית מדינות העולם מהווים פוטנציאל אדיר להפרת זכויות יוצרים בקנה מידה המוני.

חוק המחשבים נחקק לפני כעשור, והוא עוסק בעבירות הנעשות באמצעות מחשב או על מחשב ובדיני ראיות ותפיסה הקשורות בשימוש במחשב. פגיעה באמצעות תכנים המועברים באינטרנט אינה בתחום תחולתו של החוק .לדברי סנ״צ יצחק אלמוג, רמ״ד סיוע חקירתי במשטרת ישראל, מכיוון שהפצת תכנים מזיקים באינטרנט אינה נחשבת בדרך כלל לעבירה פלילית, המשטרה איננה מטפלת בתופעות אלו. עמדת המשטרה היא שהטיפול בנושא הוא בעיקרו חינוכי, ועליו להיעשות על-ידי האחראים על הקטינים - הורים או מחנכים.ג. סעיף 214 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 - פרסום תועבה והצגתה

סעיף 214 לחוק העונשין אוסר פרסום תועבה. דינו של העובר על החוק הוא מאסר של שלוש שנים. הגדרת פרסום בסעיף 34 לחוק: [1]

״פרסום״ - כתב, דבר דפוס, חומר מחשב או כל מוצג חזותי אחר וכן כל אמצעי שמיעתי העשויים להעלות מלים או רעיונות, בין לבדם ובין בעזרת אמצעי כלשהו;

״ פרסם״ -

(1) בדברים שבעל פה - להשמיע מלים בפה או באמצעים אחרים, בהתקהלות ציבורית או במקום ציבורי או באופן שאנשים הנמצאים במקום ציבורי יכולים לשמוע אותם, או להשמיען בשידורי רדיו או טלוויזיה הניתנים לציבור או להפיצן באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציען לציבור באמצעות מחשב;

(2) בפרסום שאינו דברים שבעל פה - להפיצו בקרב אנשים או להציגו באופן שאנשים במקום ציבורי יכולים לראותו, או למכרו או להציעו למכירה בכל מקום שהוא, או להפיצו בשידורי טלוויזיה הניתנים לציבור או להפיצו לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב.

הסעיף בחוק העונשין האוסר פרסום תועבה בכלל הופעל פעמים מעטות בלבד, ולא הופעל בנוגע לתכנים המופיעים באתרי אינטרנט, אף כי החוק עוסק בפרסום באמצעות מחשב. ההחלטה מהו ״פרסום תועבה״ נתונה בידי בית-המשפט, אך ודאי שלא כל פרסום הכולל תכנים מיניים או אלימים יוגדר כפרסום תועבה. בנוסף, בשל מורכבות הפרסום ברשת האינטרנט יש קושי באכיפת החוק.5. הסדרה עצמית של תכנים ברשת האינטרנט[2].

בחיבור שפרסם משרד התקשורת בשנת 2000 וכותרתו ״מדיניות רישוי שירותי אינטרנט״, צוין כי משרד התקשורת מצפה שבעלי רשיון למתן שירותי גישה לאינטרנט וקהילת האינטרנט בישראל יגבשו בכוחות עצמם, וללא מעורבותו, פעילות הסדרה עצמית לענף זה, באישור הממונה על ההגבלים עסקיים. ההסדרה העצמית תכלול מגוון תחומים, ובהם קביעת כללי אתיקה לנושאי אספקת תכנים ויישומים.הסדרה עצמית או פרטית היא קביעת נורמות התנהגות שלא על-ידי המדינה, אלא על-ידי הגורמים המעורבים בפעילות המוסדרת בדרך כלשהי. לטענת איגוד האינטרנט הישראלי, סוג זה של הסדרה מתאים במיוחד לאינטרנט, שכן הסדרה עצמית היא דינמית וגמישה יותר מחקיקה, ומשקפת את הצרכים של הגורמים הפעילים בתחום. הסדרה עצמית היא השיטה המועדפת על ספקי האינטרנט, על איגוד האינטרנט הישראלי ועל משרד התקשורת להתוויה של תכנים באינטרנט.

הסדרה עצמית עוסקת במגוון תחומים, ובהם שמות אתרים וכתובתם, תכנים, צרכנות, נורמות של שפה תקינה, פרסום ומידע סטטיסטי על רשת האינטרנט. בכל הנוגע לניהול ובקרה של תכנים משמשים במסגרת ההסדרה העצמית כמה כלים בשיתוף צרכני האינטרנט, ספקי גישה לאינטרנט ובעלי אתרים : חינוך והגברת מודעות, פורטל אינטרנט העוסק בנושא, טכנולוגיות סינון וחסימת אתרים, קו חם לתלונות, אמנות וקודים אתיים שעליהם חותמים הגופים הפעילים בתחום ועוד.

מצגת אחריות בעלי אתר אינטרנט וספקים

ביבליוגרפיה לדוגמא (בעבודה האקדמית כ-20 מקורות אקדמיים באנגלית ובעברית) 

 נ' כהן-צוריאל "סמכות השיפוט באינטרנט" שערי משפט א2 227.

 נמרוד קוזלובסקי, המחשב וההליך המשפטי, הוצאה לאור- לשכת עורכי הדין בישראל

 ניבה אלקין-קורן, המתווכים החדשים בכיכר השוק הווירטואלית", משפט וממשל ו' , 381. 

 חוק איסור לשון הרע

 חוק זכות יוצרים

 ניבה אלקין-קורן, המתווכים החדשים בכיכר השוק הווירטואלית", משפט וממשל ו' , 381.